שלושה הוגים יהודים דגולים שפעלו במאה ה-20, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ההוגה הלל צייטלין הי"ד וחיים נחמן ביאליק, נבדלו זה מזה הן בהשקפותיהם האישיות, הן ביחס לספרות ישראל ולספרות העולם והן בזירות הפעולה. הרב קוק, איש העלייה השנייה והרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל, היה ממניחי היסודות לתפיסת העולם הציונית-דתית לגווניה. הלל צייטלין היה כותב פורה במיוחד ביידיש ובעברית, עד שנספה בשואה. הגותו הניחה את היסודות להשקפות הנאו-חסידיות בנות זמננו. ביאליק היה למשורר הלאומי, שניסח בשיריו ובכתביו את התרבות העברית.
בסדרה נלמד מכתביהם, ונבחן כיצד הם ניסחו מחדש את אופי האמונה היהודית ויסודותיה, בעידן הספק והחילון. מה היו מקורות השפעתם? מהן נקודות הדמיון והשוני באישיותם ובהגותם? בהתחקות אחר משנתם, נראה כיצד התפתחה אצל שלושתם תפיסת אמונה ייחודית של "מבקשי אלוהים".
הרב ד"ר שרגא בר-און הוא מנהל מרכז קוגוד להגות ולמחשבה יהודית וישראלית במכון הרטמן, ומרצה לתלמוד ולמחשבת ישראל במרכז האקדמי שלם.
Outlook Calendar (.ics)
Google Calendar
