חג השבועות מזוהה בספרות הזוהר כמעמד החתונה בין הקב"ה לבת זוגו, השכינה. מקובלי הזוהר ראו את עצמם כשושביני הכלה, המלווים אותה לכל אורך הלילה המרגש ומלא הציפייה, ובאמצעות אמירת פסוקים הנשזרים זה בזה הם ביקשו לקשט אותה ולהתקין את תכשיטיה לקראת המעמד הנשגב.

בסדרת המפגשים נעמיק בתיאור זה ובאופן שבו פיתחו מקובלי צפת את אותו רעיון זוהרי. נתעכב על ליל שבועות ייחודי שהתקיים בעיר ניקופול, בביתו של ר' יוסף קארו ועם ר' שלמה אלקבץ. בלילה זה הלימוד המשותף הוביל להתגלות מפעימה שבה השכינה דיברה מתוך גרונו של ר' יוסף קארו וקראה לנוכחים לעלות לארץ ישראל. מתוך ניסיונם להשלים את תהליך גאולת השכינה, עלו המקובלים לארץ וניסו לשחזר את אותו מאורע חד-פעמי של ליל שבועות בדרכים שונות ומגוונות: הם יצאו למסעות של מעין גלות מקומית והתחברות לשכינה הגולה ("גירושין"); פיתחו תפילה לחצות לילה מתוך זיהוי של מחשכי הלילה עם הגלות, ויצרו את "קבלת השבת" שבמוקדה הפיוט "לכה דודי". פעילותו ההלכתית של ר"י קארו הייתה ניסיון לתמוך באותה כלה-הלכה, ולהעניק לה את החיזוק שהיא זקוקה לו. בכל המפעלים הללו ניתן לראות את עקבותיה של אותה התגלות חד פעמית באותו ליל שבועות, התגלות שהמשיכה ופיעמה בעוצמה רבה בקרב מי שזכה לה גם שנים רבות לאחר שהתרחשה.

אורי ספראי הוא פוסט-דוקטורנט באוניברסיטת חיפה ומרצה במכללת הרצוג.