להיות עם חופשי
להיות עם חופשי
social
facebook whatsup email tweeter
אוריאל שכטר //
9.8.21
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"אביעד הומינר-רוזנבלום: המחאה החברתית גרמה לכל מיני גורמים בימין להיבהל ולהרגיש שהם צריכים לתת מענה לשיח השמאלי שהתעורר. גם המסגור של המחאה סביב סוגיית יוקר המחיה אִפשר לקבוצות מסוימות בימין לטעון שיש להן פתרונות טובים יותר לסוגיה הזאת; "
"יונתן אוקון, חבר הוועד המנהל של תנועת חופש לכולנו: התחלתי לקרוא את ליבוביץ' עוד בתיכון, והוא מאוד השפיע עליי, וכך גם על רבים מחבריי בחופש לכולנו. הוא היה מתנגד חריף של האלהת המדינה, של הקולקטיביזם של מפא"י ושל הערצת הכוח הצבאי"
איך הופכת חברה שנוסדה על אדני הסוציאליזם למדינה שבה מכהן ראש ממשלה הדוגל בתפיסות כלכליות של הימין בארצות הברית? האם השיח האמריקני משתלט על ישראל, או שאולי היסודות לשינוי נעוצים כבר באתוס החלוצי של העלייה השנייה? עלייתו של הליברטריאניזם בישראל

לא מזמן, רק לפני ארבע מערכות בחירות, הגיח מטאור חדש-ישן בשמי הפוליטיקה הישראלית - משה פייגלין - שעלה לראשונה לתודעה הפוליטית כפעיל נגד הסכמי אוסלו וכראש חטיבת "מנהיגות יהודית" בליכוד, שעמד בראש מפלגה חדשה ששמה זהות ונראה אז כמי שנמצא בדרכו להיות הפתעת הבחירות. בשיאה הגיעה מפלגת זהות לשמונה מנדטים בסקרים. אך שלא כמו בתחילת הקריירה הפוליטית של פייגלין, לא שלמות הארץ או חיזוק היסודות היהודיים של המדינה עמדו במרכז האג'נדה של המפלגה. במקום זאת, פעילי זהות מילאו את הרשתות החברתיות בשאלות על הגבלת כוחה של המדינה, כמיטב המסורת של הליברטריאניזם האמריקני: צמצום רגולציה, הפחתת מיסים, ביטול מכסי מגן לחקלאות הישראלית, הכנסת היגיון השוק למערכת החינוך ("שיטת השוברים"), ואיך אפשר בלי - ליגליזציה של קנביס.

 

לבסוף מפלגת זהות אכן הייתה להפתעת הבחירות, אך דווקא בשל כישלונה. היא לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה: 118 אלף איש ואישה הצביעו למפלגה, כמות נאה אבל לא-מספיקה כדי להיכנס לכנסת. לא רק זהות כשלה באותן בחירות. מפלגת הימין החדש של נפתלי בנט זיהתה את האיום של זהות והחלה לקדם בקמפיין הבחירות שלה רעיונות של הפחתת מיסים וצמצום רגולציה. נראה שהתחרות בין שתי המפלגות הותירה את שתיהן מתחת לאחוז החסימה. בחירות אפריל 2019 נראו כאקורד סיום צורם לעלייתם של הרעיונות הליברטריאניים בישראל ולקריירה הפוליטית של נפתלי בנט. 

 

פייגלין
משה פייגלין

 

 

אבל האדם מספיד הספדים והיד הנעלמה צוחקת. עברו רק שנתיים, וראש ממשלת ישראל הוא נפתלי בנט, הליגליזציה של הקנביס נראית קרובה מתמיד ושרי האוצר והחלקאות מתכננים רפורמות במכסי המגן לחקלאות הישראלית. וכל זה קורה, מי היה מאמין, בממשלה שבה חברות מרצ ומפלגת העבודה. משה פייגלין אומנם עוד מגשש את דרכו באפלת ההתנגדות לחיסונים, אבל הרעיונות הליברטריאניים הוכיחו עמידות לטלטלות השנתיים האחרונות. נחוץ אפוא להבין: מהו הליברטריאניזם? מהם שורשיו הרעיוניים? מה גורם לישראלים לאמץ רעיונות אלה? האם יש להם יכולת להכות שורשים בישראל לאורך זמן?

 

בכוח הזכות

 

הוויכוח בין ימין כלכלי לשמאל כלכלי בישראל מוצג פעמים רבות כעימות בין עמדה שאומנם מונעת מתוך חמלה כלפי העניים, אך אינה הגיונית משום שאינה מתיישבת עם "חוקי הטבע" של השוק (כביכול עמדת השמאל) ובין עמדה קרה ומנוכרת אך הגיונית ו"מדעית" יותר (כביכול עמדת הימין). השמאל ידבר בשמם של העניים הרעבים ללחם, ואילו הימין יציג גרפים המוכיחים כי הקפיטליזם מצליח במקום שבו הסוציאליזם כשל. "אדם צעיר שאיננו סוציאליסט הוא אדם חסר נשמה; סוציאליסט זקן הוא אדם חסר בינה", אמר פעם המדינאי הצרפתי קלמנסו.  אנשים רבים המכנים את עצמם ליברטריאנים ישתמשו בטיעונים הנוגעים ליעילות כלכלית, אך הליברטריאנים האדוקים לא נדרשים לכך כלל. לטענתם, ההצדקה לחופש כלכלי ולמניעת התערבות של המדינה היא עקרונית ונוגעת לזכות הקניין של האינדיבידואל ואינה תלויה בתוצאות של מחקר אמפירי.

 

כך למשל טען הפילוסוף רוברט נוזיק מאוניברסיטת הרווארד, ההוגה המשפיע ביותר על הליברטריאניזם ב-50 השנים האחרונות. לדבריו, התערבות של הממשל בכלכלה תהיה לא רק לא-יעילה, אלא גם לא-מוסרית. נוזיק, שנולד למשפחה יהודית בברוקלין ב-1938 ושבשנות ה-60 היה פעיל שמאל נלהב, שינה את טעמו במהלך שנות ה-70 וטען בזכות צמצום רדיקלי של התערבות הממשל האמריקני בפעילות הכלכלית. בעקבות הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, הוא טען כי כמו שלאדם יש זכות על גופו, כך יש לו גם זכות על תוצרי העבודה של גופו. לכן, כמו שאסור למדינה לפגוע או להשתמש בגופו של אדם, כך גם אסור לה להשתמש ברכושו, כלומר, לגבות ממנו מס. ההצדקה היחידה להטלת מיסים היא לצורך הפעלת שירותים כמו משטרה, צבא ומערכת משפט, שאותם בלתי-אפשרי שאנשים יפעילו באופן פרטי. תרבות, רווחה וחינוך, לעומת זאת, יכולים להיות מופעלים בידי גורמים פרטיים. כך יוצא שתפקיד המדינה איננו לדאוג לפרטים החלשים בחברה, אלא להגן על זכויותיו ועל חירויותיו של כל אינדיבידואל.

 

אולי יעניין אותך גם פליטים ומבקשי מקלט, בג"ץ ומשילות,שמאל ימין וזכויות הפרט: מסע בעקבות הסוגיות הבוערות שמפצלות את החברה הישראלית. בהנחיית אפרת שפירא רוזנברג 09.05.21 Rectangle-39@2x פליטים ומבקשי מקלט, בג"ץ ומשילות,שמאל ימין וזכויות הפרט: מסע בעקבות הסוגיות הבוערות שמפצלות את החברה הישראלית. בהנחיית אפרת שפירא רוזנברג

 

וול סטריט פינת רוטשילד

 

רעיונותיו של נוזיק קיבלו הד חזק בארצות הברית משנות ה-70, אך היחס הספקני כלפי השלטון וכלפי המיסוי הוא ערש לידתה של האומה האמריקנית. ההתנגדות של בני המושבות האמריקניות למס הגבוה על התה וחוסר יכולתם לייצג את עמדתם בפרלמנט הבריטי הובילו להתנגשות חזיתית בין בני המושבות ובין הממלכה הבריטית בשנת 1773. אותה התנגשות, המכונה "מסיבת התה של בוסטון", נחשבת לגפרור שהצית את אש מלחמת העצמאות והובילה להכרזת העצמאות האמריקאית ב-1776.

 

לעומת ארצות הברית, שקמה על בסיס אתוס המורד בשלטון ומקדש את הפרט, בישראל שלטה במשך שלושת העשורים הראשונים של קיומה מפלגת פועלים. הסתדרות העובדים, קופות החולים, גרעיני הנח"ל והקרן הקיימת לישראל היו לסמלים מכוננים במדינת ישראל. גם כשעלה בגין לשלטון במהפך של 1977, הוא הוביל את מדיניות שיקום השכונות וביקש "להיטיב עם העם". אז מה מסביר את העלייה של רעיונות ליברטריאניים בישראל? ולמה דווקא עכשיו?

 

 

אביעד הומינר-רוזנבלום, מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון (מוסד הפועל ל"התחדשות השמאל הציוני בישראל"), טוען שדווקא המחאה החברתית של קיץ 2011 היא אירוע מכונן בהקשר הזה. "השיח בישראל מאז 1967 נגע בעיקר לעתיד השטחים, והחל משנות ה-90 עסק גם קצת בדת ומדינה. אבל מאז המחאה החברתית של 2011, פתאום יש שיח כלכלי בישראל: העיתונות הכלכלית פורחת, מפלגות מתחילות להתייחס לנושאים כלכליים והציבור הרחב נעשה מודע יותר. המחאה גרמה לכל מיני גורמים בימין להיבהל ולהרגיש שהם צריכים לתת מענה לשיח השמאלי שהתעורר. גם המסגור של המחאה סביב סוגיית יוקר המחיה אִפשר לקבוצות מסוימות בימין לטעון שיש להן פתרונות טובים יותר לסוגיה הזאת; פתרונות ש'נוסו בהצלחה' בארצות הברית".

 

נקודה נוספת שהומינר-רוזנבלום מעלה נוגעת לעלייה של השיח הליברטריאני דווקא בקרב האליטה של הציונות הדתית. הומינר-רוזנבלום, בעצמו בן הציונות הדתית, טוען כי מבחינה היסטורית, הציונות הדתית לא ראתה את עצמה בשום צורה כמזוהה עם רעיונות של ימין כלכלי אמריקני. אך ככל שהלך והתהדק הזיהוי שבין הציונות הדתית ובין הימין בשל סוגיית השליטה ביהודה ושומרון, נדרשה הציונות הדתית לייבא רעיונות אמריקניים גם בתחום הכלכלי כדי להצדיק את הזיהוי שלה עם הימין וכדי להתמודד עם השיח השמאלי בנושא. גורמים נוספים המסבירים את עליית השיח הליברטריאני בציונות הדתית הם העלייה של כמה אלפי יהודים אורתודכוסים מארצות הברית בכל שנה, תהליכי התברגנות של אוכלוסיות ציוניות-דתיות והאכזבה של רבים מבני הציונות הדתית מהמדינה במהלך יישום תוכנית ההתנתקות.

 

נתוני ההצבעה אכן מראים כי ביישובים דתיים לא-מעטים מפלגת זהות זכתה להישגים נאים. בתקוע, למשל, היא השיגה יותר מ-15 אחוז מהקולות, ובאיתמר ובעתניאל היא רשמה 11.5 אחוז ו-13 אחוז, בהתאמה. אפילו בקיבוצים דתיים כמו מגדל עוז ושדה אליהו היא רשמה יותר מ-5 אחוזים. כל זאת, יש לזכור, בזמן שנפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' מציגים גם הם אלטרנטיבות של ימין כלכלי דתי.

 

בין פייגלין לליבוביץ'

 

הזיהוי שבין פייגלין, המתנחל חובש הכיפה, ובין הליברטריאניזם נעשה רווח בתודעה הציבורית בישראל. אבל החיבור שבין הליברטריאניזם ובין רבים מהרעיונות שפייגלין קידם הוא לכל הפחות לא-הכרחי. יונתן אוקון הוא דוגמה לליברטריאן הרחוק מאוד מהשקפותיו של פייגלין. אוקון הוא חבר הוועד המנהל של תנועת חופש לכולנו, תנועה ישראלית שמטרתה "הפצת רעיונות חירות האדם, קידום כלכלה חופשית וצמצום התערבות ממשלתית בחיי הפרט" ושקבוצת הפייסבוק שלה מונה יותר מ-15 אלף חברים. אוקון בן ה-32 הוא בוגר תוכנית תלפיות ועובד בפיתוח משחקי מחשב. נוסף על היותו ליברטריאן, הוא גם פעיל למען זכויות הלהט"ב, מאבק שהוא בעיניו בלתי-נפרד מהמאבק הליברטריאני.

 

"אנו בחופש לכולנו מזדהים עם פלורליזם ועם ליברליזם שהוא לא רק ליברליזם צר. אנחנו צועדים יחד במצעד הגאווה בירושלים כבר שנים, ויש לנו מה להגיד בנושאים האלה מפרספקטיבה ליברלית. אנחנו מאמינים בסובלנות ומתנגדים להומופוביה, ובוודאי שאנחנו מתנגדים לחקיקה אנטי-להט"בית ולאלימות", אומר אוקון. הוא מתקשה להבין את המחשבה של רבים מהפעילים הלהט"בים או של פעילות פמניסטיות שלפיה מכוח החוק, החלטת בית משפט או פעולה ממשלתית ישתפר מצבם של הלהט"בים או מצבן של הנשים. "אני חושב שאם אתה מסתכל באופן אובייקטיבי על הדברים בשטח, הציבור הישראלי הרבה יותר פתוח כלפי להט"בים מאשר המוסדות הציבוריים. אתה תראה למשל שככל שתעשייה היא חופשית יותר, יהיה שם יותר גיוון, גם ביחס לעובדים וגם בעמדות ההנהלה. אבל בממשלה ובכנסת? אוי ואבוי; שם יש את ריכוז ההומופובים הגדול ביותר".

 

באופן מעניין, אוקון טוען שלליברטריאנים בישראל יש אב רוחני, שהוא לא אחר מאשר ישעיהו ליבוביץ'. "התחלתי לקרוא את ליבוביץ' עוד בתיכון, והוא מאוד השפיע עליי, וכך גם על רבים מחבריי בחופש לכולנו. הוא היה מתנגד חריף של האלהת המדינה, של הקולקטיביזם של מפא"י ושל הערצת הכוח הצבאי. גם היסוד של הציונות שלו היה הרצון לשחרר את היהודים מהעריצות של שלטון הגויים, ולכן הוא גם הבין את הסכנה של השליטה בשטחים". אז למי מצביע מי שרואה הן במיסים גבוהים והן בשליטה בפלסטינים עריצות? "לפחות כרגע החלטתי לא להצביע בבחירות", אומר אוקון. אולי יום יבוא ויהיה מועמד ראוי.

 

נוזיק בירושלים

 

בשנת 1978 פרסם רוברט נוזיק מאמר שכותרתו"Who Would Choose Socialism", שעסק בקיבוצים בישראל. נוזיק, ששהה במכון ון ליר בירושלים בשנה שלפני כתיבת המאמר, טען בו כי הקיבוצים הם הדוגמה האולטימטיבית לכך שבחברה חופשית רק מיעוט קטן מבין האנשים בוחר לחיות תחת סוציאליזם. נוזיק סוקר במאמר היבטים סוציולוגיים רבים בחברה הישראלית ומראה כי רוב הישראלים – אשכנזים ומזרחים כאחד – בוחרים לגור בעיר ולא בקיבוץ, אף על פי שבקיבוצים יש לא רק עבודה מובטחת, אלא גם הון סימבולי רב. ואם זהו המצב, האם יבחרו אנשים לגור תחת סוציאליזם במצבים מבטיחים אף פחות? נוזיק ראה בכך חיזוק לטענותיו בעד החופש הכלכלי ונגד כפייה של המדינה. הפילוסוף היהודי מהרווארד בא לשנה לארצם של היהודים וחזר לאמריקה לספר שעדיף לחיות בבוסטון מאשר בדגניה, ואם לא בבוסטון, אז לפחות בתל אביב. 

 

אבישי מרגלית
שיחות עם נוזיק. פרופ' אבישי מרגלית

 

פרופ' אבישי מרגלית, חתן פרס ישראל לפילוסופיה, היה בקשר עם נוזיק במהלך השנה שלו בישראל. הוא מתאר אותו כאדם "מהיר תפיסה באופן יוצא דופן. הוא היה מבין עמדה שעולה ויכול להציג עמדה נגדית במהירות אדירה. הוא הגיע לארץ עם הזדהות יהודית אתנית ועם איזו גאווה על הפיקחות היהודית, אך עם מעט תוכן יהודי. אבל בזמן שהוא היה פה בארץ, הוא למד הרבה על ישראל. הייתה לו יכולת בלתי-רגילה ללמוד נושא. הוא היה יושב וקורא כמה ספרים בשבוע. הוא קרא על תולדות הציונות, על סוציולוגיה ישראלית וכו'". מרגלית גם מספר שבאחת משיחותיהם נוזיק אמר לו שהוא חושב שניצחון של בגין יהיה דבר חיובי ושהגיע הזמן שמדינת ישראל תמשיך הלאה משלטון מפא"י.

 

מרגלית מפנה את המבט אל היסוד האנרכיסטי שנמצא הן בליברטריאניזם והן בזרמים רבים בתנועה הציונית. "היהודים היו למעשה האנשים שהחזיקו את התנועות האנרכיסטיות באירופה; מנהיגי התנועה והוגי הדעות היו יהודים. וגם בארץ הייתה לאנרכיזם השפעה גדולה. אי-אפשר למשל להבין את התנועה הקיבוצית בלי להבין את היסודות האנרכיסטיים שהשפיעו עליה דרך ההגות והכתבים של טולסטוי ושל א.ד. גורדון. אפילו טבנקין לא דיבר על מדינה עברית ומדינה יהודית, אלא על רפובליקה של קיבוצים שתכסה את העולם. עמק הירדן ועמק יזרעאל היו בעיניו המודל לאיך שצריך להיראות העולם כולו".

 

עליית הליברטריאניזם בישראל של 2021 אפוא היא בוודאי ביטוי לאמריקנזציה של השיח הפוליטי בישראל. אך אולי העלייה הזאת מבטאת גם חזרה אל היסודות היהודיים-אנרכיסטיים של הציונות כתנועה לאומית רומנטית ושל עם שהתרגל לחיות בלי מדינה? בכל מקרה, נראה שהמערכת הפוליטית בישראל מתארגנת מחדש מול עינינו בימים אלו. רק ימים יגידו אילו השפעות יהיו לרעיונות הליברטריאניים על הפוליטיקה הישראלית החדשה.

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus