גלגולה של סוכה

21.09.12

איך נהפך מבנה הנוודים הארעי שבו ישבו בני ישראל במדבר לסוכה המהודרת של ימינו, על סוגיה השונים? אלה ארזי עוקבת אחרי הדרך שעשתה הסוכה מאז ועד היום

התורה מצווה עלינו לשבת בסוכה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים ... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כ"ג 42-43). על אף דברים אלה, אין בתורה כל אזכור ספציפי לכך שבני ישראל ישבו בסוכות בעת נדודיהם במדבר. אולי זו הסיבה לכך שלא נאמר "למען יזכרו דורותיכם" אלא "למען ידעו דורותיכם" – כלומר למען יחוו דורותיכם את חוויית הנדודים. והדרך הטובה ביותר לחוות נדודים היא באמצעות הישיבה בסוכה, שהיא מאפיין מובהק של חברות נוודים.

 

מהי אותה סוכת נוודים קדומה, והאם היא דומה לסוכת החג שהתפתחה במרוצת הדורות? מקור המילה סוכה בשורש ס.כ.כ, שמשמעותו הגנה. מאותו השורש נוצרו גם המילים סכך, מסך ומסכה. בחברות נוודים נוהגים לבנות סוכות לצורך מגורים זמניים והגנה מפגעי מזג האוויר. הן נבנות מחומרים מתכלים הנאספים מהסביבה, כגון ענפי עצים, אבנים, ובוץ כחומר מלכד. הן נוצרות יש מאין, ובתום השימוש, הן חוזרות אל האין.

 

סוכות נבנו מאז ומעולם גם בידי חקלאים, לשם הגנה על היבול החקלאי לאחר הקטיף. בהקשר זה מוכרת לנו הסוכה בספר ישעיהו: "וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה" (ישעיהו א' 8). גם כיום ניתן להבחין בסוכות מאולתרות בשדות פלאחים או בסוכות למכירת תוצרת חקלאית בצידי הדרכים. אלו עשויות מחומרים ממוחזרים כגון פחים, ארגזים, דלתות, מחצלות, בדי יוטה, קרטונים, ועוד. סוכת החג שהתפתחה במרוצת הדורות שונה מאוד מן הסוכה הקדומה והמאולתרת; זמן הקמתה ומקום הקמתה ידועים מראש, הלכות רבות מדריכות את אופן בנייתה, ומעל לכול - המסורת עודדה ודרבנה לקשט ולנאות את הסוכה. עיקרון נוי הסוכה המריץ את חדוות היצירה, ובקהילות ישראל נוצרו סוכות חגיגיות, יצירתיות ומעוצבות ממגוון פריטים: צמחים, אריגים, מנורות, רהיטים יפים, כריות, הדפסים, ציורי קיר ועוד.

 

התיאור המוקדם ביותר של עיצוב סוכה מופיע בספר נחמיה: "צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת:  לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב. וַיֵּצְאוּ הָעָם, וַיָּבִיאוּ, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל-גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם, וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים--וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם, וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם". (נחמיה ח 15-16). כמו סוכות הנוודים, גם הסוכות בספר נחמיה עשויות מחומרי טבע; אך בניגוד לסוכות מאולתרות, בתיאור התנ"כי ניכר שנעשה מאמץ מכוון להשתמש בעצים מהודרים שהם ככל הנראה ארבעת המינים. גם אצל השומרונים ארבעת המינים משמשים לבניית הסוכה, או ליתר דיוק לבניית הסכך. "פרי עץ הדר" מפורש אצלם ככל פרי מהודר והם נוהגים לשבץ על הסכך שפע פירות במגוון דגמים גיאומטריים. מעל הפירות פרושים ענפי תמרים, ערבה (שיח אברהם) ועץ עבות (ענף עץ ירוק עד).

 

תיאור יפה במיוחד של סוכת טבע מופיע בתלמוד הבבלי: "סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין [=אריגים] ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזין, שקדים, אפרסקין ורימונים, פרכילי [=אשכולות] ענבים ועטרות של שבולין, יינות שמנים וסלתות" (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י עמוד א). הסוכה מקושטת בשפע פירות וביסודות המזון: דגן, תירוש ויצהר. אך לא רק קישוטי טבע מתכלים מוזכרים בתיאור יפה זה, אלא גם עיטור באריגים ובסדינים המצוירים. זהו המרכיב היחידי שבו ניתן לעשות שימוש חוזר, ואנחנו מתוודעים כאן לראשונה לסטייה מסוכת הנוודים המאולתרת. הסוכה שנוצרה מסדינים מצוירים התאימה לאקלים הים תיכוני, ועל כן נשתמרה בקהילות המזרח והתחדשה בישראל.

 

באזור תורכיה וסוריה הגדילו לעשות, והאריגים שבהם השתמשו היו פרוכות ארון הקודש. הנוהג הזה יצר פרדוקס הלכתי: כדי להדר בנוי הסוכה הורידו תשמיש קדושה מקדושתו (ארון הקודש קדוש יותר מהסוכה), דבר האסור מבחינה הלכתית. מובן שדעת הרבנים לא הייתה נוחה מנוהג זה, אך מחאותיהם הנמרצות לא הועילו – לעיתים, כוח המנהג העממי מתגלה כגדול לאין שיעור מכוח ההלכה הממסדית.

 

בד בבד עם סוכת הטבע והאריגים הים תיכונית, התפתחה באירופה מסורת אדריכלית שונה. מזג האוויר הקר בצד חובת הלינה והאכילה בסוכה הכתיבו בניית מבני עץ מסיביים. בניית מבנה מסיבי מדי שנה זו עבודה מייגעת (וזו שמורה לפסח; לא לסוכות), ולכן נוצרו מבנים שניתן לפרק ולבנות מחדש מדי שנה (אב-טיפוס ל"סוכות הנצח" הנמכרות כיום). סוכות אלו קושטו בציורי קיר, בעטרות של ענפים ירוקי עד ובקישוטי נייר.

 
 
ברנרד פיקארט, סוכת עץ של יהודים פורטוגזים בהולנד מאה 18
 

לחלק מן הסוכות היה גג עם "כנפיים" מתקפלות שניתן לסגור לגמרי כשיורד גשם או בלילות הקרים. לעיתים הלכו עוד צעד, והסוכה הייתה חדר בבית או גזוזטרה שבתקרתה פתח לסכך שלא היססו לאטום בעת הגשמים. בסקרים אתנוגרפיים שנערכו במזרח אירופה נמצאו בתים יהודיים רבים עם חדרים שקירותיהם מצוירים ומעוטרים בכתובות שמתאימות לחג הסוכות.

 

המשכה של המסורת האירופית מצוי בעיקר במגזר החרדי לכל עדותיו. הסוכות עשויות מעץ למרות שמזג האוויר בארץ אינו מחייב זאת, ולפני החג צצות  "הרחבות בנייה" זמניות כחלק ממאמץ אדיר לחבר את הסוכות לבתים. לעיתים הרחבת הבית באמצעות הסוכה נוחה לדיירים עד שהם לא מזדרזים לפרקה בצאת החג. הסוכות נשארות ושורדות גם את הימים הקרים והגשומים. לא אחת אפשר למצוא סוכות שעל פתחן תלויה מנורת חנוכה. זריזין מקדימין למצוות בניית הסוכה אך לא לפרוקה.

 

הסוכות הירושלמיות שנבנו ברחוב שער המים וברחוב שער אפרים בתקופת נחמיה רחוקות אך קילומטרים ספורים מהסוכות שנבנות היום במאה שערים, ואולם תהום רעיונית מפרידה ביניהם. כמה רחוקה הסוכה הקדומה מסוכת העץ הנוחה במרפסת, כמה הרחיק עיקרון נוי הסוכה ומצוות הלינה בסוכה את הכוונה המקורית – חויית הנדודים.

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

עוד בבית אבי חי