מיניות בחברה הדתית: אם לא נשאל, איך נדע?
מיניות בחברה הדתית: אם לא נשאל, איך נדע?
social
facebook whatsup email tweeter
אריאל הורוביץ //
16.7.14
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
החברה הדתית עברה תמורה, ונושאים הקשורים במיניות, שעד לפני כעשור היו בגדר טאבו, נידונים היום בחופשיות יחסית. כנס שיתקיים ביום שני ויעסוק בין היתר בהנאה מינית, באמצעי מניעה ובהדרכה בחיי האישות – ידגים את המגמה הלכה למעשה

לפני עשר שנים קשה היה להעלות על הדעת מציאות שבה נשים דתיות מתכנסות במתנ"ס אזורי בגוש עציון ומקיימות כנס על מיניות וגופניות, בהשתתפות מטפלות מיניות ויועצות לחיי אישות. אך משהו השתנה בעשור האחרון בחברה הדתית: השיח על המיניות נעשה פומבי יותר; זוגות דתיים צעירים אחרי חתונתם פונים, בעת הצורך, לייעוץ מיני; קיימת מודעות גדולה יותר לצורך בהכנה לחיי אישות משותפים; ונשמעים יותר ויותר קולות שמדברים על חייו המיניים של הזוג הדתי.

 

ביום שני (21 ביולי) יתקיים כנס של מרכז יה"ל – מרכז ייעוץ והכוונה לחיי אישות בציבור הדתי – על נשיות, אינטימיות וגוף. הוא יכלול מושבים העוסקים באמצעי מניעה, בהנאה מינית, במיניות בגיל העמידה ובהדרכה לחיי אישות. "באחרונה יש כנסים רבים על מיניות בחברה הדתית", אומרת מיכל פרינס, אחת המשתתפות, "אבל הרגשנו שעיקר השיח בכנסים האלה הוא על זה שיש בעיה: 'בואו נדבר על הקושי, על המצוקה'. הכנס שלנו מבקש לא רק לדבר על זה שיש בעיה, אלא לתת לגיטימציה לבעיה ולנסות להציע כלים כדי לפתור אותה. אנחנו לא מסתפקות באמירה שיש קושי, אלא מבקשות להבין אותו ולחשוב מה אפשר לעשות איתו".

 

מהו הקושי הזה?

"הקושי הזה, קודם כול, קיים לא רק בחברה הדתית, אלא גם בחברה הכללית. כולם מתמודדים היום עם אתגרי המיניות. העולם מגדיר לנו מהי מיניות ומחנך אותנו למיניות מסוימת. הוא שם לנו – או לא שם לנו – את הדברים מול העיניים, באופן שבו בהכרח נגיע אל חיי האישות באופן לקוי. בציבור הדתי, בדרך כלל, מדריכת הכלות מופקדת על ההדרכה המינית, אבל גם ההדרכה הזאת ברוב המקרים לא מצליחה לשרש תפיסות מעוותות של מיניות, שמגיעות גם מהמדיה וגם מהעולם ההלכתי.

 

"המדיה, למשל, משדרת לנו שגבר ואישה מגיעים לסיפוק ביחד, באותו הזמן, בעוד שהמציאות ממש אינה כזו. זו רק דוגמה אחת. אבל משום שלא מדברים על זה ולא מסבירים שום דבר, זוגות מגיעים לחתונה עם תפיסה שחוזרת על עצמה - שצריך להגיע לחתונה ו'להצליח'. יש או הצלחה או כישלון; האם הצלחנו לעשות את 'זה' – ו'זה' הוא האקט המיני. אבל הזוגיות והמיניות הן הרבה מעבר לזה. צריך לשחרר מהמקום הזה, וזה מה שאנחנו מנסות לעשות. יש פתיחות הרבה יותר גדולה של הציבור שלנו לעולם הרחב. אנחנו לא יכולים כבר להסתיר ולומר שאם לא תהיה טלוויזיה בבית, הילדים לא יהיו חשופים".

 

ויהי פייסבוק

 

טלי רוזנבאום, יועצת מינית ותיקה בציבור הדתי שתשתתף אף היא בכנס, מסכימה שהשיח על המיניות בחברה הדתית מתעורר בעקבות שינויים רחבים. "יש יותר שיח של מיניות בעולם, אז זה מחלחל לציבור הדתי", היא אומרת, "אני חושבת שגם בגלל הפייסבוק והתרבות של הרשת החברתית, שנתנה חופש לאנשים לדבר, זה יותר קיים. הרשת הפכה נושאים שפעם לא היו מדברים עליהם בשיח ציבורי לנושאי שיח לגיטימיים.

 

  • " מיכל פרינס: המדיה, למשל, משדרת לנו שגבר ואישה מגיעים לסיפוק ביחד, באותו הזמן, בעוד שהמציאות ממש לא כזו. זו רק דוגמה אחת. אבל משום שלא מדברים על זה ולא מסבירים שום דבר, זוגות מגיעים לחתונה עם תפיסה שחוזרת על עצמה - שצריך להגיע לחתונה ו'להצליח' " "אני זוכרת שלפני כמה שנים רצינו לחקור שביעות רצון מינית אצל נשים ששומרות טוהרת המשפחה, וחשבנו להכניס שאלונים אנונימיים לתוך המקוואות, ובארצות הברית – אפילו לא בארץ – היתה התנגדות מאוד גדולה לזה. עד כדי כך לא היה מקובל לדבר על תכנים שקשורים לטוהרת המשפחה. היום יש הרבה יותר לגיטימציה לדבר על הטבילה, למשל, על אמצעי מניעה ועל נושאים אחרים. נתתי היום הרצאה במדרשת בר אילן על הנושא של מיניות בתקופת היריון ולידה. העובדה שיש יום עיון על מיניות במדרשת בר אילן היא דבר שלא היה נוכח לפני כמה שנים, והנה זה קיים לא רק במחוזות הליברליים, אלא ממש במיינסטרים".

 
שתיקה בונה? שתיקה הורסת
 

לשתיקה סביב המיניות יש מחירים. פרינס מספרת על זוגות דתיים שמגיעים אליה חצי שנה, שנה ולפעמים גם עשר שנים אחרי החתונה ומספרים על קשיים ועל חוסר סיפוק בתפקוד המיני. "כל הקצנה מביאה לתוצאה ההפוכה", אומרת פרינס, "מגיעים אלינו זוגות ואומרים: 'לא טוב לנו'. רוב הזוגות צריכים רק הדרכה וקצת מידע, שנגיד להם שהכול נורמלי, שהכול בסדר, והם ירגישו ויתפקדו הרבה יותר טוב. זה מחיר. נשים שבכלל לא מחוברות לגוף שלהן משלמות מחיר של שיח של צניעות מוגזם.

 

"יש גם קושי אמיתי כאשר צריך ללמוד את הדברים לפני החתונה 'על יבש'. כמדריכת כלות, אני יכולה לדבר על מה הולך לקרות, אבל הקושי יתעורר אחרי חצי שנה, שנה, חמש שנים. בעיניי, עצם זה שיש שיח ונשים וגברים אומרים שאפשר לדבר על זה, אפשר לשאול, אנחנו לא לבד – זו ההתקדמות האמיתית".

 

ולמרות כל הנאמר לעיל, האם את מרגישה שעדיין יש רתיעה משיח המיניות בחברה הדתית?

"אני יכולה לומר שמהיום שיצאתי לדרך עם הנושא הזה, לפני כשבע שנים, לא היה אדם אחד שאמר לי שמה שאני עושה זה מיותר. זה נכון שאולי בהנהגה הרבנית יש רתיעה מהעיסוק הזה, אבל היום גם הרבנים כבר מבינים שהקהילה צריכה את זה ושהמצוקה מאוד גדולה. רוב הרבנים יגידו שזה מעולה, כי הזוגות מגיעים אליהם, והם יודעים מה קורה. השאלה היא מי פותח את הפה ונותן לזה לגיטימציה. אני חלילה לא אומרת שנדבר על מה קורה בחדר המיטות שלנו. אני מציעה שיח שמבקש להוריד את מעטה הסודיות ושומר על פרטיות".

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus