מחאה חברתית: גרסת "כוכב נולד"
מחאה חברתית: גרסת "כוכב נולד"
social
facebook whatsup email tweeter
ד"ר כרמל וייסמן //
6.11.12
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
כשהם קיטרו על המצב בבלוגים שלהם ועשו לייק לדפים בפייסבוק, האשימו אותם ב"אקטיביזם כורסא". אז הם יצאו לרחובות, אבל במקום שלטים וצעקות הם שרו, רקדו, והעלו את התוצאה ליוטיוב. קוראים לזה פלאשמוב וככה עושים מחאה היום. ד"ר כרמל וייסמן מסבירה איך זה עובד ולמה

ביוני 2003 הופיעו לפתע יש-מאין מאה איש ואישה בחנות כלבו של מייסיס' בניו יורק, ובפיהם בקשה זהה: שטיח גדול שעליו יוכלו לעשות אהבה בקומונה שלהם. עוד לפני שהמוכר ההמום הספיק להתעשת, המאה התפזרו ונעלמו כלעומת שבאו.  פעולה זו נחשבת לפלאשמוב הראשון שתואם בין זרים מוחלטים בעזרת רשת האינטרנט, ומאז, דפוס הפעולה התפשט כלהבה ברחבי העולם.

 

פלאשמוב (flash mob) – בתרגום חופשי: "הבזק" של המון/אספסוף - מוגדר כפעולה פרפורמטיבית (מופעית) במרחב הציבורי, המתואמת מראש באמצעות הרשת ומבוצעת על ידי אוסף אינדיבידואלים באופן ספונטני-לכאורה. במניפסט הפלאשמוב המקורי מודגש כי אופי הפעולה קצר ולעולם לא נמשך מעבר לעשר דקות, כמו כן, המשתתפים הזרים לא נפגשים לפני כן ומתפזרים מיד לאחר מכן ללא כל התגודדות חברתית, וכי לפלאשמוב אין ולא אמורה להיות כל מטרה. למעשה, החל מ-2005, כשהחלו לצוץ ביוטיוב סרטונים המתעדים פלאשמובים שאורגנו למטרות פרסומיות או מחאה חברתית/פוליטית, מארגני הפלאשמובים המוקדמים טענו כי הללו מעוותים את המהות הטהורה של העדר הביטוי ביסודה של התופעה.

פלאש יוניון
ניסוי בהתארגנות קהילתית. פלאש מוב ביוניון סקוור
לשימוש באמנות אוונגארדית ותיאטרליות כאקטים של מחאה פוליטי במרחב הציבורי יש היסטוריה עתיקה, מימי המהפכה הצרפתית ועד לתנועות ה-Yippis בארה"ב או "גרילת הכיף" במערב גרמניה בשנות ה-60. בשני המקרים האחרונים, תנועות סטודנטים אחרות שדבקו באמצעי המחאה המסורתיים התייחסו ל"תעלולי הרחוב" בזלזול והחשיבו את מארגניהם להדוניסטים. גם הפלאשמובים של המאה ה-21 התקבלו על ידי התקשורת המסורתית והאקדמיה בצורה דומה למדי: הם הוצגו כמתיחות רחוב האופייניות לתרבויות נוער נרקסיסטיות, שיקוף של מנטליות-עדר, פעולות סתמיות המדגישות מופעי ראווה על פני מהות בעידן הפוסט מודרני או סתם בידור. ברוח זו, השיח אודות הפוטנציאל הפוליטי הגלום בתרבות הפופולרית ברשת ובפלאשמוב כניסוי בהתארגנות קהילתית, עדיין שולי ובראשיתי.

 

מפלאשמוב אנטישמי ועד לבית שמש
תבנית הפלאשמוב המודרנית היא אמנם ילידת ניו יורק, אך הפלאשמוב הפוליטי נולד דווקא במזרח אירופה ובאסיה, כצורה לעקוף את ההתארגנות המסורתית במדינות בהן התקהלות מתוכננת עשויה להתפרש כאיום פוליטי. שלא כבעבר, הפלאשמוב אינו בהכרח מכשיר בידי תנועות שמאל פוליטי. ב-2007, למשל, התקיים בבודפשט פלאשמוב אנטישמי, במחאה נגד משרד כרטיסים בשכונה יהודית שסירב למכור כרטיסים להופעת רוק של להקה לאומנית. פעולת הפלאשמוב כללה התקהלות במשרד הכרטיסים ויצירת ביקוש למופע הפוגעני. החל 
מ-2009 הפלאשמוב הפוליטי הגיע גם לחופי ארה"ב והתמזג עם מסורת הפלאשמובים הפרסומיים שכללו מופעי ריקוד ושירה פתאומיים. זהו למעשה הז'אנר הנפוץ ביוטיוב שאנו חשופים אליו בשנים האחרונות.

 

במחקר שערכתי יחד עם ד"ר כרמית וייסליץ מצאנו כי הנושאים העיקריים בהם עוסקים פלאשמובים פוליטיים הם סביבה (בעיקר מודעות להתחממות הגלובלית), כלכלה (מאבק נגד תאגידים, קפיטליזם, מדיניות מיסוי) וזכויות אדם (זכויות עובדים, מיעוטים, נשים, להט"בים, בעלי חיים ועוד). במסגרת העיסוק בזכויות אדם, ישנה בולטות ביוטיוב לקבוצות פרו-פלסטיניות המארגנות פלאשמובים ברחבי העולם נגד גופים המשתפים פעולה עם  מדיניות ישראל בשטחים, כגון איפא"ק או מוטורולה. 

בישראל אורגנו מעט פלאשמובים (בתחילה היו אלו בעיקר פרסומיים או בידוריים) אך בשנתיים האחרונות גם אצלנו הפלאשמוב מבסס עצמו בהדרגה ככלי אקטיביסטי. נושאי המחאה בפלאשמובים הישראליים תואמים את אותן מגמות שמצאנו במחקרנו הבינלאומי, למשל הפלאשמוב של אמנסטי ישראל למען פליטיםבכיכר דיזנגוףארועי הפלאשמוב למען צדק חברתי של מארגני מחאת קיץ 2011 ופלאשמוב "האדרת הנשים" של נשות בית שמש .

 

אל תהיו כבדים
לפלאשמוב יתרונות רבים על פני אמצעי מחאה מסורתיים. ראשית, הוא מהווה דרך בלתי אלימה לאתגר את יחסי הכוח המסורתיים, תוך ניטרול ובלבול ה"אויב" באמצעות אלמנט ההפתעה והחשיבה הלא קונבנציונלית. שנית, אופיו האמנותי והתכנון שמאחורי הספונטניות לכאורה, מבטלים את תחושת הסכנה המתעוררת למראה התקהלות פתאומית של המון, שעשויה להתדרדר במהירות לאלימות וכאוס.

פלאש חדש
כוריאוגרפיה במקום התפרצות אלימה. צילום: פלאש 90

 טרם הופעתו של הפלאשמוב, אמצעי המחאה המסורתיים סבלו ממשבר כה עמוק, שבאירופה פעלו חברות מסחריות אשר השכירו ניצבים להפגנות. לפלאשמוב, לעומת זאת,  קל יותר לגייס משתתפים וליצור ביניהם סולידריות מבלי לדרוש מהם מחויבות גבוהה מדי, כאשר הסיפוק מצוי בעצם ההשתתפות ואינו נדחה עד להשגת המטרה לשמה מפגינים. זאת ועוד, פלאשמוב פועל במספר מרחבים בו זמנית ומעצים את חשיפתם והזדהותם של קהלים שונים למסר: הוא לוכד את תשומת לבם של העוברים והשבים במרחב הציבורי, מצולם ומופץ ברשת לקהלים נוספים ומסוקר באהדה על ידי התקשורת המסורתית. ולבסוף, צורת ההעברה של המסר משפיעה על הנכונות שלנו להקשיב ולקלוט אותו ועשויה להעצים את השפעתו.כל אלה הופכים את הפלאשמוב לאמצעי מחאה פוסטמודרני המתקיים על הגבול המיטשטש בין משחק ורצינות, אמנות והיומיום, תרבות פופולרית ואקטיביזם פוליטי, כיף ומשמעות, קלילות ועומק.

הפלאשמוב מלמד אותנו שמסר רציני לא צריך להיות "כבד", נהפוך הוא, ככל שיועבר בדרך מקורית וקלילה יותר, יזכה ליותר תשומת לב וככל שיאורגן בצורה כייפית, יותר אנשים יעמדו מאחוריו. אמנם התופעה עדיין נהנית מתשומת לב בשל חדשנותה היחסית, ויש להניח שכאשר כמעט כל הפגנה תהיה כרוכה בשירים וריקודים, כח המשיכה של הז'אנר ידעך. מנגד, עולם שבו מחאות יראו יותר כמו "כוכב נולד" – אתר שבו מתקיים מרחק רגשי המאפשר תכנון של כוריאוגרפיה במקום התפרצות אלימה, ותחרות על התואר מקורי, מצחיק או מדליק במקום קולני, שונא או מסית יותר  -  הוא עולם שאני מאחלת לכולנו לחיות בו. 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus