אגדה טבריינית
אגדה טבריינית
social
facebook whatsup email tweeter
ניב שטנדל //
12.7.12
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
בסרטו "העולם מצחיק" מצליח שמי זרחין להחזיר לטבריה את כבודה האבוד בעזרת אוסף של סיפורים צבעוניים על האנשים שהופכים אותה למה שהיא. ניב שטנדל מזכיר שאין דבר כזה חיים פשוטים

באחד הראיונות שהעניק שמי זרחין לרגל יציאת סרטו החדש "העולם מצחיק", סיפר הבמאי והתסריטאי על העלבון הקל שהעיר טבריה נושאת זה שנים בגלל אזכורים תרבותיים מזלזלים. זרחין כיוון בעיקר לשני מערכונים של הגשש החיוור שעסקו בעיר. המפורסם שבהם, "קפיטריה בטבריה", טבע בין השאר את המשפט האלמותי "טבריה, טבריה... לו היית צפת".

לחידודים אלה שכתב נסים אלוני אפשר להוסיף את היצירה המרכזית (גם אם פחותה בהרבה בחשיבותה) "אבא גנוב", שסייעה לקבע את דימויה העממי של העיר באמצעות בדיחות על טבריינים ובאמצעות דמותו הגברית, המחוספסת ונטולת הגינונים של צ'יקו בן דוד (יהודה ברקן).

 

זרחין, יליד טבריה, מנסה זה שנים אחדות לייצר מעין אפליה תרבותית מתקנת לעיר: בסרט "אביבה אהובתי", בספר "עד שיום אחד", וכעת ב"העולם מצחיק", שגם מתעמת ישירות עם הגשש החיוור. בעצם, "מתעמת" אינה המילה הנכונה כאן. להפך: "העולם מצחיק" מחבק את השלישייה באהבה, גאה בחיבור הקונוטטיבי בין טבריה לקפיטריה הגששית ומדקלם בדיחות כאילו אינן על חשבון גיבוריו. אין כאן זכר לעלבון שאותו הזכיר זרחין - רק אהבה גדולה.
hvlm_mtskhyq_
ישראל קטורזה. צילום: ורד אדיר

"העולם מצחיק" הוא אסופת סיפורים קולנועית שמתקבצת סביב ציר מרכזי: סיפורה של שלישיית אחים שניתקו כל קשר ביניהם. הם עשו זאת אף על פי שהם יתומים הזקוקים זה לזה, אף על פי שהם מסובכים בחייהם האישיים וזקוקים לתמיכה ואף על פי שהם חיים באותה עיר שבה נדמה שכולם מכירים את כולם. ובכל זאת, כמו שקבעו הגשש, "טברייני לטברייני - אינדיאני".

שלישיית האחים - מקבילה לשלישיית הבדרנים שניצבת כל העת מאחורי הקלעים של הסרט:  מירון (דני שטג), גולן (אלי פיניש) וירדנה (אסי לוי). שלושתם זכו לשמות אתרים בקרבת העיר, כמו כדי להצביע על זיקה מקומית שאי אפשר לנתקה, ממש כפי שאי אפשר להעתיק הר או נהר ממקומם. כל אחד מהם לובש צבע יסוד: מירון באדום, ירדנה בכחול, גולן בצהוב (הגם שזהו צבע יסוד משני). הם לא מבינים את משמעות הדבר: צבעי יסוד כשלעצמם הם רק צבעי יסוד. אדום הוא אדום, כחול הוא כחול. אבל כשהם מתמזגים זה בזה הם יכולים ליצור כל צבע שבעולם.

 

לכל אח צרה משלו: מירון, אב חד הורי לשני בנים, זכה במפתיע להתעוררותו מתרדמת של אחד מהם (משה אשכנזי), וכעת מנסה להחזיר אותו למסלול חיים נורמלי מבלי לפתוח פצעים ישנים; ירדנה, שנישואיה מתפרקים, נכנסת להיריון ולא מצליחה לגלות מי האב; וגולן, שצופה באהובתו חולת הסרטן (אולה שור סלקטר) דועכת לנגד עיניו, ממשכן את חייו ומנסה לארגן הופעה מיוחדת של הגשש החיוור למענה. כולם נעזרים ברופאים (משה איבגי, אלון נוימן ודרור קרן, בהתאמה), וכל הרופאים חובשי כיפות אך מעוטי נסים. אין להם תשובות מניחות את הדעת לשאלות כמו מי האבא או איך מנצחים את הסרטן - לא מצד הדת ולא מצד המדע. נדמה שהכל שרירותי בפני המציאות, ולמאבק ההיסטורי בין שני הכוחות העוצמתיים האלה אין בהכרח משמעות לחייו של האדם הקטן.

" "העולם מצחיק" הוא שיר הלל לא רק לטבריה ולא רק לגשש החיוור, אלא גם למוטיבים שנקשרו בשמה של העיר, כמו העממיות והחום האנושי. זרחין אורג את כולם יחד ליצירה שמשלבת בין צחוק לדמע, בין שחור-לבן לצבע, בין עבר להווה, בין רגעים של אקזוטיקה כפרית לרגעים של שגרה מקומית מעיקה "

בין שלושת קודקודי המשולש המנותקים נעה צפי (נעמה שטרית) - גם מקור שמה, צפת, בגיאוגרפיה האזורית - שמתפרנסת מניקוי בתים ומפרנסת את נשמתה בסיפורים. הסיפורים האלה וסיפורים אחרים זורמים מהבתים אל סדנת כתיבה מקומית כמו הנחלים אל הכנרת. בסדנה, שמנהל רוני (יחזקאל לזרוב), מועלים סיפורים שחלקם אגדות פולקלור מקומיות בעלות קסם אקזוטי (איש הצבא שאילץ את כל העיר להצדיע לו ופקיד העירייה שלא יכול היה להיפרד מהכבשה שקנה לשחיטה) וחלקם סיפורים אנושיים יומיומיים פשוטים, מהסוג שמרכיב מציאות יומיומית פשוטה, כמו אהבה בין גבר (שלומי קוריאט) לאישה (רותם זיסמן).

 



ב"העולם מצחיק" כולם מספרים סיפורים וכולם רוצים להיות הגיבורים של הסיפורים שלהם במובן הפרואקטיבי - להחליט על מעשיהם, ולא לקבל אותם כהכתבות מלמעלה. כך איש הצבא שמסרב לקבל את הדחתו המבישה וכך פקיד העירייה שמסרב לשחוט את הכבשה. יותר מכולם מגלם את המרדנות העיקשת הזו גולן, שמסרב להשלים הן עם הסרטן של אהובתו והן עם החלטתו של שייקה לוי לא לשתף פעולה עם חלומו. התוצאות של שני המהלכים המקבילים האלה משלימות זו את זו - האחת פרוזאית ומתסכלת כמו החיים, השנייה קתרטית ומענגת כמו באגדות. אלה הם החיים הכפולים לפי "העולם מצחיק", שמחייך בעולם עצוב מאוד.

 

hvlm_mtskhyq
צילום: ורד אדיר
התוצאה של כל אלה ביחד היא שיר הלל לא רק לטבריה ולא רק לגשש החיוור, אלא גם למוטיבים שנקשרו בשמה של העיר, כמו העממיות והחום האנושי. זרחין אורג את כולם יחד ליצירה שמשלבת בין צחוק לדמע, בין שחור-לבן לצבע, בין עבר להווה, בין רגעים של אקזוטיקה כפרית לרגעים של שגרה מקומית מעיקה. אגדות טברייניות על אנשים פשוטים שחיים חיים פשוטים. אבל אין דבר כזה חיים פשוטים; תמיד יש חדשות ויש נצורות, יש פלאי פלאות.

 

"העולם מצחיק". תסריט ובימוי: שמי זרחין. שחקנים: אסי לוי, דני שטג, אלי פיניש, נעמה שטרית, משה אשכנזי, אור בן מלך, יחזקאל לזרוב, שייקה לוי, אולה שור סלקטר, שלומי קוריאט, רותם זיסמן, אבי גרייניק, יוסי מרשק, ישראל קטורזה, זאב רווח, משה איבגי, אלון נוימן, דרור קרן, רותם אבוהב, לבנה פינקלשטיין, שרית וינו אלעד, עירית קפלן. 129 דקות.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus