מבוא לפשיזם

14.07.11

לאסף וול אין שום בעיה עם ביקורת על ארגוני שמאל ועל בית המשפט העליון. אבל כשהרצון לשנות מציאות בעייתית לובש צורה בעייתית עוד יותר, זה כבר נהיה מדאיג. מאוד מדאיג

טוב, זה כבר מתחיל להיות מוגזם. אני מבין שקרנם של לימודי האזרחות, ובעיקר ההיסטוריה, במגמת צניחה. אך עד כדי כך? כה רבים נותנים ידם בששון להפיכת הדמוקרטיה שלנו למדינה טוטליטרית. מה יש בהם במשטרי הדיכוי ורמיסת הפרט, שרבים כל כך בחברה הישראלית כה חפצים בהם?

בימים האחרונים אנחנו עדים לרצף אירועים מדהים, ועולה בי חשש כי יום אחד עוד ילמדו אותו בספרי ההיסטוריה. אבנים מושלכות על בית המשפט, חבר כנסת מהלך אימים בסגירת חשבונות עם מתנגדיו הפוליטיים משיעלה סוף סוף לשלטון. רבנים תובעים עליונות על החוק ועל הסדר. נחקקת ענישה נגד הקוראים לחרם, ובעד חקירה נגד עמותות שמאל.

לנוכח אירועים אלו עולה בי שאלה מבעיתה: האם אין לאיש בישראל מינוי לערוץ ההיסטוריה? האם לא ברור להמונים הצוהלים לנוכח הנקמה ההיסטורית בשמאל, מה הצעד הבא? הרי גם בעיני כסף זר שמטרתו התערבות בענינים פנים-ישראליים הוא מוקצה. אך איך אפשר לפסול התערבות כספית רק במקרים שבהם מדובר בארגוני שמאל? האם כסף של בעלי אינטרסים ימניים הוא כשר?

 
יוזם חוק החרם. ח"כ זאב אלקין

ישראלים רבים מדי נכשלים בכשל לוגי חמור. הם סבורים שעוולות מסויימות ניתן לתקן בעוולות אחרות. אם יש אנארכיסטים המנצלים את הדמוקרטיה, בואו פשוט נבטל אותה. אם מסיתי שמאל אינם נחקרים, הבה נניח אף לרבנים להדיח ולעורר מלחמות מיותרות. בכלל, הימין היום נמצא באיזה "הייפ" מטורף של "לעשות נקמה בגויים הסמולנים".

זה תמיד היה ככה. המונים מאז ומעולם נוצלו באמצעות רגשי הנחיתות ובהבלטת עוולות שוליות יחסית, כדי להעלות לשלטון בודדים שיפיקו עוולות הרסניות הרבה יותר. אבל יש בימין כאלו הסבורים שמדובר ב"אפליה מתקנת". כזו שבשמה מותר קצת לעגל את הדמוקרטיה, ואולי - מי יודע - אפילו לכונן מדינת הלכה, להנהיג את "תורת המלך", לעסוק בהלכות הריגת גוי וסקילת חילוני שנסע בשבת.

לכן כדאי לכולנו לשים לב לכמה תקדימים היסטוריים. ראשית, עריצים וחונטות דואגים לחסל קודם כל את תומכיהם הנלהבים מדי. תשאלו את לב טרוצקי, את ארנסט רהם ואפילו את תומכי המהפכה האיראנית הנמקים היום בבתי הכלא. שנית, התערבות רשות מחוקקת בזו השופטת, רק כדי להלחם כביכול ב"אויבי האומה" הפוסט-ציוניים, כמוה כמכירת הנשמה לשטן. הימין כבר שגה בכך כשתמך באדם בעייתי לראשות הממשלה, רק מפני שכביכול שירת את מטרותיו. אחר כך נכווה ממנו בזמן ההתנתקות. אז זה ייקח קצת יותר זמן הפעם, אך פגיעה בדמוקרטיה תשוב אף היא אלינו כקללת יותם בן ירובעל.

אני סבור כי ארגוני השמאל הקיצוני הקוראים להחרמת ישראל הם ארגונים מתועבים. הם תומכים בשלטון הטרור של החמאס ומחלישים את יכולתנו לשרוד. אני אף סבור כי המציאות האולטרא-שמאלית בבית המשפט העליון ובתקשורת דורשת תיקון בדרכים דמוקרטיות. למרות כל זאת, איני מוכן בשום אופן למציאות ה"מבוא לפשיזם" בה אנו נתונים. כיום יש בינינו כאלה התובעים לקבוע את זהות השופטים, את התוצאה ואת מזג האוויר. אם לא תעננה תביעותיהם, הם ישרפו את המועדון. והמועדון אכן יישרף, אם לא יפנים הימין המרכזי כי בשמחתו לאיד השמאל, הוא עלול להביא את עצמו לטהרן. כי מה שמתרחש כרגע, כבר מזמן אינו "איזון".

קודם סותמים ל"סמולנים" את הפה ואנו לא נרים קולנו, כי איננו סמולנים. אחר כך יסתמו לחילונים ושוב לא נרים קול, כי איננו חילונים. בסוף יגיעו גם אלינו. מי אז ירים קולו עבורנו?

 כתב: אסף וול

למאמרים נוספים בדף הפייסבוק 

תגיות: אסף וול חברה

עוד בבית אבי חי