בגוף אנחנו מבינים: המהפכה של תודעה נטועת גוף

הגלגול הנוכחי של הבינה המלאכותית (AI) מתגלה כנחשול עוצמתי ששוטף את עולמנו ומשנה אותו כהרף עין מקצה לקצה. למי שרוצה לגלוש על קצה הנחשול בסטייל אין מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר עמוד הפייסבוק הנהדר "עליית המכונות". כפי שמרמז השם, “עליית המכונות" מצטיינת בלספר את הסיפור שכולנו אוהבים להיטלטל ממנו: טכנולוגיית ה-Deep-fake ששותלת נאום של ביבי על הראש של פוטין בצורה משכנעת למדי. האם הרובוטים יתהפכו עלינו? במה נעבוד אחרי שתושלם המהפכה? האם מוֹתָר האדם מן המכונה?

 

אלא שאת ה-AI ואת האנושות בכלל עתיד לשטוף נחשול נוסף, עוצמתי לא פחות אבל עדיין רחוק מהחיישנים של הציבור הרחב. בדברים הבאים נתחקה אחרי סיפורו של הנחשול שנקרא "תודעה נטועת גוף" – Embodied Cognition, או בקיצור EC. ב-EC חוקרים כיצד הגוף מעורב בפעילות המנטלית שלנו, הכוללת חישה, שפה, קבלת החלטות, רגש, אסתטיקה ורוח. מייד נצלול לעומק הדברים, אבל קודם לכן חשוב להבין קצת את ההקשר ההיסטורי שלהם.

 

 

שני הנחשולים – ה-AI וה-EC – מקורם למעשה באותה רעידת אדמה מחקרית: זו של רשתות הנוירונים המלאכותיות. היה הייתה תקופה שבה חקר הבינה מלאכותית וחקר הבינה האנושית היו שני פנים של אותו המטבע, שהוא החיפוש הכללי אחר מקורה של אינטליגנציה. חלוצי רשתות הנוירונים היו חבורה אקלקטית, אבל בראש ובראשונה הם היו פסיכולוגים ומדעני מוח שחקרו מודלים חישוביים לאינטליגנציה אנושית. במשך רוב הקריירה שלהם לעגו להם וזלזלו בהם מצדדי גישות ה-AI הקלאסיות. ןאולם, לימים רשתות הנוירונים הוכיחו את עליונותן על הגישות הקלאסיות, ועל בסיסן התחוללה מהפכת ה"למידה העמוקה" שאנחנו חווים היום.

 

 

רשתות נוירונים בשירות האנושיות

 

על הרקע הזה עולה מתבקשת שאלה נוספת, שנכון לעכשיו זוכה להרבה פחות תשומת לב: אם רשתות הנוירונים חוללו מהפכה בצורה שבה אנו מבינים בינה מלאכותית ויוצרים אותה, מהחומרה ועד התוכנה, האם לא נצפה למהפכה גם באופן שבו מבינים ויוצרים אינטליגנציה אנושית? כלומר, האם לא נצפה לראות תמורות משמעותיות בענפים כגון מדעי המוח, קוגניציה, פסיכולוגיה, חינוך ופילוסופיה? בתחום הבינה המלאכותית המשקיעים המוקדמים במחקר רשתות הנוירונים גורפים כעת את ההחזר על ההשקעה בצורת רווחי עתק, פרסום ופרסים יוקרתיים. ואם כך, מי הם המשקיעים המוקדמים במחקר רשתות הנוירונים בחזית האנושית?

 

בשנה האחרונה התעמקתי בשאלה הזאת, ומה שגיליתי הפתיע אותי מאוד: גיליתי משקיעים מוקדמים בדמות ענף מחקר שמעולם לא שמעתי את שמעו – אותו ענף הנקרא "תודעה נטועת גוף" (EC). שורשיו מצויים ברעיונות שהגו לפני יותר מ-30 שנה חוקרים כגון הפסיכולוג ג'יימס גיבסון והבלשן היהודי-אמריקאי ג'ורג' לייקוף. הספרים של שניהם מככבים ברשימת "מאה הספרים המצוטטים בכל הזמנים", אבל לא אני ולא רוב סובביי שמעו עליהם. המעטים שהכירו אותם היו לרוב אלה שעסקו בחקר מוח וקוגניציה. כשמחפשים מידע בעברית על EC, מגלים ערך ויקיפדיה בן שלוש שורות ופוסטים בודדים (שמרביתם בני כמעט עשור) שכותביהם מתלבטים איך לתרגם את המונח לעברית.

 

הסתקרנתי. החבר'ה האלה זיהו את ה"חד-קרן" של רשתות הנוירונים הרבה לפני שזה היה סקסי. איפה הם היום? הרעיונות של EC פרובוקטיביים ונועזים. הם הלכו (ועדיין הולכים) נגד הזרם המרכזי של שלל ענפים מדעיים "כבדים", ובהם קוגניציה, פילוסופיה, בלשנות ואף מתמטיקה. עכשיו התחלתי להבין מה קורה: למידה עמוקה מצליחה לחדור לשוק הבינה המלאכותית כי שם הסיפור פשוט: רשתות נוירונים אומנם מערערות שיטות קודמות, אבל שם רובנו למעשה צרכנים "אובייקטיביים": אם הם כלי טוב יותר, ברור שנעדיף אותם. אבל בשוק הבינה האנושית הסיפור שונה לגמרי: כבני אדם, כולנו "מושקעים כבדים"; בין שנרצה ובין שלא נרצה, כולנו מחזיקים כבר בתפיסות קודמות - דימוי עצמי וגישות פילוסופיות, תרבותיות, ופסיכולוגיות - המרכיבות למעשה את "מערכת ההפעלה" שלנו. ערעור של אלה עלול להוליד משברים זהותיים או מקצועיים עמוקים. אולי בגלל זה פריצות הדרך בחזית האנושית אינן זוכות להד?

 

 

 

ניו אייג' או מדע?

 

אם כך, מה מהפכני כל כך ב-EC ולמה זה מעניין דווקא עכשיו? עד ה-EC דגלו הגישות הקלאסיות ברעיון המוח כמחשב, ששורשיו ב"שכל הטהור" שהורישה לנו הפילוסופיה היוונית: הגוף תפקידו להיות ספק כוח, אמצעי קלט והתניידות. חשיבה שכלית-רציונלית היא הדבר הנשגב והנעלה באדם, והגוף נתפס כמקור לרגש, ליצרים ולצרות אחרות. הציוויליזציה המערבית, ובכללה גם זרמים רבים ביהדות, מושקעים מאוד ברעיונות הללו, גם אם לא תמיד בצורה מודעת. בתודעה נטועת גוף, כפי שהשם מרמז, סוברים כי לא ניתן להבין או לממש אינטליגנציה במנותק מהאורגניזם ואף לא מהסביבה שבה היא שוכנת. מערכות של חישה, רגש ותנועה משחקות תפקיד מרכזי ומכריע בעיצוב הקוגניציה. בספרו "Metaphors We Live By", לייקוף מדגים יפה כיצד קוגניציה ושפה רוויים למכביר במטאפורות הנולדות מתוך אינטראקציה נטועת גוף עם הסביבה.

 

 

ב-EC חשיבה רציונלית מופשטת לבדה אינה נתפסת כפאר היצירה האנושית, אלא, כפי שרבים מאיתנו מרגישים אינטואיטיבית, היא גילום אחד מיני רבים של אינטליגנציה, כלי שלעיתים מועיל אך לפעמים מזיק. ה-EC מעניקה מקום, למשל, גם לאינטליגנציה חברתית, שיש לה תפקיד קריטי בפיתוח הבינה האנושית. המהפכנות משתקפת היטב באִמרה המיוחסת לגיבסון: "אל תשאל מה נמצא בראש שלך, אלא במה הראש שלך נמצא".

 

ולמה כל זה מעניין דווקא עכשיו? עד כה נטו רבים לראות באמירות כגון אלו, וב-EC בכלל, שפה ניו-אייג'ית יותר מאשר מדע. אלא שפריצות הדרך של הלמידה העמוקה מתחילות לאשש תיאוריות של EC, וכבר לא נדיר לשמוע חוקרי מוח מנוסים מדברים בהערצה עמוקה על גיבסון ועל חבריו נטועי הגוף. רשת הנוירונים של חברת DeepMind,למשל, היא רשת שלמדה לשחק משחקי Atari ברמה על-אנושית: במקום להניח הרבה הנחות מוקדמות על "מה נמצא בראש" של סוכן ה-AI, בנו אנשי החברה רשת נוירונים גנרית יחסית, ומתוך אינטראקציה עם הסביבה, היא למדה את ההתנהגות הרצויה.

 

 

חשבון נפש אופטימי

 

מה המשמעויות של עליית ה-EC? כרגע ניתן להצביע על שתי השלכות חשובות: ראשית, היא מאירה באור חדש את השאלה האם מוֹתַר האדם מן המכונה. אם אכן מרכיב מרכזי בקוגניציה נמצא מחוץ לראש שלנו (כלומר, בגוף ובסביבה) הרי שגישה המצמצמת את עצמה ל-AI בלבד מוגבלת קשות בשל דלות הגירוי שאליו נחשף הסוכן. עם זאת, יש לומר שעל אף החידוש המודגם באמצעות רשת הנוירונים של DeepMind שנזכרה לעיל, סביבת הלמידה שלה עדיין מוגבלת למדי, ומשום כך גם האינטליגנציה המתפתחת בה מוגבלת מאוד יחסית לבינה אנושית. הכלים הקוגניטיביים שלנו עוצבו בידי אינטראקציה נטועת גוף בת מיליוני שנים שגם ל-AI המבוססת על למידה מתוך אינטראקציה עדיין אין גישה אליהם.  

 

רונן תמרי

 

שנית, ה-EC מעלה שאלות נוקבות לגבי בינה אנושית ואופן הטיפוח שלה: היא מוסיפה משקל משמעותי לאלמנט הסביבתי בדיון הוותיק על היחס בין השפעת הסביבה להשפעת התורשה. אם אכן מרכיב מרכזי בקוגניציה נמצא מחוץ לראש, כדאי שנתחיל להשקיע הרבה יותר בסביבות הפיזיות והחברתיות שבהן הראשים שלנו ממוקמים. בפרספקטיבת ה-EC, הבדידות חסרת התקדים השוררת בעולם המערבי אינה מאיימת רק על המרקם החברתי, אלא גם על האינטליגנציה שלנו ועל האנושיות שלנו.

 

התובנות החדשות שעולות מה-EC אכן מזמנות לנו חשבון נפש ושכל כואבים, אך גם פותחות פתח להבנה עצמית עמוקה ומרפאת ברמה האישית והתרבותית כאחד. ה-EC מתיר אותנו מכבליהם של פילוסופיות נושנות וגישות פטליסטיות שלפיהן הקוגניציה היא אינדיבידואליסטית ומולדת ומציע עולם שבו בינה מלאכותית אינה משמשת חלופה לבינה אנושית. ה-EC מעלה את האפשרות שאנחנו, כמין האנושי, רק התחלנו לגרד את קצה יכולותינו. אם נכרע ברך לרובוטים, זה יהיה רק כי לא השכלנו להתעשת בזמן, להבין ולטפח את מה שמייחד אותנו באמת. מי שעוד מייחל לעולם כזה, שבו בני האדם לוקחים אחריות על גורלם והרובוטים נשארים במקום הראוי להם – זה של כלים שימושיים – מוזמן אל העמוד החדש של "עליית האנושות".

 

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

 

Model.Data.ShopItem : 0 6