שירה חדשה: בית הכנסת שחולל מהפכה ביחס לנשים

בית הכנסת האורתודוקסי השוויוני הראשון בארץ, שהוקם בירושלים לפני 12 שנה, נתפס תחילה כקוריוז. אבל עם הזמן, השפעתו חלחלה ללב המיינסטרים הדתי-לאומי והביאה את הבשורה לשוהם ולמודיעין ולפתח תקוה. סיכום ביניים

לפני 12 שנה קמה קבוצה של גברים ונשים בירושלים וייסדה בית כנסת חדש שטרם נראה כמותו בישראל – בית כנסת אורתודוקסי שוויוני. כולם בני האורתודוקסיה המודרנית, כולם מחויבים להלכה היהודית ולעקרונות של שוויון ופמיניזם; כולם חיפשו, במשך שנים, אחר קהילה דתית שתגשר בין העולמות הסותרים-לכאורה ותהפוך את חוויית בית הכנסת לחוויה הרמונית, כזו שמיישבת בין ערכים, ולא מסכסכת ביניהם.

 
טובה הרטמן. "הפיצול בין האמונה וערכים לעולם הדתי נעשה בלתי נסבל"

את חדר התפילה בשירה חדשה, כך נקרא המניין הירושלמי החלוץ, חצתה מחיצה. מצדה האחד גברים ומצדה השני נשים; נשים שימשו שליחות ציבור בחלק מן התפילה, ואף עלו לתורה בשבת בבוקר. איש לא צפה אז ששירה חדשה יהיה הסנונית הראשונה שבעקבותיה יקומו ברחבי הארץ מניינים משתפים שאתגרו את הזרם המרכזי של הציונות הדתית ובישרו מהפכה במעמדן של נשים בבית הכנסת. מחר (חמישי) ייפתח כנס בן שלושה ימים, בהשתתפות מגוון קהילות משתפות בישראל, לציון 12 שנה להקמת שירה חדשה. לרגל הכנס, שוחחנו עם שלושה מראשוני בית הכנסת על מקומם של המניינים השוויוניים בחברה הציונית-דתית, על אתגרי המניין השוויוני ועל עתיד מעמדן של נשים בבית הכנסת.

 

חלחול אטי

 

פרופ' טובה הרטמן, חוקרת מגדר וחינוך ומרצה במכללה האקדמית אונו, היא ממייסדי בית הכנסת. כשאני שואל אותה מה הניע אותה ואת חבריה לפני 12 שנה לייסד מניין שוויוני, ראשון מסוגו בחברה האורתודוקסית בישראל, היא מספרת על קונפליקט שלא ניתן היה להמשיך ולהכיל אותו. "כאנשים שמנסים לחיות חיים דתיים מלאים, הפיצול בין האמונות והערכים שלנו ובין העולם הדתי שלנו נעשה בלתי נסבל", אומרת הרטמן, "לא ראינו את התורה ואת דרך הארץ כשתי יישויות נפרדות; הרגשנו שעל מנת לחיות חיים דתיים מלאים, התורה צריכה להיות דרך הארץ, ולהפך. זו הסיבה שהקמנו את שירה חדשה".

 

ד"ר רבקה נריה בן שחר, מרצה במכללת ספיר, הגיעה לבית הכנסת בשבת השנייה לפעילותו. "מה משך אותי? אני חושבת שלא יכולתי להתמודד עם הפער בין כל מה שלמדתי בשיעורי פמיניזם, בין ההכרה הפמיניסטית הפנימית והעמוקה שהיתה לי, ובין מצבי במציאות, אי שם מאחור, בעזרת הנשים. זה היה קשה מדי. הדיסוננס הקוגניטיבי היה בלתי נסבל. אני חלק מהעם היהודי, ולא יכול להיות שחלקי בעם היהודי יתחיל וייגמר בחדר הלידה ובמטבח. לדעתי זה לא חינוכי שהילדים רואים את אימא נשארת בבית ולא משתתפת בתפילה ובעוד חיובים יהודיים חשובים. בית הכנסת שייך לכל עם ישראל, כולל נשים, כולל ילדים. חשוב לי שסופרים אותי; חשוב לי לשמוע דברי תורה של נשים ולומר בעצמי דברי תורה; חשוב לי שבתי הגדולה עלתה לתורה. חשוב לי שיהיה לבנות ישראל סדר עדיפויות אמיתי.

 

"כשלשירה בתי היתה מסיבה לבת המצווה, היא השקיעה משאבי זמן וכוח עצומים בלימוד הפרשה, ההפטרה והמסכת. סדר העדיפויות שלה הוא כזה שהדבר האחרון שהיא חשבה עליו הוא השמלה שהיא תלבש. קודם כול התורה והגמרא. זה רק בזכות העובדה שהיא מתפללת בבית כנסת שמעריך את התפילה שלה ואת התורה שלה".

 
נשים מתפללות בכותל. ההשפעה חלחלה לכל הארץ (צילום: פלאש90)

אף שבתחילת הדרך נתפס שירה חדשה כתופעה שולית בציונות הדתית, ממרחק של יותר מעשור, נראה כי ההשפעה של בית הכנסת השוויוני הראשון בישראל היתה גדולה ושחלחלה היטב אל המיינסטרים הדתי-לאומי. בעשר השנים האחרונות קמו מניינים שוויוניים בערים כמו שוהם, מודיעין, פתח תקוה וגבעת שמואל, למורת רוחם של רבני הציונות הדתית, שהתנגדו – ועדיין מתנגדים – למניינים שוויוניים.

 

מצמצמים פערים

 

הרב מישאל ציון, מנהל קהילת עמיתי ברונפמן ומוותיקי שירה חדשה, טוען כי במבט לאחור אפשר לראות כיצד הקמת שירה חדשה הביאה את הציונות הדתית למחוזות שוויוניים וליברליים יותר. "הרבה שנים חשבנו – וחשבו אחרים – שקהילות משותפות יישארו תופעה שולית, המוגבלת ליהדות הדתית הליברלית-אקדמית של דרום ירושלים ושלוחותיה", הוא אומר, "אך לדעתי, לקהילות המשתפות היתה גם השפעה מיידית וגם השפעה שרק עכשיו אנחנו רואים את פירותיה. בעשור האחרון מדברים הרבה על ההתחרד"לות של הציונות הדתית, אבל מתחת לפני השטח, מתחולל שינוי עמוק הרבה יותר, שרק עכשיו מרים את ראשו.

 

"בטווח המיידי, מה שקרה זה שבאופן אירוני, עם הקמת שירה חדשה, פתאום תפילת נשים נתפסה כדבר לגיטימי בחברה הדתית. קריאת מגילה לנשים ומנייני נשים נהיו פתאום 'בסדר', בגלל שזה לא שירה חדשה. פתאום רבנים אמרו שנשים המבקשות חוויה דתית של תפילה צריכות להתפלל במנייני נשים, ולא לנסות לפרק את הקהילה בחיפוש אחר 'קהילה משתפת'. ובאמת, אנחנו רואים בשנים האחרונות עלייה בקבוצות תפילה לנשים וקריאות מגילה לנשים, שלמרות שהן רחוקות מהקונצנזוס, הן כבר לא נחשבות עד כדי כך רדיקליות. בטווח הארוך יותר, אנחנו רואים בשנים האחרונות דור שני ושלישי של מייסדי קהילות משתפות שאינם חלק מן המהפכה הפמיניסטית האמריקאית, אלא באים מתוך המדרשות לנשים וישיבות ההסדר, המבקשים ליצור קהילות משתפות 'אסליות ישראליות'".

 

"אני לא יכולה לדבר בשם כל הציונות הדתית", אומרת טובה הרטמן, "אך העובדה היא שהחברים בשירה חדשה הם עצמם ציונים-דתיים – הם שולחים את ילדיהם למוסדות דתיים ולתנועות נוער דתיות. אני חושבת שבציונות הדתית הרחבה יותר מתחילים להבין שאי אפשר יותר להמשיך עם הפער בין עולם הערכים האישי ובין העולם הדתי. צריך לציין גם את העובדה שנשים דתיות כיום מרגישות בנות בית בעולם התורני ובארון הספרים, דבר שבוודאי תורם להתקבלות של המניינים הללו בציונות הדתית".

 

מה צופן העתיד למניינים השוויוניים ולמקומן של נשים בקהילה הדתית? "אי אפשר לחזות את העתיד", אומרת טובה הרטמן, ועם זאת, היא מעריכה כי "בעזרת עוד הרבה גברים ונשים, קולות של נשים ימשיכו להישמע בכל מיני דרכים בתוככי בית הכנסת". הרב מישאל ציון סבור ששאלת עתיד מעמדן של נשים בקהילה תלויה בראש ובראשונה במה שמתרחש מחוץ לקהילה.

 

  • " טובה הרטמן: אני חושבת שבציונות הדתית הרחבה יותר מתחילים להבין שאי אפשר יותר להמשיך עם הפער בין עולם הערכים האישי ובין העולם הדתי. צריך לציין גם את העובדה שנשים דתיות כיום מרגישות בנות בית בעולם התורני ובארון הספרים, דבר שבוודאי תורם להתקבלות של המניינים הללו בציונות הדתית " "אם קהילות משתפות ונשים למדניות ימשיכו לשגשג ולפרוח, רבניות ימשיכו להיות חזון נפרץ המחזק אותנו כקהילה דתית, וגברים ונשים דתיים ימשיכו להקים קהילות ומשפחות שוויוניות המגדלות ילדים שומרי תורה ומצוות ולחיות חיים שמוצאים חן בעיני אלוהים ואדם; ואם מעמדן של נשים בחברה הכללית, במוקדי הכוח וההנהגה, ימשיך להשתפר, נראה הן ריבוי של קהילות משתפות והן הרחבה של התפקידים המגדריים בתוך בתי הכנסת. התשתית ההלכתית לכך קיימת, אבל המציאות החברתית עדיין לא. מעמד הנשים בבית הכנסת תלוי קודם כול במציאות שמחוץ לבית הכנסת, ורק אחר כך בהחלטות הלכתיות או פורמליות כאלה או אחרות".

 

"הנבואה ניתנה לשוטים", אומרת רבקה נריה בן שחר בחיוך, "אני יכולה להניח שמצד אחד יוקמו בתי כנסת שבהם אין כלל עזרת נשים, ומצד שני יוקמו יותר ויותר בתי כנסת שאני מכנה אותם 'פמיניסטיים' יותר מאשר 'שוויוניים', כי קשה לאפשר שוויון אמיתי בתנאים האלו. ופמיניזם זו ברכה אמיתית".

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

עוד בבית אבי חי