כתום זה השחוּר החדש

סרטה החדש של חנה אזולאי-הספרי "אנשים כתומים" הוא במובן מסוים ממשיכו של "שחוּר" מ-94', אולם הוא עומד בפני עצמו כיצירה נשית מובהקת וכפנטזיה ממזרית על בריחה

סרטה החדש של חנה אזולאי-הספרי "אנשים כתומים" מייצר חוויה שונה בנוף הישראלי. הבסיס שלו לא מכאן. הוא פנטזיה של בריחה, שאמנם נעוצה בישראל, אך חושבת כל הזמן רחוק רחוק על מרוקו.

 
מתוך "אנשים כתומים". משחקות על החלומות

אזולאי-הספרי כתבה וביימה יצירה שהיא במובהק סיפורן של נשים. סבתא זוהרה (ריטה שוקרון המצוינת), שניחנה ב-ספק-מתת-ספק-קללה של חלומות: היא רואה את העבר, את ההווה ואת העתיד בחלומותיה, אך נדמה שאחרי שנים היא כבר התעייפה ואינה רוצה בכך עוד. היא מעוניינת להעביר הלאה את התפקיד לבתה סימון (אסתי ירושלמי) – גם היא קיבלה את היכולת לחלום.

 

סימון, מנגד, אינה חפצה בתפקיד שהורש לה. החלום האישי שלה הוא פשוט לעבוד במסעדה קטנה שפתחה ולחמוק מהחלומות שהמסורת מייעדת לה. העניינים מסתבכים עוד יותר כאשר אחותה האובדת פאני (חנה אזולאי-הספרי), חוזרת לפתע אחרי 16 שנות היעלמות. האיחוד בין האחיות והאם פוער פצעים ותיקים ורגשות שכמעט נשכחו, אך עדיין צורבים.

 

ברכה/קללה

 

מרכז הסרט הוא חלומות. בראש ובראשונה, הם אלה שמקנים פרנסה לזוהרה – היא חולמת בשביל אנשים אחרים ומספרת להם על עתידם. המקור לחלומות הוא דווקא במחלה, נרקולפסיה. הבת הצעירה של סימון זהר (מיטל גל סויסה הצעירה והנהדרת) מכינה עבודה על התופעה לבית הספר ומגלה שהיכולת הפנטסטית של סבתה היא לא פחות מאשר פגם פיזיולוגי.

 
"אנשים כתומים", טריילר

המתח הזה, בין הברכה לקללה, בולט עוד יותר בתוכן החלומות; למעשה, ניתן להגדיר אותם כסיוטים. בכל פעם שזוהרה נרדמת וחולמת על עצמה ועל חייה, היא חוזרת לילדותה במרוקו, שם אילצו אותה להתחתן עם גבר מבוגר כאשר היתה ילדה צעירה. וכל סיוט כזה מחזיר אותה לרגע רגשי קשה מאותם ימים, בין שאלו השיחות עם אמה, החופה או הבריחה ממרוקו, שהגיעה לבסוף.

 

החלומות מייצרים אמביוולנטיות שחוזרת שוב ושוב במהלך הסרט. זה מאבק תמידי בין הכמיהה למסורת, למרוקו, ובין האימה ממנה. זוהרה מתחילה לחלום ברגע שהיא בורחת. כלומר, האופק שלה לחזרה למרוקו עובר דרך נפילה לתוך החלומות הללו. אך עם זאת, תמיד אלה סיוטים; הזיכרונות ממרוקו כוללים בהכרח כאב.

 

גם תפקיד החלימה מגדיר אותו המאבק. הבת סימון איננה רוצה לחלום, מאחר שהמחלה מדרדרת אותה לשיגעון. היא אינה מסוגלת לחיות את חייה ולהיות מאושרת כאשר היא חולמת. מצד אחד, הסבתא מתקשרת ללא הרף עם המורשת שלה, אך מצד שני, היא נזכרת בה גם בפחד. באותה המידה היא דורשת מבתה לענות לאותה מסורת ולחלום, בעוד היא יודעת שחייה יהפכו לסיוט של טירוף. המחויבות למסורת עומדת כל הזמן אל מול האימה שבקבלה שלה.

 

אוכל/מין

 

ציר אחר שמוביל את הסרט הוא המיניות והאוכל - שני תחומים שאין ספק שיש ביניהם קשר; שניהם מייצגים של היצר. אזולאי-הספרי יוצרת בסרט חיבור בלתי נפרד בין היצר למשפחה. זה מתחיל בחטא הקדמון של כפיית חתונה ויחסי מין על הסבתא כילדה במרוקו ומסתיים במשולש רומנטי בין בעלה של סימון ושתי האחיות. השימוש במיניות מגיע למקומות חתרניים, והמעניין בעיניי הוא המתח המיני והיצרי התמידי בין האחיות. החיבור ביניהן הוא יוצא דופן ומצית בכל אחת מהן יצר ישן שנשכח. " אנשים כתומים הוא סרט בעל עוצמה וכוח סיפורי אמיתי. הוא מנסח אמירה עמוקה על החברה, וכן על סוגיה שעומדת בלב הקיום הישראלי – הגירה והתמודדות של ההווה עם העבר "

 

קשה להתייחס לסרט הזה מבלי להזכיר את "שחור", שאת תסריטו כתבה אזולאי-הספרי בשנת 94'. גם הוא עוסק במשפחה מרוקאית, בגבול שבין הפנטסטי לריאליסטי, בין המסורת לעתיד. הוא היה טקסט מכונן בקולנוע ישראלי ובתרבות הישראלית, עת שבר ועיצב מחדש את נקודת המבט ההגמונית כלפי העדה המרוקאית. "אנשים כתומים" נוגע בעצבים חשופים דומים, ובמובן זה, הוא המשך טבעי לאותו הסרט. גם אם הוא לא חדשני כמו "שחור" בזמנו, הוא ממשיך את הדיון הרעיוני שהתחיל אז ומגיע איתו למחוזות אחרים.

 

בצד הרעיונות המרתקים העומדים בלב הסרט, הוא אינו חף מפגמים, הנובעים בחלק מהמקרים מהמימוש הבעייתי שלהם. נוסף על כך, הסרט נכנע ברגעים מסוימים למלודרמה מוגזמת, שפוגעת ומחלישה כוחם של הדמויות ושל הסיטואציה. ואולם, "אנשים כתומים" הוא סרט בעל עוצמה וכוח סיפורי אמיתי. הוא מנסח אמירה עמוקה על החברה,  וכן על סוגיה שעומדת בלב הקיום הישראלי – הגירה והתמודדות של ההווה עם העבר. אזולאי-הספרי עוסקת לאורך שנים באפיון ובהגדרה של אותה התמודדות, וגם הפעם היא מצליחה להתעלות ולגעת במה שרדום מתחת לפני השטח ומוכרח להתעורר. 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

עוד בבית אבי חי