מה עניין שמיטה לכנסת ישראל?

כבר שנים שיותם יזרעאלי משוכנע שרעיון השמיטה מקפל בתוכו עקרונות סוציאליים הרלוונטיים לשינוי החברתי הנדרש כל כך בישראל. בשבוע שעבר הוזמן לצפות בדיון בכנסת של כנס השמיטה הישראלי. רשמים ותובנות

לפני שלוש שנים הנחיתי קבוצת סטודנטים בבית מדרש לזכויות אדם, שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב, וביחד יזמנו ערב עיון בנושא "מדיניות כלכלית יהודית: האם יש דבר כזה?". ביקשנו לבחון מהי מידת הרלוונטיות של חוקים כגון שנת שמיטה, לקט פאה ושכחה וכדומה לכלכלה מודרנית ישראלית, מתוך הנחה שהעיקרון הסוציאלי שמאחוריהם בעינו עומד. הימים היו ימי טרום המחאה החברתית, והמשבר בצבץ מכל עבר. בתמימותי, חשבתי שיגיעו עשרות אנשים, והזמנו אולם של 150 מקומות. הגיעו ארבעה.

 
הדיון בוועדת הכנסת. האם בקרוב נזכה לשנת שמיטה?  

מעולם אמנם לא ערכתי בירור בעניין, אבל מניסיוני בתחום, אני נוטה להאמין שהתג "יהודי" הרתיע רבים מהסטודנטים, שאינם תמיד ערים לרלוונטיות של היהדות לתהליכי השינוי החברתי שאנו כל כך מייחלים להם. רלוונטיות יתרה יש לרעיון שנת השמיטה, שהקשר בינו ובין אדם חילוני הוא במקרה הטוב זיכרון עגום מבחינת הבגרות בתנ"ך. אבל עם מעט דמיון, אפשר להבין עד כמה הרעיון המסורתי הזה יכול לסייע ולגשר בפולמוסים הכלכליים של ימינו.

 

לכן, שמחתי שמחה כפולה כשבשבוע שעבר נערך בכנסת כנס השמיטה הישראלית, במסגרת הפעילות של השדולה להתחדשות יהודית בהובלתם של ח"כ רות קלדרון ויו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג, ובמעמדם של שר החינוך שי פירון, השר להגנת הסביבה עמיר פרץ, האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי דוד האן, הרב מיכאל מלכיאור, חברי הכנסת שולי מועלם ורובי ריבלין, ראשי הארגונים של רשת בתי המדרש הפתוחים (לא אורתודוכסים) ועוד רבים ומכובדים.

 

מטרת הכנס היתה להעלות לסדר היום את רעיון השמיטה כמדיניות הוליסטית, כזו שאינה מתמצה בביורוקרטיה תקציבית של משרד החקלאות והרבנות הראשית (כפי שניתן לראות בפרוטוקולים של ועדת הכספים מ-2007), אלא מרחיבה את היריעה ומחילה את השמיטה גם על מדיניות של רווחה, כלכלה, חינוך, תרבות וסביבה. לאמור, השמיטה כערך תרבותי. למען האמת, זוהי דרישה לשוב אל לוז החזון של השמיטה, שבמשך שנות דור היה מקופל וגנוז בשבלונה ההלכתית.

 

"בעיניי זה ממש נס, וברוך שהחיינו לראות את הדבר הזה", אמר שם הרב יואל בן-נון, "אינני זוכר אם אי פעם היה דבר כזה, שבו מתכנסים ארגונים חינוכיים וכלכליים וחברתיים ומדברים על השמיטה. זה נס היסטורי שלא היה כמותו". דבריו של בן נון ממחישים עד כמה רווחת ההסכמה בקשת הדתית סביב ההבנה שהשמיטה חייבת להיחלץ מן הרדוקציה הטכנית שבה היא כלואה. ובכלל, נס או לא, זו אבן דרך משמעותית בתולדות המדינה שבה שדולה של יהדות פלורליסטית מובילה ויוזמת מהלכים שזוכים לתמיכתם של חילונים ודתיים כאחד.

 

חשדהו וחשדהו

 

המעמד היה חגיגי ומרגש, ובעיקר היה משוח באווירה של "עושים היסטוריה" – שיח יהודי חדש שערכיו מחלחלים אל הרשות המחוקקת. "כאשר השדולה הוקמה לפני חצי שנה", אמר מנכ"ל ארגון פנים להתחדשות יהודית ירון קנר (על כנס הפתיחה בקיץ אתם יכולים לקרוא כאן), "כולנו היינו מאוד שמחים, אבל לא היה ברור עד כמה לדיבורים שלנו תהיה אחיזה במציאות, שהרי שדולות קמות ונופלות, והנה עברו כמה חודשים, וכבר הפרויקט הראשון יוצא לדרך".

 

אז על מה בעצם מדובר כאן? בפועל, מדובר על כמה מהלכים בכמה תחומים שונים, וכולם מבוססים על הערך שמקופל בשמיטה - ערך שמכיר מצד אחד בחופשיות של השוק, ומצד שני, תוחם את החופש בפרקים מחזוריים של שבע שנים, וכך, מחייב את החברה לאפס את המשחק ולאפשר למי שאיתרע מזלו להשתלב בו מחדש: ביטול חובות למשפחות במצוקה שאין להן אפשרות להחזיר אותן; פתיחה חינמית של מוסדות תרבות ופארקים לאומיים; החלת שנות שבתון לא רק למגזר ההוראה; ואולי אפילו שמיטת הכנסות (או אחוזים נכבדים מהם) של התאגידים הגדולים במשק והכנסתם לקופה הציבורית; ועוד.

 

אם נדמה לכם שאלו חלומות באספמיה, הנה דבריו של הכונס הרשמי, פרופ' דוד האן. "מזווית הראייה של מי שנמצא בלב העשייה, מה שאנו רואים זה המון חשדנות וחוסר אמון. על חוסר האמון אנחנו משלמים מחיר יקר. הפכנו ליותר ויותר ציניים. הפכנו לחברה של חשדהו וחשדהו; שכחנו את הכבדהו. הבשורה הגדולה שיכולה להיות ביוזמה של השמיטה הישראלית היא שהיא תחזיר את האמון, את הערבות, וזה מייצר המון ביטחון. השמיטה נהיתה לזירת התגוששות, במקום זירה שמלכדת חברתית".

 

עינט קרמר, פעילה סביבתית ומנהלת ארגון טבע עברי, היא מי שעומדת מאחורי היוזמה של שמיטה ישראלית.

 

מה הניע אותך להוביל את הפרויקט של שמיטה ישראלית דווקא?

"במהלך חופשת הלידה היה לי זמן רב לחשוב, והתחילה לנבוט אצלי ההבנה שהציבור הישראלי בשל למהלך לאומי היונק מערכי המורשת וקורא בריש גליי לצדק חברתי וסביבתי מתוך נקודה של לקיחת אחריות. כשהתחלתי לחשוב על דרכי מימוש הרעיון, קראתי מגוון חומרים שעסקו בניסיונות מימוש ערכיים לשנת השמיטה הקודמת. החברה אז עדיין לא היתה בשלה לעניין, אבל בעיקר בגלל חוסר ההיערכות מבעוד מועד ואי איגום משאבים לטובת העניין. בשלב הזה החלטתי להוביל מהלך שיעניק בדיוק את שני אלו: יעודד ארגונים, עסקים ומוסדות להתעורר בזמן ולהיערך לשנת השמיטה ולבנות מנגנונים שבהם יקיימו הסברה נרחבת על השנה הזאת ויזמינו את הציבור ליישם את השמיטה גם בחייהם הפרטיים". " פרופ' דוד האן: הבשורה הגדולה שיכולה להיות ביוזמה של השמיטה הישראלית היא שהיא תחזיר את האמון, את הערבות, וזה מייצר המון ביטחון. השמיטה נהיתה לזירת התגוששות, במקום זירה שמלכדת חברתית "

 

האם הפורמט, כפי שדובר עליו היום בכנסת, הוא הפורמט שעליו חלמת, או שהיית רוצה לראות שמיטה יותר מקיפה במשק?

"הפורמט שראיתי בכנסת הוא חלק מהפורמט שחלמתי עליו. הרצון שלי הוא שבצד הפעילות החקיקתית והממלכתית, נמצא דרך הסברתית לכך שאנשים פרטיים יתחברו לשנת השמיטה מהמקום האישי ביותר ויממשו משהו בחייהם - חיזוק העשייה המשפחתית, הקהילתית, לימוד משהו חדש, פעילות סביבתית וכו' - ושתהיה פלטפורמה שלמה של ארגונים ומוסדות שיאפשרו למהלך להתקיים".

 

אז איפה אתם בשמיטה? מן הסתם, יש להניח שגם על רעיון השמיטה עוד נכונים לנו ויכוחים ופולמוסים אידיאולוגיים על כמה, למה ואיך (ה'מתי' לא כל כך נתון לוויכוח), אבל עצם העלאת הרעיון לסדר היום הוא דבר שיש לברך עליו, ואולי ללמוד לבאות על השילוב הנכון של ערכים יהודיים במדינה יהודית שחברתה מייחלת להבין את עצמה מעבר לדיכוטומיות של חילונים ודתיים.

 

בואו לדבר על השמיטה בעמוד הפייסבוק שלנו

עוד בבית אבי חי