בין ג'ון לנון לרב קוק

אוניברסליזם ואחוות עמים או פרטיקולריזם לאומי בעל תודעת נבחרות? על השבוע השלישי של תוכנית הקיץ של קרן תקווה

משתתפי תוכנית הקיץ של קרן תקווה ועין פרת ירדו מהאוטובוס, הרכיבו משקפי שמש והביטו אל הנוף שנגלה מולם: חומות העיר העתיקה, הר ציון, מגדל דוד, גיא בן הינום ובריכת הסולטן מתחתם, טחנת הרוח של משה מונטיפיורי מימין. שם, בימין משה, חיכה להם ראש התוכנית, ד"ר מיכה גודמן, והתכונן לפתיחת השבוע השלישי של התוכנית, שמתמקד בנושא הארץ, הקשר לאדמה, המלחמה שנקשרו בה והגעגועים אליה. את השיעור הראשון בחר גודמן להקדיש לתפיסותיהם השונות של הרמב"ם ורבי יהודה הלוי: הראשון, גדול הפילוסופים היהודים בימי הביניים, והשני, משורר ואיש הגות, מחבר ספר הכוזרי. השניים חלוקים בנוגע לסוגיות רבות, אך בבוקר הזה מבקש גודמן לשפוך אור על הוויכוח ביניהם בשאלת קדושת ארץ ישראל: הרמב"ם במשנתו ההלכתית והפילוסופית לא ייחס חשיבות רבה לארץ ישראל, ואילו הלוי רואה את ארץ ישראל כקדושה: הוא ערג אליה, כתב עליה, שם אותה במרכז הגותו.

לנון. אורח כבוד בסמינר 
   
במחשבה היהודית, אמר גודמן, קיים מתח מתמיד בין שאלת הריבונות היהודית ובין קדושתה של ארץ ישראל. מה קורה כאשר צריך לבחור בין שתי האפשרויות – לקבל הכרעה בין ריבונות ובין אדמה? הד ראשון למתח הזה נמצא בסוף ספר הכוזרי. מלך כוזר, שמנהל לאורך הספר דיאלוג עם חכם יהודי, מתגייר יחד עם כל ממלכתו. כוזר נהיית לממלכה יהודית. דווקא אז מחליט החכם היהודי, גיבור הספר, לעלות לארץ ישראל, שנמצאת תחת שלטון נוכרי. הנה הדילמה: מדינה יהודית ריבונית בממלכת כוזר, או עלייה אל ארץ ישראל החרבה, השוממה והנוכרית. הלוי לוקח צד בדילמה: הוא מעלה את גיבורו לארץ ישראל ובוחר בארץ הקדושה במקום ריבונות יהודית בתפוצות. 
 
משתתפי התוכנית, סטודנטים יהודים אמריקאים מהאוניברסיטאות הטובות בעולם, מאזינים בעניין לדבריו של גודמן כשהוא ממשיך ומשרטט את קורותיו של המתח הזה בחיי העם היהודי. קחו למשל כדוגמה את הדיון על תוכנית אוגנדה, הוא אומר ומחזיר אותם אחורה, לשנת 1903. תיאודור הרצל מציג לפני הקונגרס הציוני הצעה להקים, באופן זמני, מדינה יהודית בשטחי אוגנדה. הרצל, המום ומדוכא מפרעות קישינב, מנסה לשווק את תוכנית אוגנדה כתוכנית חירום. והנה היא שוב, הדילמה: ריבונות יהודית בתפוצות, לעומת המשך עלייה איטית לפלשתינה, שנתונה תחת שלטון העות'מאנים. לאכזבתו של הרצל, ההצעה נדחית, ובדחייה זו מקבלת על עצמה התנועה הציונית אתגר נוסף: לא רק הקמת מדינה ליהודים, אלא גם שיבה לארץ ישראל; לא רק ריבונות, אלא גם אדמת מולדת, אדמה קדושה. 
 
ב-65 השנים האחרונות נפתר המתח הזה בדמותה של מדינת ישראל: מדינה ריבונית ליהודים בשטחי ארץ ישראל. אך כדרכן של דילמות כבדות משקל ושורשיות, גם דילמה זו עלולה לחזור למרכז הבמה, להשמיע את קולה, לתבוע את פתרונה. נניח, אומר גודמן, שמדינת ישראל תחליט לסגת מכל שטחי יהודה ושומרון. כתגובה לכך, יקומו מתנחלים ויחליטו שהם אינם רוצים להתפנות מבתיהם, אלא להישאר ביהודה ושומרון תחת ריבונות פלסטינית, לבחור בשטחי ארץ הקודש, באדמה, במקום ריבונות יהודית. כך, במרוצת 800 שנה, החל ברבי יהודה הלוי, עבור בהרצל וכלה, אולי, בעתידה של מדינת ישראל, מהדהד המתח הזה: ריבונות מול אדמה, מדינה מול ארץ, פוליטיקה יהודית מול טריטוריה יהודית. 
 
התנשאות או אחריות? 
העיסוק בזיקה לארץ ישראל העצים דיון נוסף, אחר, טעון וקולני בדרכו: השאלה של פרטיקולריזם מול אוניברסליזם, ייחודו של עם ישראל ותדמיתו כ'עם נבחר'. הדיון התפתח בשיעורו של ד"ר עשהאל אבלמן על משנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. אבלמן השמיע למשתתפים, כניגוד לדברי הרב קוק, את שירו של ג'ון לנון, "Imagine". "מה דעתכם על היחס בין שני אלה?", שאל אבלמן - בין ג'ון לנון לרב קוק, בין אוניברסליזם ואחוות עמים לבין פרטיקולריזם לאומי בעל תודעת נבחרות?  " סטודנטים אמריקאים רבים אינם מרגישים נוח בדיון הזה: כיהודים הלומדים בקמפוסים גדולים בארצות הברית, שמעורים בחיים הסטודנטיאליים וחברים קרובים של לא-יהודים, השיח של עליונותו של העם היהודי מדיף ניחוח של התנשאות "
 
בשונה מעמיתיהם הישראלים, סטודנטים אמריקאים רבים אינם מרגישים נוח בדיון הזה: כיהודים הלומדים בקמפוסים גדולים בארצות הברית, שמעורים בחיים הסטודנטיאליים וחברים קרובים של לא-יהודים, השיח של 'סגולת עם ישראל' ושל עליונותו של העם היהודי מדיף ניחוח של התנשאות, שוביניזם לאומי, כמעט גזענות – תנועות נפשיות שמעוררות בהם סלידה. את הסלידה הזאת ביטאו אחדים מהם בדיון: אנחנו לא מסכימים עם המונח הזה, הם אמרו, אנחנו לא רואים כל ייחוד בעם היהודי. אנחנו עם ככל העמים, חברים במשפחת האומות. אחרים טענו שנבחרותו של העם היהודי איננה סימן לגזענות, אלא להפך – סימן לשליחות ולאחריות הגדולה המוטלת על היהודי לתיקון עולם, לחזון אוניברסלי של צדק ומוסר לכל בני האדם. 
 
בקי, סטודנטית יהודייה מבוסטון, שתקה לאורך כל הדיון. לקראת הסוף היא הרגישה שהיא חייבת להביע את דעתה. היא הצביעה. "אני מבינה את הניסיון להבין את סגולת עם ישראל כנבחרות וכשליחות", היא אמרה, "אך דווקא התודעה הזאת, החיובית לכאורה, יכולה להוביל לתוצאה הפוכה. לפעמים, דווקא בגלל שאתה יודע שיש על כתפיך משימה, שאתה אחראי, שהכול מוטל עליך, הדבר מביא לשחצנות ולתחושת עליונות. בהפוך על הפוך, הניסיון לתת פרשנות אחרת, אוניברסלית, לא מתנשאת, ל'אתה בחרתנו מכל העמים', יכול ליצור תחושה של עליונות, של 'אנחנו טובים יותר מאחרים, כי יש לנו משימה'. צריך להיזהר מזה". 

בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

עוד בבית אבי חי