פוליטיקאית מזן נדיר

עמיר סגל
17.03.13

"היא אמרה את דעתה בגלוי ובלי להתקפל, לטשטש או להסוות את עמדתה, גם כשזה היה קשה. היא לא חששה להגן על מיכאל בן ארי, כפי שלא חששה להגן על אחמד טיבי". עמיר סגל נפרד מממרינה סולודקין

בהלם ובעצב קיבלתי אמש את הידיעה על פטירתה של מרינה סולודקין. ברגע הראשון לא היה לי ספק שמדובר בטעות או בספין תקשורתי מוזר וציני, אך מהר מאוד כבר היה ברור שמרינה אכן הלכה לעולמה, והיא רק בת 60, פעילה ונמרצת כפי שהיתה. הבוקר אמרה לי מכרה משותפת מהפעילות המפלגתית בקדימה כי "אין דבר יותר מצער מזה". והיא צודקת.

 

היכרותי עם מרינה החלה בשדה הפוליטי, לאחר הקמת קדימה. נבחרי ציבור, גם האיכותיים שבהם, זוכים למעט מאוד רגעי עדנה. הם זוכים בהם בעיקר כשהם פורשים, הולכים לעולמם או מנצחים ניצחון גדול. עבודה יומיומית, לעתים אפורה אך חשובה מאוד, לא זוכה להערכה הראויה לה. גם עבודתה של מרינה, שהיתה אחת מחברות הכנסת המוכשרות כאן, לא זכתה להכרה מספקת.

 

אוהבים לדבר עכשיו על "פוליטיקה חדשה", ולפני כמה שנים על "פוליטיקה אחרת". אלה סיסמאות חלולות למדי. השאלה היא אם הפוליטיקה כנה, טובה ואפקטיבית, ואם הפוליטיקאי ראוי ומשנה מהלכים במדינה. מרינה היתה פוליטיקאית מוצלחת בכל המדדים הפוליטיים, למעט באחד: הציבור הרחב לא הבין את איכויותיה ולא העריכן כפי שצריך היה.

 

ובכל זאת, רבים הכירו אותה והעריכו אותה. מספיק לשמוע את הספדי הפוליטיקאים מכל קצוות הקשת, את פעילי קדימה ואת העיתונאים הפוליטיים כדי להבין את ההערכה שקיבלה מרינה לאחר מותה.  

 
אשת חזון. סולודקין ז"ל (צילום: פלאש90)

כפעילי קדימה ערכנו לא מעט אירועים פוליטיים בירושלים, ומרינה הקפידה להגיע כמעט לכולם, בין שהיתה מהדוברים ובין שלא. יש פוליטיקאים שנוהגים כך, אך הם מעטים: פוליטיקאים שבאים לשמוע ולהשמיע בו זמנית, ששאלות הקהל ודברי עמיתיהם חשובים להם לא פחות מאשר להוציא הודעה לעיתונות ולהשמיע את דעתם.

כמי שזכה להיפגש איתה, לראיין אותה ולהעלות כמה וכמה מהודעותיה וממאמריה לאתר "יאללה קדימה" בוודאי שלא הסכמתי עם כל דעותיה, אבל הערכתי הרבה אליה נובעת משתי סיבות. ראשית, היא אמרה את דעתה בגלוי ובלי להתקפל, לטשטש או להסוות את עמדתה, גם כשזה היה קשה. היא לא חששה להגן על מיכאל בן ארי, כפי שלא חששה להגן על אחמד טיבי. שנית, היא היתה אשת חזון. לא רבים הם נבחרי הציבור שחושבים על המדינה ועל החברה הישראלית כמכלול ובראייה אל העתיד. גם אלה מהם שמדברים על "עתיד האומה" לא תמיד מבינים על מה הם מדברים. למרינה היתה תפישה כלכלית מורכבת ותפישה מדינית מקובעת לקרקע. עמדותיה לא השתנו עם השינוי בכיוון הרוח.

 

דבר נוסף שהערכתי במרינה הוא נאמנותה לעקרונות ולאנשים. המעבר שלה מישראל בעלייה לליכוד היה תוצר של נאמנות לנתן שרנסקי. המעבר מהליכוד לקדימה היה תוצר של נאמנותה לאריאל שרון. בפריימריס היא תמכה בציפי לבני, שאותה העריכה מאוד, אך כששאול מופז ניצח היא תמכה בו מבלי להפסיק להעריך את לבני. מאמציה להשכין פיוס ושלום בין מופז ללבני היו משמעותיים ומוערכים, אך לא צלחו.

 
סולודקין ז"ל (צילום: פלאש90)

אפילו העובדה שנפטרה בכנס נגד פשיזם בלטביה מראה על איכויותיה: גם כשלא מצאה את מקומה בכנסת הנוכחית לא הורידה הילוך, והמשיכה בפעילות ציבורית למען הערכים שבהם האמינה.

 

בקדנציה החולפת איבדה קדימה מכוחה, אך עצוב יותר הוא אובדן אנשי הציבור המצוינים: זאב בוים, גדעון עזרא, אבנר ברזני ועתה גם מרינה. קיוויתי לראות אותה בכנסת הבאה, עצוב שהלכה מעמנו.

עוד בבית אבי חי