צחוק בלי גבולות

עדי הגין
29.01.13

גם היום, אחרי כך כל הרבה מופעים, אנשים עדיין מרימים גבה כשהם שומעים על השילוב של יהודי ומוסלמי שעושים סטנד-אפ יחד. הרב בוב אלפר, החצי היהודי בזוג המוזר, מספר בראיון על הזיווג הלא שגרתי: "כשאתה צוחק עם מישהו, אתה לא יכול לשנוא אותו"

כשבוב אלפר מזמין את אזהר אוסמן אל הבמה, הוא עורך עליו חיפוש גופני מקיף. אחרי הכל, אוסמן הוא מוסלמי – אין לדעת למה הוא מסוגל. הפתיחה הזו – שמחקה את ההליך המשפיל שמוסלמים רבים נתקלים בו בשדות תעופה בעיקר – נועדה לשבור את הקרח במופע הסטנד-אפ המשותף של הזוג המוזר (Odd Couple), שבו רב יהודי ועורך דין מוסלמי עומדים יחד על הבמה וצוחקים בעיקר על עצמם ועל זהותם. זה בהחלט עושה את העבודה: הקהל פורץ בצחוק מתגלגל ומרשה לעצמו להשתחרר ולהתמסר לבדיחות, הלא תמיד תקינות פוליטית.
"אנחנו שתי קהילות בעלות מכנה משותף רב". אלפר ואוסמן (צילום: אזהר אוסמן) 

"אנחנו חולקים את אותה התפיסה של הומור נקי, לא פוגעני, לא גזעני ולא הומופובי – וכמובן מצחיק מאוד", מסביר אלפר את משנתם הפילוסופית, "אנחנו לא מדברים זה על דתו של זה. אני נוהג לצחוק על יהודים מסוימים, אבל לא על היהדות עצמה. גם אזהר מקפיד לצחוק על מוסלמים, אבל לעולם לא על האסלאם. לדוגמה, אספר בדיחה על חתן לחוץ או על חבר קהילה שאמר משהו טיפשי על הדרשה שלי, אבל לעולם לא אצחק על ברית מילה, שהיא מאורע קדוש מבחינתי".


רוב קטעי העיתונות שתיארו את הזוג המוזר אלפר ואוסמן במשך חמש השנים שבהן הם מופיעים לא הצליחו להימנע מלפתוח במילים הנדושות: "רבי ומוסלמי נכנסים לבר/כנסייה/מסגד/בית כנסת – לא, זו לא בדיחה, זה מה שקורה כשהזוג המוזר מגיע להופיע". ואולם נראה שגם היום, אחרי כך כל הרבה מופעים, אנשים עדיין מרימים גבה כשהם שומעים על השילוב של יהודי ומוסלמי שעושים סטנד-אפ יחד.


הרעיון להופיע עם קומיקאי מוסלמי היה בכלל של יחצנית ששכר אלפר ב-2001. "היא אמרה שיש לה רעיון מעולה - שאצוות לקומיקאי מוסלמי - אבל לא הייתי מעוניין בכלל. לא בגלל הרעיון של מוסלמי ויהודי, אלא מכיוון שקומיקאים הם עם נוירוטי, ונראה היה לי שאתקשה להסתדר במסע הופעות עם קומיקאי נוסף". אולם כשאלפר ראה קלטת של אחמד אחמד - שותפו הראשון למסע - מופיע, הוא אהב את מה שראה והרעיון החל להתחבב עליו.

"זה החל כדרך להגביר את הנראות שלנו כקומיקאים וכפרפורמרים, אבל מההופעה הראשונה הבנו שיש בכך הרבה מעבר. הרעיון המרכזי הוא שיהודים שרואים את המופע מקבלים נקודת מבט שונה על מוסלמים, ולהפך. כשאתה צוחק עם מישהו, אתה לא יכול לשנוא אותו". " אנחנו לא מדברים זה על דתו של זה. אני נוהג לצחוק על יהודים מסוימים, אבל לא על היהדות עצמה. גם אזהר מקפיד לצחוק על מוסלמים, אבל לעולם לא על האסלאם. לדוגמה, אספר בדיחה על חתן לחוץ או על חבר קהילה שאמר משהו טיפשי על הדרשה שלי, אבל לעולם לא אצחק על ברית מילה, שהיא מאורע קדוש מבחינתי "


אחמד ואלפר עבדו יחד חמש שנים שבהן העלו כ-150 הופעות. אלא שאחמד, שהיה גם שחקן במקצועו, החל לקבל תפקידים בסרטים, נאלץ לעבור להוליווד בשביל אודישנים ולא היה יכול להתחייב למופעים לטווח הארוך. "עשיתי חיפוש בגוגל ל'קומיקאי מוסלמי', ואזהר אוסמן הופיע ראשון בחיפוש. המופע הראשון שלנו היה בבית כנסת בפלורידה, ומאז אנחנו עובדים ביחד. היתה בינינו כימיה מיידית. תמיד יש קשר חזק מאוד בין קומיקאים, מכיוון שאנחנו חולקים מקצוע מאוד מיוחד. מה גם שאזהר גדל בסקוקי, אילינוי, אחת הערים 'היהודיות' ביותר בארצות הברית".

אוסמן גר כיום בדה פליינס, אילינוי. הוא עורך דין שמבלה את רוב זמנו בלגרום לאנשים לצחוק. הוא מופיע ברחבי ארצות הברית עם המופע "אללה עשה אותי מצחיק". אלפר, לדבריו, הוא אולי איש הדת היחיד שעושה מופע סטנד-אפ מכוון. הוא בעל דוקטורט בתיאולוגיה והוסמך לרבנות, ונשא דרשות במשך 14 שנה. כל אלה הכינו אותו לקריירה מצליחה של 20 שנה בסטנד-אפ.


"אני מניח שרובכם לא ראיתם מישהו כמוני מחייך מעולם", אומר אוסמן לקהל היהודי המשועשע. "האמת היא שאני מאוד דומה לכם: יש לי זקן, אני אוכל כשר ולמדתי משפטים". "אני אוהב את מה שאני עושה", הוא מסביר לאחר מכן בראיון לרשת טלוויזיה קנדית, "התפקיד שלי הוא בעצם לקשר בין אנשים מרקעים שונים. הסטנד-אפ מסייע להם להתחבר זה לזה. ההופעה שלנו מסייעת לאנשים מרקעים שונים לגמרי להכיר זה את זה מעט יותר. זה נותן הזדמנות לצחוק ביחד, לעשות משהו משותף ולהכיר באנושיות של כל צד".

 

אמנם בתחילת שנות האלפיים הם נקראו "הזוג המוזר", אבל מאז עבר זמן והופעות רבות חלפו, ואלפר ואוסמן הבינו שהם כבר לא כל כך מוזרים, והחליטו להחליף את שם המופע. "כבר ארבע שנים שאנחנו משתמשים בשם 'לצחוק בשלום' ('The Laugh in Peace Tour'). השם הזה הולם יותר".


עם הזמן הצטרפו קומיקאים רבים ל"לצחוק בשלום", ובהם מו עמר, מוסלמי שנולד בכווית להורים פלסטינים שעברו לגור ביוסטון כשהיה בן תשע. הוא מופיע יחד עם אוסמן ב"אללה עשה אותי מצחיק", ובמופע נוסף: "הומלס באופן חוקי: צרות של פליט". הוא החל להופיע עם אלפר בסוף שנות האלפיים, ואף מגיע השבוע (31.1-29.1) להופעות בירושלים וברשות הפלסטינית (רמאללה ושכם).


המופעים של הזוג המוזר ברחבי ארצות הברית ובבריטניה נושאים מסר מאוד ברור, אבל לא מטיף, של הבנה וריפוי. הם מקפידים לא לערב פוליטיקה, אלא רק צחוק טהור, ומופיעים בפני יהודים, מוסלמים ונוצרים. כל מופע נמשך כ-100 דקות. הם מופיעים באוניברסיטאות, בתיאטראות, בכנסיות ובבתי כנסת. בתום המופע ניתן זמן לשאלות ולתשובות - "אנחנו נשארים עם הקהל עד שכולם עוזבים".


לדברי אלפר, הדבר שהוא הכי אוהב בעבודתו הוא לשבור סטריאוטיפים. "סטנד-אפ קומדי תמיד היה התפקיד של האנדרדוג, של המיעוטים, בין אם אלה היו איטלקים ובין אם יהודים. תמיד צחקנו על המבטא המוזר של ההורים שלנו ועל המנהגים המשונים שלהם. כך, למשל, בסוף אחת ההופעות ניגש אליי גבר מבוגר ואמר לי משהו ביידיש. לא הבנתי מה הוא אמר, אבל הסקתי שזו היתה מחמאה לפי החיוך והליחה הרבה שבה השתמש כדי להגות את המילה. בסופו של דבר, אנחנו יושבים על הבמה יחד, ורואים את מערכת היחסים בינינו - שאותה קשה לזייף - וזה משפיע".


"מכיוון שיש בורות עצומה בעולם, המופע הזה הרבה יותר חשוב והכרחי", מסביר אוסמן, "אני מנסה, דרך הצחוק, לגרום לאנשים להפסיק להסתכל זה על זה באמצעות תוויות, אלא להסתכל זה על זה כאל אחים, כאל קרובים".

"יש סיפור בתלמוד שאני חולק לפעמים במופעים", מספר אלפר, "אליהו הנביא וחבר נכנסו לשוק, ואליהו הצביע על אזור מסוים. הוא אמר לחברו: 'רואה את שני הגברים שם? יהיה להם חלק בשינוי העולם'. החבר שאל מדוע, ואליהו השיב: 'מפני שהם קומיקאים. כשאנשים עצובים, הם מעודדים אותם, וכשאנשים כועסים זה על זה, הם יוצרים שלום ביניהם'. זה בערך מה שאנחנו מנסים לעשות. היה לי מופע עם אוסמן באוניברסיטת מישיגן, וראינו סטודנטים מוסלמים ונוצרים לא רק צוחקים יחד, אלא גם מבלים יחד לפני ואחרי המופע. אלה צעדים קטנים להבנת האנושיות בין הצדדים". " סטנד-אפ קומדי תמיד היה התפקיד של האנדרדוג, של המיעוטים, בין אם אלה היו איטלקים ובין אם יהודים. תמיד צחקנו על המבטא המוזר של ההורים שלנו ועל המנהגים המשונים שלהם. בסופו של דבר, אנחנו יושבים על הבמה יחד, ורואים את מערכת היחסים בינינו - שאותה קשה לזייף - וזה משפיע "

 
"אנחנו שתי קהילות בעלות מכנה משותף רב", ממשיך אלפר, "אבל אנחנו לא מכירים זה את זה ופוחדים זה מזה. לפעמים אני מספר בדיחה שבה אני מראה איך הניסיון של המהגרים המוסלמים באמריקה דומה מאוד לניסיון של היהודים באמריקה: לפני 150 שנה, יהודים באו לאמריקה חסרי כל. היה להם רק תרמיל גב, שאותו הם נשאו מהעיירה לעיר, ואם הם היו ממש מוצלחים היו להם עגלה וסוס. אם הם המשיכו להיות מוצלחים, הם התיישבו בעיירות ובכפרים ופתחו חנות. כיום המוסלמים מגיעים לאמריקה והולכים לעיירות ולערים – כרדיולוגים".

כשהוא נשאל לגבי ישראל מכריז אלפר: "נשמח מאוד להופיע בישראל (ומי יודע, אולי גם בשכם, היכן שדודתו של מו גרה)". אבל כשהוא נשאל על המצב הפוליטי במזרח התיכון, הוא ממהר להצהיר כי "אנחנו בהחלט לא פוליטיים. בשלב השאלות מהקהל, בערך בהופעה אחת מתוך 50, מישהו שואל על המזרח התיכון. אנחנו עונים שאנחנו לא באים ממקום פוליטי, ושאנחנו מעדיפים לא להיכנס לדיון הזה. ואז אנחנו עוברים לשאלה הבאה".

 

עוד בבית אבי חי