רעיון עם ערפד. יהודי

11.12.12

אכילת אדם, ערפדים, תשוקות חתרניות וגרסאות אלקטרוניות לשירים על הרמב"ם הם רק חלק מהנושאים שיככבו ב"שונים - יהודים בקטע אחר", מסיבה לא שגרתית שתיערך בתל אביב. "הרעיון הוא לנסות להציג אלטרנטיבה לאירועי היהדות הקיימים", אומרים המארגנים ומבטיחים לתת במה ליצירה

בעונה החמישית של הסדרה האמריקאית של HBO "דם אמיתי", ששודרה בקיץ האחרון, הוזכרה לילית כדמות שיצרה מסדר של ערפדים שסוגד לה ופועל על פי תורתה. לא בכדי השתמשו יוצרי הסדרה בדמות מיתית שמוזכרת לא מעט ביהדות. על פי המסורת, קיימים שני סיפורי בריאה של המין האנושי: לפי הראשון, הזכר והנקבה נולדו שווים; השני והמוכר יותר הוא שחוה נוצרה מצלע האדם שביקש עזר כנגדו מהאל. התשובה שנתן המדרש לסתירה היתה שלאדם היו שתי נשים – חוה שנולדה מהצלע ולילית שהיתה האשה השווה לו.

 

לפי המדרש, לילית ביקשה להיות מעל אדם בזמן הסקס, והוא סירב בתוקף. מרוב תסכול מהאיש הזה שלא נתן לה לבטא את מיניותה, היא אמרה מפורשות את שם השם ונעלמה בין רגע מגן עדן. אלוהים שלח שלושה מלאכים לחפש אחריה, אבל היא כבר היתה נשואה לאשמדאי והודיעה שהיא לא חוזרת לאדם. המלאכים התריעו בפניה שבכל יום ימותו 100 ילדים שלה, ובתמורה, היא הודיעה שהיא תהרוג את ילדי חוה, ועד היום מיוחסים לה מקרי מוות בעריסה. האגדה מספרת כי רק שלושת המלאכים יכולים להגן על התינוקות הרכים מפני לילית, ולכן, עד היום, לא מעט נשים דתיות נושאות קמע בצורת המלאכים, כדי לשמור על ילדיהן מפני לילית.קמע להגנה מפני לילית

 

לפי שני הסיפורים, ביהדות קיים פיצול של תפקיד האישה - חוה מייצגת את האם והרעיה, האישה שמביאה ילדים, ואילו לילית מייצגת את הפנטזיות המיניות ונחשבת לערפדית הראשונה ביהדות, כי היא אמרה שתטרוף את ילדי חוה.

 

את המיתוס הזה וסיפורים אחרים תציג אודליה ברקין, חוקרת תרבות וקוטלת ערפדים, במסיבת חנוכה לא שגרתית שתתקיים בחמישי הקרוב, וכותרתה "שונים - יהודים בקטע אחר". התל אביבי המצוי לא נוהג להתעניין בזהות היהודית שלו. שנים של ניכור מצד הממסד הדתי ששולט בערכי היהדות ומכתיב אותן גרמו לו להתנתק ולהיבהל מכל דבר בעל ניחוח של "יהדות", גם אם מדובר בתרבות. לכן חשו המארגנים, בשיתוף עם האוזן בר בתל אביב, כי יש מקום להציג יהדות מזווית שונה ולא שגרתית.

 

"שונים חוגג את כל מה ששונה, בועט ואחר ביהדות. שונים רוקד את כל מה שלא זוכה לדיון, לחשיפה ולהכרה מצד הממסד. שונים פותח את הראש לעושר התרבות היהודית העכשווית, מבלי לפסוח על המוזר והביזאר", נכתב בהזמנה הפייסבוקית לאירוע. חוץ מהרצאה על ערפדים ביהדות, ישמעו המשתתפים בערב זה הרצאה על אכילת אדם ועל משחק מקדים על פי היהדות ויצפו בקברט סאטירי ויאזינו לשירה עכשווית. " יהדות היא בעצם דת מורכבת, שמבינה את נפש האדם. היא מבינה גם את היצרים ומתכתבת גם עם הסטיות הכי אפלות. כך גם לגבי ערפדים, שאנשים אינם מעזים לחשוב שהם קיימים. אני תמיד מחכה שבסוף ההרצאה מישהו ישאל אם יש ערפדים: אני עונה שזה מורכב, כי יש מהויות ערפדיות של אנשים שניזונים מאנרגיות של אחרים. אצל כל אחד יכול להיות שד בגוף שמבליט את הערפדיות שבו. יכול להיות שכיום מניחים שזה לא ראוי, אבל אפילו חכמינו דיברו על כך "

 

לדברי ליאור זלמנסון, מייסד "שונים - יהודים בקטע אחר", הרעיון הוא לנסות להציג אלטרנטיבה לאירועי היהדות הקיימים. "הערב הזה הוא תולדה של שתי מגמות: האחת היא שדווקא בתל אביב יש מחסור גדול באירועי תרבות יהודית, בעיקר לצעירים. המוסדות הקיימים מושכים קהל מבוגר, רציני ומיושב יותר. הצעיר החילוני התל אביבי הממוצע ידיר רגליו מכל מה שמריח יהודי. לא פחות מכך, יש תחושה בקרב אנשים שגדלו בתנועות נוער יהודיות-דתיות, ובהם דתל"שים, בני עקיבא וכדומה, של עייפות החומר. שתי המגמות הביאו צורך ליצור ערב אחר: לתת במה ליצירה יהודית שלעולם לא תוזמן לבית הכנסת, לתרבות שנופלת בין הכיסאות כי היא מתריסה ונועזת מדי".

 

מנגד, מסביר זלמנסון, המשתייך לתנועה הרפורמית, ישנו קהל של שוכני האוזן בר ודומיהם שמחפשים ערב שמגיע מכיוונים אחרים. "אמות המידה ששימשו לבניית הערב היו מה שנותר מחוץ לשיח היהודי בדרך כלל, מה שלא מקבל מקום בפסטיבל פיוט ובתיקון ליל שבועות. פניתי למרצים - רבנים וחוקרי פילוסופיה יהודית - וביקשתי מהם לחשוב על הרצאה שהיתה מסלקת אותם מבית הכנסת". גם האוזן בר נדלקו על הנושא וחשבו שיש מקום לאירוע כזה. אודליה ברקין

 

ואכן, הערב מעלה באופן מובהק את השונה, המוקצה והקיצוני ביהדות. "אנחנו מביאים נושאים פחות נורמטיביים, כמו ערפדים ואכילת אדם, מיניות אחרת, גבולות מגדר ונושאים שקשורים לתשוקה ולחושניות, שבהחלט יש להם מקום גם ביהדות המסורתית, אבל אנחנו מביאים זווית יותר הארד קור. אנחנו מנסים להיות פתוחים יותר לעניין".

 

הערב הגדוש יכלול הרצאות בנות רבע שעה כל אחת, הופעות, פרויקטים מוזיקליים אמנותיים שיעלו על הבמה - יידיש בפרוגרסיב פופ וגרסאות אלקטרוניות לשירים על הרמב"ם. באולם נפרד יוקרנו סרטי קולנוע, שלדברי זלמנסון עוסקים בנפלא ובמוזר. "יהיו סרטי פנטזיה ואימה וגם סרטוני וידאו ארט שעוסקים בקרבה לאל ובדרכים אלטרנטיביות לקדש את השם - וריאציות אחרות של תפילה והתכווננות". 

 

ברקין, קוטלת הערפדים, תתמקד בערפד היהודי בהרצאתה. "ערפדים הם דמות עתיקה שקיימת משחר ההיסטוריה. למעשה, בכל הדתות יש אישה שהיא חצי שד וניזונה מדם, בדומה ללילית". פרט לה, יש מדרש שמציג את עשו כערפד. "כבר בתחילת הסיפור, עשו חזר עם ציד בפיו, ובעצם צד באופן הזה. הוא ביקש את הבכורה בעבור נזיד עדשים, שבעצם היה סיר מלא בדם. גם המפגש הדרמטי בין עשו ליעקב שבו הם נופלים זה על צווארו של זה – בתורה כתוב "וישקהו. ויבכו". אחד הפרשנים טוען שהוא בעצם נשך את צווארו של יעקב, והבכי היה בכי של כאב".

 

לדברי ברקין, חיבור נוסף ליהדות הוא התייחסות לנשים "שטראות" בכתבי חסידים. "הן יהודיות שניזונות מדם אדם. הכתבים מתעסקים בשאלות כמו מה לעשות עם אישה שצריכה דם כדי לחיות? היא נהפכת לחתולה ויכולה להרוג מישהו. איך צריך להתנהג עם הנשים האלה? לקבור אותה עם פה פתוח ולבנה בפה כמו ערפדים?"  " הערב הזה הוא תולדה של שתי מגמות: האחת היא שדווקא בתל אביב יש מחסור גדול באירועי תרבות יהודית, בעיקר לצעירים. המוסדות הקיימים מושכים קהל מבוגר, רציני ומיושב יותר. הצעיר החילוני התל אביבי הממוצע ידיר רגליו מכל מה שמריח יהודי. לא פחות מכך, יש תחושה בקרב אנשים שגדלו בתנועות נוער יהודיות-דתיות, ובהם דתל"שים, בני עקיבא וכדומה, של עייפות החומר "

 תרבות בלי מסורת

ברקין תדבר גם על הקשר בין יהדות לדם. "יהודים נתפסו כערפדים עוד בעלילות הדם. העולם מקשר יהודים עם דם ועם ערפדות. גם היטלר דיבר על כך שיהודי מזהם את הדם של הנשים האריות והוא טמא. בעברית המילה דם היא גם כסף, בדיוק כמו הקשר של היהודים לכסף באנטישמיות. בשטייטעל אפשר היה לזהות יהודי לפי מראהו השונה, אבל האמנסיפציה שינתה זאת, ויהודי נראה בדיוק כמו כל אחד, כמו הערפד, שנראה כמו בני אדם. היהודים נראים כמו כולם, אבל מסתירים בתוכם איזו מהות מאיימת. יכול להיות שבגלל זה אנחנו מזדהים עם הערפדים, מתוך תחושה של אאוטסיידריות. גם הרגלי האכילה שלנו שונים וגם אנחנו מוגבלים בחוקים מסוימים – כמו העובדה שאנחנו לא יכולים לנסוע בשבת. קל לנו להזדהות עם האנדרדוג".

 

לדבריה, יהיה מעניין לראות מי בא ואיך יגיבו להרצאתה. "זו בדיוק הסיבה שבגינה עורכים את הערב הזה: כדי להראות שאף שהאורתודוכסים אינם שמים זאת על השולחן, אין זה אומר שהערפדים אינם קיימים. יהדות היא בעצם דת מורכבת, שמבינה את נפש האדם. היא מבינה גם את היצרים ומתכתבת גם עם הסטיות הכי אפלות. כך גם לגבי ערפדים, שאנשים אינם מעזים לחשוב שהם קיימים. אני תמיד מחכה שבסוף ההרצאה מישהו ישאל אם יש ערפדים: אני עונה שזה מורכב, כי יש מהויות ערפדיות של אנשים שניזונים מאנרגיות של אחרים. אצל כל אחד יכול להיות שד בגוף שמבליט את הערפדיות שבו. יכול להיות שכיום מניחים שזה לא ראוי, אבל אפילו חכמינו דיברו על כך. כל מי שחושב מעט אחרת יכול למצוא תשובה בערב הזה".

 

את הלילה היהודי יסגור גל כדן במסיבה אלקטרונית שמשלבת גם יידיש וכליזמרים. "אני הולך לתקלט חומרים שינועו בין יידיש וסווינג ביידיש למוזיקה אלקטרונית שמסמפלת חומרים כמו כליזמרים וקטעי יידיש עתיקים ומזרח-אירופיים. יידיש נהפך לנפוץ במוזיקת אלקטרו סווינג. יש אמנים שחורים רבים ששרו ביידיש, וזה נהפך לסטנדרט בג'אז. במרכז אירופה כיום יש לא מעט מועדונים שמשמיעים אלקטרו סווינג, ששואבת השראה גם מכליזמרים. יש לזה גרוב ישן שאנשים מתחברים אליו".ליאור זלמנסון (צילום: בוריס גילטבורג)

 

כדן משמש די.ג'יי כבר שנים רבות. אהבתו לסגנון החלה באהבה למוזיקה הבלקנית. "אני נמשך לכלי נשיפה, ודרכיהם הגעתי לחומרים עתיקים. אני אוהב לראות איך אנשים מעבדים מסורת כדי שתישאר רלוונטית, בניגוד אלינו בישראל, שמאבדים את המוזיקה ואת המסורת. זו המהות של האירוע בעיניי: לקחת מסורת, להוציא אותה מהקיפאון ולהחזיר לה את הרלוונטיות, כדי שתוכל לסייע לנו בחיפוש הזהות האבודה. ההתעסקות שלי במוזיקה המסורתית נובעת גם מהניסיון להבין מהי התרבות של המקום שבו אני נמצא. אנחנו חיים בתרבות שאין לה מסורת. הניסיון להמציא את התרבות מאפס מוצה, וכיום אנשים מנסים למצוא את הזהות, שהיא קודם כל ישראלית, אבל גם יהודית – ולא צריך להמציא אותה, היא נמצאת שם".

 

ואיך מקבלים שני צדי המתרס את הערב יוצא הדופן? לפי זלמנסון, בקרב המגזר הדתי היה מיעוט שהתגובה הראשונית שלו לערב היתה כי מדובר בלעג ליהדות. "כאילו כוונתנו היא ללעוג ולרדד. בתוך הפריזמה שלנו, אנחנו לוקחים את הדברים בצורה הכי רצינית. אנחנו בכלל לא עושים צחוק מהעבודה. לחלוטין, אנחנו בוחרים דברים שנמצאים בשוליים, שמרגיזים ומתסיסים".

 

התל אביבים, לדבריו, דווקא בעניין. "מיעוט קטן של אנשים אמרו שיהדות לא מעניינת אותם. תל אביבים רבים חיים בתחושה לא נעימה שהם לא מתעסקים מספיק בזהות היהודית, ובשל כך יש צד שלישי שממלא את החור, מושך לאן שהוא רוצה, מדיר אותם מהזהות, וזה חסר להם. הערב הזה יכול לסייע להם למלא את החור בתכנים שיותר מתאימים להם".

"שונים - יהודים בקטע אחר", נר שישי של חנוכה, 13.12, 22:00, אוזן בר, תל אביב

עוד בבית אבי חי