שוברים מסגרות

התערוכה "מחוץ למסגרת" טישטשה את הגבולות בין החלל המוזיאלי לבית המדרש

מליסה שיף
מליסה שיף (M. Shiff),
JAMS: The Jewish Animated Mandala Series, 2008.
בתערוכה "מחוץ למסגרת: סטודיו פתוח" (Off the Wall: Artists at Work) במוזיאון היהודי בניו יורק, שנסגרה לא מכבר, הציגו אמנים שפועלים במדיומים שונים (אופנה, מוסיקה, וידיאו, מחשב ומולטימדיה, מיצב, מיצג, כתיבת בלוגים וכתיבה יוצרת) עבודות שנוצרו בהשראת אוספי המוזיאון.

 

אחת מן היוצרים המעניינים שהציגו בתערוכה היא מליסה שיף הקנדית (M. Shiff) שעושה ביצירותיה שימוש בתשמישי קדושה מסורתיים. בעבודת הוידיאו שהציגה בתערוכה חפצי יודאיקה וסמלים יהודיים מתקשרים ונארגים במנדלה, שנוצרת על ידי נזירים טיבטים מחול צבעוני כאקט פולחני ומדיטטיבי. לאחר סיום הכנת המנדלה היא נמחקת, והתהליך מתחיל מחדש.עבודתה של שיף היא מעין קליפ קצבי שצורותיו מזכירות גם מגזרת נייר. הקליפ נארג ממאגר הסמלים היהודי, ותשמישי קדושה (פמוטים, רימונים, חנוכיות) מן האוסף הקבוע של המוזיאון הופכים בו לייצוגים מופשטים, במטרה ליצור חוויה רוחנית אסתטית. בעבר הביעה האמנית את תפיסתה הפמיניסטית ואת גישתה לטקסי מעבר, כשיצרה וידיאו-ארט בשם "Avant-Garde Jewish Wedding". העבודה תיעדה את חתונתה, שעוצבה כמיצג מולטימדיה.

יוצר מרתק אחר הוא מעצב האופנה לוי אוקונוב (L. Okunov), מעצב הפועל בזירת האמנות האמריקאית. אוקונוב שילב ייצוגי חיות בקולקציה שיצר, בהשפעת חפצי יודאיקה מהמוזיאון. הוא השתמש בקטיפה, חומר גלם שממנו תופרים מעילים לספרי תורה, ושילב ביצירות קלף מעור. עיצוביו החדשים מזכירים את העיטורים המסורתיים על ארונות הקודש והפרוכות בבתי הכנסת.

 

התערוכה היתה בית יוצר ניסיוני, והחלל שבו הוצגה עוצב בהתאם על ידי אסתר שפרבר וגיא צוקר, אדריכלים ישראליים הפועלים בניו יורק. עיצוב חלל התצוגה הציע הגדרה חדשה של המוזיאון כמוסד תרבותי. הגישה המוזיאלית המסורתית מעניקה סמכות לאוצר והופכת אותו לאחראי להגדרת האובייקט האמנותי. בתערוכה, לעומת זאת, הוצע מעבר מחלל סטטי וסמכותי לאזור פעולה דינמי, שבו שותפים היצירות, היוצרים והצופים בדיאלוג מטשטש גבולות. הגדרה  חדשה זו מצמצמת את הפער שבין תפיסה חינוכית, שבה מוקדי הכוח שולטים בידע הנמסר ממורה לתלמיד תוך בקרה קפדנית, לבין תפיסה שבה החלל מקבל מקום מרכזי ומאפשר שיח.


לוי אוקונוב  (L. Okunov), קולקציית סתיו, המוזיאון היהודי בניו-יורק  2008

עיצוב החלל במקום נעשה באמצעות מיחזור חומרי אריזה של יצירות אמנות במוזיאון. העבודה עם חומר ממוחזר, הצופן בחובו שכבות ידע משימוש קודם, מתקשר להווי מסורתי ובית מדרשי, שאמנם נסמך על אוטוריטות אבל מתאפיין בשיח פתוח ואפילו פלורליסטי במידה מסוימת, שמהותו היא סיעור מוחות ושיתוף לימודי מתמשך.

העבודות שיצרו האמנים הביאו לקדמת הבמה חומרי עבר (מאוסף המוזיאון) והוציאו אותם מהקשרם המסורתי וממקומם בחללי האכסון של המוסד. השימוש של מעצבי החלל בחומרים ממוחזרים כבסיס לעיצוב העלה על הדעת הקשרים שונים הנובעים ממושג המיחזור: האחד, הברור, הוא המיחזור לטובת כדור הארץ וייעול השימוש במשאבים. בשימוש כזה, אגב, טמונה סכנה של מיחזור רעיונות פשטני בעידן שבו רוחניות הפכה למטבע שחוק ולעתים ריק. אסוציאציה נוספת מתקשרת לכך שגם רעיונות ניתן למחזר, ואכן אחד המאפיינים של השיח הפוסט-מודרני הוא ניכוס רעיונות מן העבר ושימוש מחודש בהם.

 "מחוץ למסגרת: סטודיו פתוח" ("Off the Wall: Artists at Work"), המוזיאון היהודי, ניו יורק (אוצר: אנדרו אייגל).

עוד בבית אבי חי