 |
באחת ההפסקות ניגשו אלי שני אנשים, ובנעימות רבה ביקשו למחות נגד הכותרת "הבוטה" של האירוע. לטענתם, מתן המקום לשנאה והדיבור עליה מלבים אותה, ואינם מובילים בהכרח לחשבון נפש. עוד הוסיפו השניים כי מן הראוי שמרכז תרבות כמו בית אבי חי ישתמש בשפה מתונה יותר, ולא יחפש רייטינג בפרסומים "צעקניים".
חלפו ימים ספורים, ושמענו כולנו את החדשות המזוויעות על הרצח שהתרחש במועדון של הקהילה ההומו-לסבית בתל אביב, שבו קיפדו את חייהם שני צעירים ונפצעו אחרים. הרוצח המתועב עדיין לא נתפס, אולם אין ספק שמדובר בפשע שנאה מן הסוג הנורא ביותר. החברה הישראלית ספוגה בגילויים של שנאת האחר, גילויים שאינם נעדרים משום קבוצה או מגזר. השנאה יכולה להיות מופנית לבני מיעוטים, לחריגים, לתקשורת, לממסדים השונים, ליריבים פוליטיים - וזו רשימה חלקית בלבד.
בשנים האחרונות עברה החברה הישראלית בכללה דרך ארוכה בכל הנוגע לקבלה ולאהדה כלפי הקהילה ההומו-לסבית. הישגיה של הקהילה בכמה מערכות משפטיות חשובות קידמו את מעמדה ואת דימוי חבריה למקום היאה לחברה סובלנית ומודרנית, והשכיחו במידה רבה את הימים החשוכים, לפני פחות מעשרים שנה, שבהם חוו ההומוסקסואלים, הלסביות והטרנסג'נדרים ניכור, שנאה וקיפוח. אך עם זאת, בקרב ציבורים לא מבוטלים נותרו איים משמעותיים, רחבים ותוססים של עוינות, שמתוכם המשיכו לצאת כל העת דברי השמצה והסתה, בכלל זה מצד אנשי ציבור, וכן הטרדות והתנכלויות שכוונו הן כלפי פרטים והן כלפי מקומות בילוי של חברי הקהילה.
מבחינה זו, הכתובת היתה על הקיר. ברור שגם בציבורים האלו רוב הפרטים אינם חוצים את הקווים האדומים ואינם מגיעים לכלל אלימות פיזית ובוודאי לרצח - הן משום עכבות בסיסיות והן משום מורא החוק. אולם כפי שכבר למדנו מההיסטוריה הקצרה שלנו, קיימת הסתברות גבוהה שיימצאו בודדים שיפרשו טקסט, אמירה או עמדה כמכוונים למקום הנורא הזה, בפרט כאשר אלה באים ממקור סמכות.
אין פטור מאחריות
הלב בוכה עם המשפחות היקרות ועם חברי הקהילה, אולם מעבר לאבל ולעצב יש מקום לחשבון נפש נוקב ומניע לפעולה. בתוכנית "מה קורה?" עם לינוי בר-גפן, ששודרה ביום שני (7 באוגוסט) בערוץ 2, נמדדו ונותחו הטוקבקים המתייחסים לאירוע הרצח. לפחות שלושים אחוז מתוכם כללו תוכן עוין כלפי הקהילה ההומו-לסבית וחבריה, ונרמז כי צונזרו טוקבקים קיצוניים במיוחד. יש בכך עדות מזעזעת לחומרת מצבה של החברה בישראל ועל המרחק שלה מחברה תקינה והוגנת, שלא לדבר על חברת מופת.
הדבר מחייב התגייסות של כל מי שמבין את המשמעות מרחיקת הלכת של הדברים ואת השלכותיהם על המהות העמוקה של חיינו. אנשי ציבור, אנשי רוח, מובילי דעת קהל, רבנים, מורים ומחנכים, אנשי אקדמיה, אנשי תקשורת, אמנים ויוצרים - כולם חייבים להתגייס למאבק נגד שנאת האחר באשר הוא, על מרכיביה וגילוייה השונים.
מעבר לכל אלה, אין איש מאיתנו פטור מאחריות ואין להשליך את הבעיה ואת האתגר לפתחה של מערכת החינוך או לצפות מ"מנהיגות" כזו או אחרת לטפל בעניין. חובה על כל אחד ואחת לבחון את חלקתו הפרטית, לשוחח עם בני משפחתו וחבריו, ולהתקומם ולהתריע כאשר הוא נחשף לאמירות או למעשים פוגעניים. רק שילוב ידיים, בהתמדה ובנחישות, של הרבדים השונים בחברה - פרטים, קבוצות, ארגונים, מערכות חינוך, תרבות ותקשורת, ומערכות הממשל - עשוי להביא לשינוי ההכרחי כל כך בחברה.
דני דניאלי הוא מנהל בית אבי חי
*
ערך מוסף, אתר התוכן של בית אבי חי, גאה לסכם שנה ראשונה ברשת. במהלך השנה האחרונה העלינו מאות מאמרים, כתבות ועבודות וידאו. לעיתים היינו ביקורתיים, לפעמים משועשעים, פה ושם מעמיקים ולפרקים הגותיים. השתדלנו לחבר ולהיות מחוברים - לחיים, לרעיונות, לאנשים.
במהלך השנה האחרונה הצטרפו גולשים רבים למעגל הקוראים הקבועים. שמחנו לקבל תגובות רבות ומגוונות. נשמח להמשיך ולקבל מכם תגובות נוספות. הצלחנו לעניין גם אתכם? ספרו עלינו לחבריכם.
