עמוק באדמה

עיתונאי הרפתקן, ארגז נשכח ועבודת שחזור בלשית הובילו לתערוכת צילומים, המספרת את סיפורם של יהודי ע'ריאן שבלוב, שחיו במערות תת-קרקעיות

בלב אור יהודה שוכן מוזיאון קטן, הלוקח את המבקרים בו למסע מרתק אל צפון אפריקה ואל היהודים שחיו בלוב עד שנת 1949. בין גלביות לבנות, ספרי תנ"ך עתיקים ומאות תמונות המספרות את סיפורה של הקהילה מסתתרת תערוכת צילומים חדשה, שבה תיעוד של היהודים שחיו במערות באזור ע'ריאן במדינה. 

יהודי ע'ריאן (צילום: עמוס גורדון)

את התערוכה אצר אבי פדצור, סגן אלוף במיל' ואוצר המוזיאון, שאביו עלה לארץ מלוב בשנת 1933. במסגרת תפקידו כאוצר נתקל פדצור לא פעם בפריטים נדירים - כיסא שעליו מוטבעת המילה "טריפולי" במושב עלמה, תשמישי קדושה בבוידעם של בית כנסת בשכונת הגפן ברמת גן, אצבע מכסף לקריאה בתורה משנת 1832 ועוד פריטים רבים שבעזרתם ניתן לשחזר את עולמם ופועלם הציוני של יהודי לוב - אבל התמונות של יהודי ע'ריאן עוררו בו התרגשות מיוחדת. "אני ויעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר של יהדות לוב, נפגשנו לפני כשנה עם גיל גורדון, בנו של העיתונאי עמוס גורדון ז"ל", מספר פדצור. "כשהתבוננו בתמונות הקטנות בשחור-לבן שהוא הציג בפנינו, היו לשנינו דמעות בעיניים". חג'ג'-לילוף, החוקר את יהודי המערות שנים רבות, מומחים ממכון בן-צבי ופרופ' הרווי גולדברג מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שעבודת הדוקטורט שלו התמקדה בנושא - כולם הסכימו שהצילומים מהווים תיעוד היסטורי נדיר של יהודי ע'ריאן.


בחגווי הסלע
ע'ריאן הוא שם כולל לשלושה יישובים - ע'ריאן, תיגרינה ובני-עבאס - השוכנים כמאה קילומטרים דרומית לטריפולי, בירת לוב. ביישובים אלה התגוררו כ-500 יהודים. המילה "ע'ריאן" מקורה במילה הערבית "ע'יארה" (ע' גרונית), שמשמעותה מערה. האיטלקים כתבו את המילה "Garian" כיוון שלא יכלו לתעתק את האות לשפתם, וכך השתרש השם "גריאן" גם בשפה העברית, אף שהוא אינו מדויק.

על פי עדויות שונות, יהודים גרו באזור כבר לפני כ-500 שנים - הם נמלטו אליו מטריפולי מפני הספרדים, שכבשו את לוב - אך המסורת מספרת שהשורשים היהודיים מגיעים אפילו לתקופת בית שני. היהודים הללו שכנו במערות מתחת לאדמה, ששימשו מקום מסתור מפני שודדים ואִפשרו להם לחיות בתנאי מזג אוויר קיצוניים של טמפרטורה גבוהה מאוד ביום ונמוכה מאוד בלילה. בתיהם היו בורות שנחצבו באדמת הטין הקשה. גודלו של הבור המרכזי, ששימש חצר מרכזית, היה בערך 8X8 מטרים, ועומקו כעשרה מטרים. סביב החצר המרכזית היו חצובים חדרים קטנים, שכניסתם פנתה לחצר המרכזית. החדרים שימשו למגורי בני אדם ובעלי חיים, ופעלו בהם בתי מלאכה לאריגה ונפחות. בחצר המרכזית היו הטאבון, ערמת הזרדים, בור השפכים (שכוסה בפח) ובור לאיסוף מי גשמים לשתייה, שהובלו למטה בצינורות חרס. הכניסה לבתים התת-קרקעיים נעשתה במדרגות, שבפתחיהן - מעל ומתחת לפני האדמה - נקבעו דלתות מעץ זית, שמשקלן מעל לחצי טון.

מקום מסתור מפני שודדים (צילום: עמוס גורדון)
יהודי ע'ריאן הקפידו על אורח חיים דתי ועסקו במסחר, במקצועות כגון נפחות, פחחות, נגרות, סנדלרות, חייטות וצורפות, ואף השתלבו בעבודות פקידותיות בממשל המקומי. הם חיו בדוחק ובצמצום – על כך יעידו, למשל, נעליהם, שיוצרו מצמיגים ישנים – ופרנסתם התבססה במקרים רבים על סחר חליפין. הקהילה נוהלה על ידי מועצת זקנים, שבראשה עמד "שיח' אליהוד", שהיה בדרך כלל רב ודאג לכל צורכי הקהילה, הכלליים והדתיים.      
 

רוב הזמן היו היחסים בין היהודים לערבים מצוינים, ובתקופה העותמאנית נהנתה הקהילה משלווה יחסית. בשנת 1922 נכבש האזור על ידי האיטלקים. בשנות השלושים של המאה הקודמת החלו מנהיגי העדה להחדיר בקרב אנשי הקהילה את הנושא הציוני, ואף דאגו ללימודי עברית. במלחמת העולם השנייה אירחו במעונם הפשוט יהודים שברחו מאימת המלחמה. גם היחסים עם הבריטים בתום המלחמה היו טובים, אבל הלאומנות הערבית גברה והגיעה לשיא בפרעות בנובמבר 1945, שמהן סבלו כל יהודי טריפוליטניה. אמנם לא היו פגיעות בנפש, אך רכוש רב נבזז וביטחונם של היהודים התערער. בשנת 1949 עלו כל יהודי ע'ריאן לישראל, התיישבו ביישובים שונים ובחרו לעבוד את האדמה. שניים מהיישובים האלה הם מושב עלמה בגליל העליון ומושב פורת בשרון. 

אוצר בארגז
עמוס גורדון, שעבד כעיתונאי עבור סוכנויות זרות, הגיע לאזור הקרבות של טריפולי בשנת 1947 בהזמנת הצבא הבריטי. כשסייר במקום גונבה לאוזניו השמועה על יהודים שגרים במערות. הסקרנות הובילה אותו לע'ריאן, והוא נדהם למצוא שם קהילה יהודית תוססת. התמונות שצילם מתעדות את חיי היומיום של יהודי המערות - לבושם, מנהגם, עסקאות בשוק המקומי, לימוד התורה של הילדים, בית הכנסת המקומי ועוד.


העיתונאי עמוס גורדון
גורדון, שלימים היה מנהל חטיבת החדשות ברדיו, נפטר בשנת 1996. בשנת 2009 מצא בנו, האדריכל והעיתונאי גיל גורדון, את האוצר במעטפה בארגז בבית האב והחליט להביא אותו למוזיאון. אסתר, רעייתו של עמוס גורדון, תרמה את האוסף למוזיאון. עד אז לא היו כמעט תמונות שתיעדו את יהודי ע'ריאן.

פדצור וחג'ג'-לילוף התעקשו שהתמונות יוגדלו ויוצגו בתערוכה. הגדלת התמונות גילתה פרטים מפתיעים, שלא נראו בתמונות הקטנות. באחת התמונות, למשל, נראה ילד קטן אוכל, אבל רק בהגדלה רואים שהוא אינו אוכל אלא מתפלל מסידור קטן. במהלך מחקרם הגיעו פדצור וחג'ג'-לילוף ליישובים עלמה ופורת ומצאו שם קשישים שחיו במערות בע'ריאן, שזיכרונם עזר בפענוח פרטים לא ברורים בתמונות: בתצלומים אפשר לראות, בין היתר, חוט שעובר לכל אורך המערה, והזקנים העידו שהיה זה חוט שעליו תלו חתיכות בשר כדי לייבשן לימות החורף הקשים. בתמונות גם נראות מעין גומחות בקירות, שכנראה נחצבו לגידול יונים, מחרשה מעץ על אדמת המערה ומפתח בית הכנסת, שהיה תלוי על ציצית.

לכבוד התערוכה תרמו יהודי ע'ריאן ממושב פורת למוזיאון שני ספרי תורה עתיקים מע'ריאן. אחד הספרים עתיק במיוחד, ועל פי המסורת הוא מימי התקופה הספרדית בלוב, כלומר, בין השנים 1551-1510. גם הספר הזה, אגב, הופיע באחת מתמונותיו של עמוס גורדון. תמונות בשחור-לבן, עיתונאי הרפתקן, ארגז נשכח ועבודת שחזור בלשית – כל אלה חשפו אט-אט עולם מופלא, שלא היה מוכר לרבים מאיתנו.

תודות למרכז מורשת יהודי לוב, ובמיוחד לאוצר המוזיאון אבי פדצור ולהיסטוריון יעקב חג'ג'-לילוף

Model.Data.ShopItem : 0 8

עוד בבית אבי חי