לעקוף את הקוף

14.03.10

האם יש ללמד את תורת האבולוציה בבתי הספר? אסף גולן סבור שבריחה מהתמודדות עם הנושא גרועה יותר מהאפשרות שאנחנו בני דודים של שימפנזה

המדען הראשי של משרד החינוך, ד"ר גבי אביטל, דרש לאחרונה לבטל את ההתייחסות בספרי הלימוד בארץ לאפשרות שמוצא האדם מהקוף. לדבריו, "אם בספרי הלימוד יכתבו באופן מפורש שמוצא האדם מהקוף, ארצה שהתלמידים ייחשפו לדעות אחרות ויתמודדו איתן. יש הרבה אנשים שלא חושבים שתורת האבולוציה נכונה". בתגובה לדברים אלה אמר שר המדע, פרופ' דניאל הרשקוביץ, כי "מבחינה אמונית אין שום צורך להסתייג מתיאוריית ההתפתחות של דרווין".

 
"מבחינה אמונית אין שום צורך להסתייג מתיאוריית ההתפתחות של דרווין". הרשקוביץ (מימין, פלאש 90)

דברי השר הרשקוביץ זכו לברכות רבות מהעולם המדעי, אך רבים בציבור הדתי הסתייגו מהם. טוקבקים כמו "גם אין לשלול את התיאוריה כי טרולים חמודים חיים במעמקי האדמה" או "איך אפשר לאמץ תורה של גוי עלוב שמת מזמן שכופר בדבר השם, כופר בזה שבראשית ברא השם את השמים ואת הארץ אלא נפץ קפץפצץ התפוצץ וברא את העולם, איך יכול יהודי דתי לכאורה לבוא ולתמוך שאבותינו היו קופים?" היו רק חלק מהתגובות הנזעמות לאמירתו של השר.

המדע אינו דת
גם בימינו האפשרות שאביו הקדמון של האדם היה קוף קשה לדתיים רבים. לא פשוט לחבר בין התפיסה שהאדם הוא נזר הבריאה לבין האפשרות שהבבונים, למשל - בלי לפגוע בהם אישית, כמובן - הם קרובי משפחה שלנו. זו כנראה הסיבה שגם כיום, 150 שנה אחרי צ'רלס דרווין, יש אנשים לא מעטים בציבור הדתי שנלחמים בשצף קצף בתורת האבולוציה.

המלחמה מנוהלת בחוכמה רבה: לא נלחמים בהוכחות הרבות שיש לאופציה האבולוציונית, אלא עוסקים בשאלות ובספקות הרבים שהיא מעוררת. בדרך, אף אחד ממתנגדי העמדה הזו לא טורח להזכיר לקהל שומעיו את העובדה הפשוטה שלכל תורה מדעית יש פרכות רבות, שהרי המדע מיסודו אינו אמונה או דת שמכתיבים את השקפת עולמנו באופן אפריורי, אלא דרך אנושית שיטתית להבנת העולם שבו אנו חיים.

לא הייתי מתייחס לתופעה זו אלמלא הסכנה הרבה שיש בה לתרבות הדתית עצמה. כוונתי לכך שבעולם דתי שבו צורת ההתמודדות עם שאלות היא הסתרתן או הכחשתן, המחשבה היצירתית נעלמת ונוצרת מציאות שבה הדת חונקת את רוח האדם. גרוע מכך: הפחד להטיל ספק מונע מהאדם להפנים את התמודדויותיו ולהעמיק את החיבור הנפשי שיש לו עם אמונותיו ודעותיו. במילים אחרות, הבריחה הדמגוגית מהאפשרות שתורתו של דרווין נכונה גרועה יותר מהאפשרות שאכן כולנו בני דודים של הגורילות בגן החיות.

לצערי, נראה כי גם בתוך הזרמים הדתיים-לאומיים בורחים רוב המחנכים מההתמודדות עם נושאים כמו האבולוציה או עם רעידות אדמה בסגנון פרשת הרב מרדכי אלון. אצל רבים קיימת משום מה האמונה שהתעלמות מבעיות וממשברים רוחניים משמעותיים תרפא את המציאות והכל יסתדר מעצמו לבד. אלא שבריחה מהתמודדות לא רק שאינה פותרת את בעיות העומק שאיתן כולנו צריכים להתמודד, אלא גם מהווה את הסיבה לכך שהציונות הדתית, שמהווה כמעט 20 אחוז מתושבי ישראל, לא מצליחה להשפיע בצורה רחבה על המדינה. השפעה פירושה פתיחות, ומי שלא מסוגל להיות פתוח כלפי פנים ממילא לא יכול להיות פתוח כלפי חוץ.

ואגב, לגופו של עניין: על פי התורה עצמה מקור האדם הוא מן האדמה. האדמה, מבחינת היסודות הכימיים שיש בה, היא אכן מקור החיים של כל היצורים עלי אדמות. כלומר, ספר בראשית עצמו טומן בחובו, לפחות מבחינה דרשנית, את האופציה לקרבת משפחה בינינו לבין כל בעלי החיים ולא רואה בכך שום פחיתות כבוד. אלא שאפשרות כזו מצריכה מעוף מחשבתי, וחלילה וחס, גם אפשרות של חשיבה חדשנית, שמהווה כפירה בעיקר במקומותינו. 

הכותב הוא עורך וכתב בעיתון "מקור ראשון"
לתגובות: 
editor@bac.org.il  

עוד בבית אבי חי