משחק פוליטי?

31.08.10

סירובם של שחקני תיאטרון מרכזיים להופיע בהיכל התרבות באריאל מעלה את השאלה בדבר הקשר שבין דעותיו של האמן לאמנותו. אסף גולן מעדיף לשמור על גבולות ברורים

סערה ציבורית גדולה התחוללה בארץ בשבועות האחרונים בעקבות מכתבם של שחקני התיאטרון שהודיעו כי יחרימו את היכל התרבות באריאל. כצפוי, פוליטיקאים רבים משני קצות הקשת הפוליטית הביעו את תמיכתם במהלך או את הסתייגותם ממנו. הגדילו לעשות שר האוצר וראש הממשלה, שאמרו כי תקוצץ תמיכת המדינה בתיאטראות  שלא יופיעו בעיר. אלא שבתוך הסערה הגדולה, שנוצלה בעיקרה לקידומם של אינטרסים פוליטיים, נשכחה השאלה המרכזית: מהו היחס אמנות למרחב הפוליטי או במילים אחרות, האם האמנות היא כלי פוליטי שיש להשתמש בו במאבקים ציבוריים או שדעותיו של האמן אינן חלק מאמנותו ועליו (או על החברה עצמה) להפריד בין השניים.

 
האם האמנות היא כלי פוליטי? (צילום: פלאש 90)

כדי לחדד את השאלה עד לאבסורד נסביר אותה דרך היחס של החברה הישראלית ליוצר הקלאסי האנטישמי ריכרד וגנר. כזכור, לאורך שנים התנהל ויכוח בישראל, בעיקר בין אוהבי המוזיקה הקלאסית, סביב יצירותיו של המלחין שיצירותיו היוו השראה להיטלר ודעותיו הקדימו בזמנם את חוקי הגזע של המפלגה הנאצית. המנצח דניאל ברנבוים ואחרים טענו כי היצירות של האיש מתעלות מעל העובדה שהוא הביע עמדות אנטישמיות ארסיות.

לבסוף, הוויכוח בשאלה הוכרע דה פקטו לטובת השמעת יצירותיו בטענה שהמוזיקה עצמה אינה ביטוי לאנטישמיות של האיש. ויכוח דומה מתנהל בעולם ביחס ליוצר לואיס קרול מחבר "אליס בארץ הפלאות" שיש הטוענים כי ייתכן שהיה פדופיל. גם כאן בסופו של דבר רוב האנושות מתעלמת מאישיותו והתנהגותו ונהנית מיצירותיו. יחס דומה מקבל בספרד ובעולם גם האמן סלבדור דאלי שנתפס לעתים כפשיסט שתמך בדיקטטורה הרצחנית של פרנקו.

 
הקשר שבין מוזיקה לאנטישמיות. וגנר

דוגמאות אלו מראות כי האנושות העדיפה להפריד בין האמנות של האמן לחייו ולהתייחס אליהן כספירות נפרדות. אולם עובדה זו עדיין לא עוסקת באמן עצמו או בשאלה האם יש להשתמש באמנות ככלי פוליטי. השאלה הזו למרבה ההפתעה העסיקה לא רק את עולם האמנות, אלא גם את הרב אברהם יצחק הכהן קוק שביקש לבחון האם רב שהולך לפוליטיקה יכול לטעון לעדיפות דעותיו עקב מעמדו הרוחני והאם יש משקל פוליטי לגדלותו בתורה. הרב קוק הכריע כי יש הפרדה מוחלטת בין העולמות וכי אסור לרב לערבב בין עולמו הרוחני להיותו פוליטיקאי. כלומר, במרחב הפוליטי אין לגדלותו בתורה של הרב חשיבות ועליו להימדד רק לפי קנה מידה פוליטי. אפשר לטעון כי הבחנה זו חלה גם לגבי אמנות ולשמר את החלוקה בין המרחב הרוחני או המרחב האמנותי לבין המרחב הפוליטי.

הבדלה זו קובעת לכאורה כי אסור לו לאמן להשתמש באמנותו כדי לקדם השקפת עולם ולכן אסור לשחקני התיאטרון להחרים את היכל התרבות באריאל. אם נתייחס לחרם האמנים נראה שאם אנשים אלו היו אומרים שאין להם רצון לבקר בעיר אריאל בגלל עמדתם הפוליטית, כשהם לא מקשרים את אמירתם למקצועם כשחקני תיאטרון, היתה עמדתם לגיטימית לחלוטין. מעבר לכך, יש לקבוע כי כמו שהיינו מצפים מרופא שחבר ב"שלום עכשיו" להתעלות מעל השקפותיו הפוליטיות ולטפל במתנחל פצוע, כך אנו מצפים מכל בעל מקצוע להתעלות מעל עמדותיו ולהגיש שירות לכל גווני הקשת בחברה הישראלית, במיוחד אם מדובר במציאות בה המדינה משלמת לבעל המקצוע את משכורתו. 

הכותב הוא עורך וכתב בעיתון "מקור ראשון"
לתגובות: 
editor@bac.org.il

 

       

עוד בבית אבי חי