שברו את הטלפון: המופע שהפך את הליקויים בתקשורת לאמנות

רקדנים ורקדניות על במה אפלה. הם חובשים כובעי גרב, לובשים בגדי ים ונועלים נעלי עקב. הם רוקדים סביב נרות דולקים; הלהבה הקטנה נדמית כמו סימון של תשוקה. אחת מהם מסירה את המסכה, הופכת את גופה היפה לגשר מעל אחד הנרות ומתחילה לשיר, לא רחוק מהאש, את "הללויה" של הכל עובר חביבי.

 

קטע המחול, באורך חמש דקות, הוא תרומתה של הכוריאוגרפית סער מגל למופע "טלפון שבור", שיעלה ביום רביעי (היום) בתיאטרון צוותא בתל אביב. הקטע הזה הוא "לחישת האפס": היצירה שבעקבותיה השתרשרו קטעי מוזיקה, תיאטרון, פרפורמנס ומחול אחרים ונהפכו למופע אחד.

 

מי לא זוכר את המשחק "טלפון שבור"? נדמה שהתקשורת הדיגיטלית והרשתות החברתיות מעניקות פרשנות עכשווית למשחק הילדים הידוע, שבבסיסו עומדים ריגוש, חרדה וחדווה אל מול אי הבנה. ממד האין-תקשורת בתוך פלטפורמות של תקשורת העסיק את מעצבת הגרפיקה יעל שינקר בתערוכת הגמר שלה, שבה עסקה בפער בין כוונת שולח המסרונים ובין האופן שבו התפרשו בידי מי שמקבל אותם. כמה שנים אחר כך החליטה שינקר, יחד עם שותפיה לילך ירון ואיתי צור, לתרגם את המשחק למופע בימתי רב תחומי.

 

הם חברו לבמאי רועי רוסו הרץ וגייסו 20 אמנים מתחומי המוזיקה, המחול, התיאטרון, הפרפורמנס והאנימציה, ובהם המוזיקאים יהוא ירון, הפרפורמרית יעל רסולי והאמן דניאל לנדאו. "כך זה קורה", מסבירים השלושה בעמוד הפייסבוק של המופע: "הרכבנו נבחרת של עשרים אמנים מתחומים שונים. יצרנו שרשור בו כל אמן מקבל שבועיים כדי ליצור 'לחישה' (יצירה) בת חמש דקות לכל היותר. לאחר שאמן סיים ליצור העברנו את 'לחישתו' לאמן הבא אחריו בשרשור. עכשיו, כשיש בידינו את כל 'הלחישות', אנו מעלים מופע אחד המציג אותן בסדר המקורי, אחת אחרי השנייה".

 

קריאה נוספת: גם תמר רבן עושה אמנות רב תחומית שווה

 

זיכרונות ממניפסט החלאה

 

יצירת המחול של מגל היא כאמור הלחישה הראשונה, שממנה הכול התחיל. מגל, שחיה בישראל לפרקים ויוצרת מחול ללהקות שונות בעולם, פיתחה בעקבות היצירה הקצרה שתוצג ב"טלפון שבור" עבודה ארוכה יותר, "וירג'יניה אפ יור אס" שמה, שאף הוזמנה לתיאטרון בציריך. שתי היצירות מתייחסות ל"מניפסט החלאה" של ואלרי סולאנס, כותבת פמיניסטית שניסתה להתנקש בחיי האמן אנדי וורהול.

 

כך נוצר המופע (אינפוגרפיקה: יעל שינקר)

 

בראיון עמה אמרה מגל כי סולאנס "ראתה במגדר חלק מפרפורמנס וטענה שמה שמכריע בהשתייכות למגדר מסוים הוא לא בהכרח עם איזה איברי מין נולדת, אלא איך חונכת להתנהג. לכן, היא חשבה שיש לפרק את הפטריארכיה". ב"טלפון שבור" היא מפגישה את ההצהרה הזאת עם כובעי הגרב של להקת פוסי ריוט ועם טקטיקות ההתערטלות של קבוצת "פמן".

 

הפטריארכיה והמצ'ואיזם הישראלים מרחפים מעל הרקדנים והרקדניות. "כשעבדתי על היצירה הזאת עם הילדים החיילים-רקדנים הללו, דמיינתי לי נועם וחום, כמו נסיעה לים המלח", כתבה מגל על העבודה ל"טלפון שבור", "רציתי לקום בבוקר לעולם אמיץ וחדש, בלי דת, בלי משהו להרוג או למות בשבילו, בלי גיהנום מתחתינו ומעלינו רק שמיים. היצירה קיבלה את ההשראה שלה מספר אזרחות לתיכון בשם 'להיות אזרח בישראל', אותו הביאו לסטודיו כשביקשתי מהם להביא ספרים שהם כבר לא צריכים יותר".

 

יעל שינקר, יוזמת האירוע, מספרת שהרכבת רשימת המשתתפים ל"טלפון שבור" ארכה חצי שנה. אחרי שהורכבה הרשימה, "יצרנו כרטיסיות עם דיוקנאות של כל אחד מהם והתחלנו לבדוק איך להרכיב את השרשרת. היו לנו כמה תנאים: נאסר על היוצר לדעת מי האמן שהעביר לו את 'הלחישה' ונאסר עליו ליצור עמו קשר. זמן הכנת הסקיצה הוגבל לשבועיים, והיצירה הוגבלה לחמש דקות. מעבר לכך, הענקנו ליוצרים חופש מוחלט".

 

איך הוחלט מי יהיה "הלוחש" הראשון?

"היתה התלבטות עצומה לגביו, ובסופו של דבר הוחלט על מוזיקאי. מאחר שמוזיקה אינה מסבירה את עצמה במילים ו'הסיפור' מאחוריה מופשט, חששתי מאוד שכבר על ההתחלה יהיה לנו טלפון שבור במובן הרע של המילה. בסופו של דבר התבדיתי".

 

אין מה לפחד

 

 

אריק אבר וטאקנורי קוואנדה

 

משתתף נוסף במופע הוא אריק אבר, אמן ספוקן-וורד, מיוזמי ה"פואטרי סלאם" וממובילי מופע הספוקן-וורד "ביט מילה". "'הלחישה' שנלחשה לי היתה עבודת המחול של הרקדן טאקנורי קווהארדה", הוא מספר, "היתי צריך להגיב אליה, לבדוק מה היא מזיזה בי. בעבודה של טאקנורי היה משהו טעון מאוד שהתקשר לתחושות שחוויתי באותו זמן, כמה חודשים אחרי מלחמת 'צוק איתן', שהיו תחושות של שפלות רוח.

 

"העבודה של טאקמורי נראתה כמו חיזיון אפוקליפטי", אומר אבר, "אבל כזה שנאמר אחרי שהכול כבר קרה, ולכן אינו חיזיון אלא זיכרון. ישבתי והסתכלתי על העבודה של טאקמורי במשך כמה ימים. קטע המחול נשלח אלי בווידאו, באיכות נמוכה, באפרוריות גרעינית. האפור הזה הגדיר אותי. אם טאקמורי היה שולח לי קטע וידאו מוצף שמש, העבודה שלי היתה יוצאת שונה לגמרי".

 

המילים של אבר נכתבו לפי התנועות של טקאמורי. "שמתי לב לתנועות שבהן הוא רועד. הן התגלגלו למילים 'הרעד הקל, הרעד הקל'. ברגעים אחרים הוא מכה את עצמו ברגל, תנועה שהתגלגלה לשורה שבה אני אומר 'ניסינו לגדוע את הרגל'". טקאמורי תופס את ראשו, אבר קורא: "תפסנו את הראש בשתי ידיים, והוא היה כבד מנשוא. והידיים האלה, הידיים האלה, מה שהן מסוגלות לברוא". 

 

שינקר אומרת שמשתתפים רבים ב"טלפון שבור" אינם צברים ותיקים, אלא אנשים שהוריהם היגרו לכאן כשהם היו ילדים. גם הוריה הגיעו מליטא ומאוקראינה. הם נפגשו באקדמיה למוזיקה בירושלים, וכעבור כמה שנים, היגרו לדרום אפריקה. שינקר זוכרת את ילדותה שם כתקופה מעשירה שבה למדה מחול, אמנות ומוזיקה. אחרי כמה שנים בדרום אפריקה, חזרה המשפחה לישראל.

 

עד כמה חוויית ההגירה, עם חילופי השפות וחוסר היכולת להיות מובן, הדהדה למשחק "טלפון שבור"?

"באתי ממקום שבו הייתי עסוקה במוזיקה ואמנות למקום שבו הכול נגמר. את רוב האנרגיות תיעלתי ללימוד עברית. במשך שנתיים לא הבנתי מילה ממה שאמרו לי ופשוט החלטתי להנהן. תרבות, כמו כל דבר בישראל, היתה יקרה ובלתי נגישה. חזרתי לעסוק בה רק אחרי הנעורים. זאת היתה טלטלה איומה".

 

והנה, הצלחת למצוא נוסחה בימתית שבה המסולף והמשובש יוצר שלם וקוהרנטי.

"נכון. כשעבדנו על המופע, גילינו עד כמה המהות של 'טלפון שבור' נמצאת בכל המבנים הגדולים שסביבנו: בפוליטיקה, בתקשורת, ברשתות החברתיות. שיווקנו את המופע בפלטפורמות שמייצרות טלפון שבור בלי הפסקה. והנה, אני מסתכלת על מה שיצרנו, והמופע קוהרנטי, למרות ש'הלחישה' הראשונה לא דומה לאחרונה".

 

אבר הוא יליד סנט פטרבורג. בגיל שמונה הגיע לישראל עם משפחתו. הוא גדל בירושלים וחי כיום בתל אביב. האם הוא מוצא דמיון בין הישברות השפות שדיבר למופע?

 

יש ממד מעורר חרדה במשחק "טלפון שבור". לעולם אי אפשר לדעת איך יסולף דבר שרצית להגיד.

"אי אפשר באמת להבין אף אחד. כך ההיסטוריה מתגלגלת. אין מה לפחד".

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

Model.Data.ShopItem : 0 6