הנכם מוזמנים למסיבת הבכי הגדולה שתיערך ביום כך וכך לכבודו של ראש ממשלת ישראל במעונו הרשמי בירושלים. ראש הממשלה עדיין איננו יודע על התכנסותנו לכבודו, והנכם מתבקשים לשמור בסודיות מוחלטת על העניין. ראש הממשלה איננו יודע שאנו מייעדים לו את תפקיד המוביל, המנחה והמבכה הגדול של הערב.
ראש הממשלה נתניהו על רקע הנשיא רבלין (צילום: מרים אלצר, פלאש90)
ראש הממשלה איננו יודע שעם ההתייפחות הראשונה שתצא, כך פתאום, בהפתעה גמורה מזוויות פיו ומשתי עיניו, ייפתח סכר הבכי הפלדתי שנבנה בתוכנו מאז המלחמה ההיא, באוקטובר הארור ההוא, ומאז המלחמה הקיצית שבאה אחר כך, ובקיץ, כמה שנים מאוחר יותר, ובדילוג של עוד כמה שנים, עד הקיץ האחרון הזה.
כי כשתפרוץ ממך ההתייפחות הראשונה, אדוני ראש הממשלה, נלמד כולנו שמאחורי הבריטון המחושל, יבבתו של נער מוכשר ומפוחד נסתרת, נער שחושל בדם ובזהב המחנה הלאומי וטובי בנינו, נער שחושל בתביעות המשפחה ובקורבן האח הנערץ. וכמוך רבים מאיתנו.
כי כשתפרוץ ממך היבבה הראשונה, ואחריה שטף נהרות הדמע, בעד העיניים המצועפות תראה הכי ברור שראית אי פעם, ונראה אולי אף כולנו:
כי הסכנה האסטרטגית כבר כאן, כבר ממזמן, והקו האדום הבלתי הפיך מביט אלינו מאחורי גבנו ובעיניו דמעת העשוקים. כי מעולם לא היינו רחוקים זה מזה, איש מרעהו, בתוך העם היהודי שנקראת אתה להנהיג, כפי שאנו עתה. פתאום, מתוך דמעות-נוטפות, ניזכר בבנימין אחר, זאב-הרצל, ובשאר הנביאים שעל ברכיהם טווינו חלומות חברת מופת.
ומבנימין זאב תישור דמעה על הזקן ותידמה לנו אולי לזאב אחר, הוא ז'בוטינסקי, שמכל חמשת המ"מים שלו (מעון, מזון, מלבוש, מורה, מרפא) נשארו היום מ"מים מתיימרים לשעשע ב"ספר הפנים" (הוא הפייסבוק).
ולא נוכל להביא את דיבורנו לכלל סדר כלשהו; רק לעבור בין מוזמנות ומוזמנים, מכל שדרות העם והאזור ולייבב, וגם להגיש טישו מנחם על טס. זה מה שיוגש במסיבה ההיא - לא גלידת חלבה משובחת ולא שמפניה בכוסות גבוהות, לא כריכונים מצולחתים ולא סיגרים.
בכי עמוק, חרישי, עד תהום נימים ונפש, עלינו וגם על כל שמסביב. בכי שיצליל את שתי עיניך, אדוני, בדמעת העשוקים ובחזון, כפעם ראשונה, שבאינו ייפרע עם (וגם: עמים...).
וכולנו נעמוד שם לצדך, סביב, איתך ממש, ונייחל לעוד ועוד של בכי מצרף. וכל אחד וגם אחת יאמר לחברו ולחברתו: תהיה חלש, תהיה חלש. מותר לך להיות חלש. ומגשם העיניים שישטוף את המכאוב נרים עינינו אל שמים, האדמה וגם אנחנו מצפים-כה לבכי העליון, הטוב והרטוב.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי
