"תקופת מבחן": הסדרה שבוחנת את גבולות ההכלה של מוסד המשפחה

סדרת הדוקו "תקופת מבחן" מתעדת את חייה של היוצרת אביגיל שפרבר: מצד אחד, אתגר ההתמודדות של משפחתה עם הבת העשירית אריאלה, נערה אתיופית שאומצה; ומצד שני, סיפור פרידתה מבת זוגה ואם ילדהּ

באחת מסצנות השיא ב"תקופת מבחן", סרטה הדוקומנטרי של אביגיל שפרבר שמשודר כעת ב'יס' כסדרה בת שלושה פרקים, נראית אמה של שפרבר משוחחת עם בתה המאומצת אריאלה. אריאלה כאובה, כועסת, מבולבלת, תוהה אם משפחתה המאמצת יכולה בכלל להעניק לה אהבה. ואז מטיחה אריאלה האשמות כלפי אמה: שהיא נטשה אותה, שהיא לא עשתה מספיק למענה - וקשה מכול – שאילו היא, אריאלה, היתה בתה הביולוגית, היא לא היתה מוותרת עליה כך.

 
אביגיל שפרבר, מתוך "תקופת מבחן". "מקווה שהצלחתי לא ליפול למלכודת של סרט מציצני"

"תקופת מבחן" נע על שני צירים: האחד, סיפור התמודדותה של משפחת שפרבר עם אתגריה של הבת העשירית במשפחה, אריאלה, נערה אתיופית שאומצה על ידי המשפחה כשהיתה בת ארבע. אריאלה מסתבכת שוב ושוב בעולם הפשע, נכנסת ויוצאת מבתי כלא, והמשפחה כולה סובבת סביב היומיום השברירי שלה.

 

בד בבד מציגה אביגיל שפרבר את סיפור פרידתה מבת זוגה ואת ההתמודדות של בנן המשותף עם הפרידה. הסרט, שזכה השנה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב, מציף שאלות על גבולות ההכלה של משפחה, על אימוץ ועל משפחות מרובות ילדים. הוא גם מספק הצצה מעניינת למשפחתה המגוונת של שפרבר – הוריה (אביה, הרב פרופ' דניאל שפרבר, הוא חתן פרס ישראל לתלמוד; האם, חנה, מתגלית בסרט במלוא אנושיותה) ועשרת ילדיהם, שכולם בחרו דרך חיים עצמאית ומקורית.

 

למאומצים קשה יותר

 

"בהתחלה רציתי לעשות סדרה על המשפחה שלי", היא מודה, "אנחנו עשרה אחים ואחיות, וכל אחד בחר את דרכו. למרות שאנחנו נמצאים במקומות שונים, כולנו חיים ביחד באהבה ובשלום. בהמשך נוסף גם הסיפור האישי שלי ושל בת הזוג שלי. התחלתי לצלם בתקופה שנפרדנו, וכל מושג המשפחה פתאום העלה כל מיני שאלו. הרגשתי שאני רוצה לחזור לבית הוריי ולנסות להבין מהי משפחה בשבילי".

 

איך בני המשפחה הגיבו לרעיון לעשות עליהם סרט?

"היו הרבה שאלות ותהיות סביב זה. לא כולם רצו להשתתף בסרט, ובאמת לא כולם משתתפים בו. בסופו של דבר, אני חושבת שההסכמה של המשפחה באה ממקום מאוד אוהב, מכך שהם מעריכים אותי וסומכים עליי שהכוונות שלי טובות ושלא אעשה משהו שיזיק להם. הכוונה שלי היתה לספר את הסיפור של המשפחה ולתת לצופים חומר למחשבה. אני גם חושבת שהעובדה שאריאלה היא אחות מאומצת מביאה את השאלות על המשפחה למקום של קצה – מהי משפחה, מהם גבולות ההכלה של משפחה. הרבה פעמים אפשר לבחון דברים במצבי קצה, וזה מה שקרה כאן. אני לא מרגישה שיצאתי מראש למסע הזה עם מחשבה שאקבל תשובה לשאלות האלה. יש תחושה שלשאול את השאלות זה כבר טוב".   

 

" יש סצנה אחת שמאוד התלבטתי לגביה – הסצנה שבה אריאלה שוכבת בבית החולים אחרי שניסתה להתאבד. זה לא מצב קל להיות בו. היא מבחינתה הסכימה שזה ייכנס לסרט, אבל שאלתי את עצמי אם זה טוב לה, אם זה לא יפגע בה " שפרבר אומרת כי סיפורה של אריאלה הלך ותפס מקום מרכזי בסרט ככל שהצילומים התקדמו. "קצת כמו בחיים, גם בסרט הסיפור של אריאלה החל לתפוס נפח גדול יותר", היא אומרת, "בדיוק אתמול דיברתי עם ידיד שלי שיש לו ילד מאומץ, והסרט העלה אצלו כל מיני מחשבות. אמרתי לו שאני חושבת שהשאלה שאריאלה שואלת בסרט - אם באמת אוהבים אותה - היא שאלה שגם ילדים ביולוגיים שואלים על ההורים שלהם כל הזמן – האם אוהבים אותם כמו שאוהבים את האחים שלהם. אבל כן, לילד מאומץ זה תמיד יהיה יותר קשה. אני באופן אישי חושבת שברגע שאימצת ילד, הוא הופך להיות כמו ילד שילדת. אני מקווה שלהורים ברור שהם תמיד יהיו ההורים של הילדים שלהם, אבל התחושה היא שתמיד השאלה נשארת".

 

האם להראות ניסיון התאבדות?

 

היה לך מוזר לראות את המשפחה שלך על המסך פתאום? אילו תגובות קיבלת?

"זה בהחלט היה מוזר. במשך שנתיים ישבנו בחדר העריכה, ולפני כן היינו עוד שנה בצילומים, והשתדלתי לא לחשוב יותר מדי על הצופים, לא לחשוב על מה המורה שלי בכיתה ג' תגיד, אלא לנסות להיות אמיתית עם החומרים ועם מה שנראה לי שמספר את הסיפור. פתאום בהקרנת הבכורה הגיעו אנשים שהכרתי וקלטתי שלא חשבתי לפני כן שאנשים מבית הכנסת שלנו יהיו פה ויראו את הסרט. זו חוויה שונה כשאני עושה סרט לא לקהל דמיוני שיושב בבית וצופה, אלא לאנשים ספציפיים שאני מכירה. למזלי, אני מקבלת רק תגובות טובות. אני שמחה שלמרות שיש דברים לא פשוטים בסרט, הוא מתקבל באהבה. לאימא שלי היה מאוד קשה לראות את הסרט, ולמרות שהיא מקבלת תגובות מאוד חמות מאנשים, זה לא פשוט לה".

 
אריאלה, אחותה המאומצת של אביגיל שפרבר. הפוקס עליה הלך וגדל, כמו בחיים

יש בסרט סצנות מאוד אינטימיות, מרגשות, מחיי המשפחה. איך מצליחים לשמור על איזון בין סרט כן ואמיתי, מצד אחד, ובין סרט חושפני ומציצני מדי מצד שני?

"קשה לומר. היו הרבה שאלות בחדר העריכה סביב זה. יש סצנה אחת שמאוד התלבטתי לגביה – הסצנה שבה אריאלה שוכבת בבית החולים אחרי שניסתה להתאבד. זה לא מצב קל להיות בו. היא מבחינתה הסכימה שזה ייכנס לסרט, אבל שאלתי את עצמי אם זה טוב לה, אם זה לא יפגע בה. בסופו של דבר, אני חושבת שזו סצנה מאוד חזקה, שמראה את הקושי הגדול שלה לאכזב את המשפחה.

 

  • "לכל אורך הסרט נראה כאילו לא כל כך אכפת לה לאכזב את המשפחה, ופתאום היא מדברת על כך שהיא רוצה שיהיה לכולם שקט, והיא מבינה שהיא זו שמונעת מההורים את השקט והשלווה שהם זקוקים להם. אני מרגישה שזו סצנה שמביאה מקום אחר שלה, מקום שבו אכפת לה מההורים ומהמשפחה. וזה מה שגרם לי לרצות להכניס את זה לסרט. אז היו כל הזמן דילמות בנוגע לשאלה הזאת. אני באופן אישי לא כל כך אוהבת סרטים מציצניים, ואני מקווה שהצלחתי לא ליפול לשם בעצמי".

 

את מרגישה שהסרט שינה במשהו את המשפחה? את היחס של המשפחה לאריאלה?

"אני חושבת שמבחינת המשפחה, הסרט כן עשה משהו – הוא העמיק את התחושה שאין לאריאלה אף אחד חוץ מאיתנו, שאנחנו חייבים להיות אחראים עליה כל החיים. אני מאמינה שהסרט גם עזר לאריאלה. מאוד שמחתי שכשאריאלה צפתה בסרט, היא אמרה שהיא פתאום מבינה כמה היא חשובה לאימא וכמה אימא אוהבת אותה. כל החיים היא מרגישה שהיא צריכה לעשות דברים כדי לבחון אם אוהבים אותה ואם היא כמו כולם, ופתאום היא רואה שאוהבים אותה.

 

"זה לא שאריאלה חושבת שאימא לא אהבה אותה, אבל זה משהו שהיא בוחנת כל החיים, וכשבוחנים משהו, תמיד בסופו של דבר הנבחן ייכשל. אתה בוחן מישהו, והוא עומד במבחן, ואז אתה בוחן אותו שוב, ובסוף יגיע המבחן שהוא לא יעמוד בו. כל מבחן כזה נדון לכישלון. אז אני מנסה לא להיות נאיבית ולומר שהסרט ישנה את החיים של אריאלה. היא תצטרך המון כוח רצון כדי לצאת מהמקום הזה שהיא התרגלה אליו. אבל יש לי תקווה שהפידבק שהיא מקבלת מאנשים על הסרט ייתן לה אמונה בכוחות שלה, ביכולת שלה להשתנות".  

 

כל הפרטים על אירוע הקרנת הסרט "תקופת מבחן" בבית אבי חי

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

עוד בבית אבי חי