בשנה האחרונה, לראשונה מאז הקמת המדינה, אנו עומדים בפני הזדמנות לשינוי בסטטוס קוו של השבת בישראל. השיח הציבורי עליה, שעד כה צומצם לשני מומנטים עיקריים – מקומה כיום של פנאי ומקומה כזירת התגוששות בין דתיים וחילונים – נמצא בנקודה שבה הוא הולך ונפתח לקולות ולכיוונים חדשים.
שני תהליכים עיקריים קדמו למהלך זה ואפשרו אותו. הראשון הוא משב רוח מרענן מן ההתחדשות היהודית. חילונים כבר לא משאירים את המונופול על היהדות בידי הדתיים ורוצים להשתתף באופן פעיל בעיצוב ובהבניה של הסמלים הדתיים. כולנו עדים לשינוי זה ולסימניו: ארון הספרים היהודי, תיקון ליל שבועות, פריחתו המחודשת של הפיוט, הקמה של קהילות חילוניות ומעורבות בכל רחבי הארץ. מצד שני, אנו עדים לתהליך של כרסום מתמיד בזכותו של העובד לשבת כיום מנוחה, הפיכת השבת ליום של צריכה והתנערות מן הסטטוס קוו. לאן יתנקזו שתי השפעות אלו? התשובה תלויה בהחלטותינו. כל אחד ואחת מאיתנו.
הדיון על השבת לא חייב להיות זירת התגוששות (פלאש90)
השבת בישראל היא יום המנוחה על פי חוק, והיא אהובה על רוב הציבור היהודי בישראל ובעולם. תנועת "תיקון" שמה לה למטרה להעלות את השאלות הקשורות בשבת לסדר היום הציבורי. הכוונה היא לתת מקום לשיח מעמיק ככל האפשר, והשאלה החשובה והמעניינת היא: מהי בדיוק משמעות השבת (או ליתר דיוק, מהן משמעויות השבת)?
השאלה מעניינת מאחר שרוב היצירה הקשורה בשבת היא הלכתית, ולעומת זאת, יש מעט מאוד יצירה הגותית על השבת. מדובר במרחב ידע רב תחומי. השבת היא הכרזה ברורה של המונותיאיזם נגד העבדות באשר היא, ובעד זכותו של אדם לחיים משל עצמו, שאינם מוגדרים דרך מקורות פרנסתו. אך זוהי רק ההתחלה. שבת קשורה בערכי סביבה, בצמיחה אישית, בחיי משפחה, בתרבות העיר ובחיי קהילה. שבת מכוונת אותנו לשים לב לזמן, והיא קשורה בהרפיה מדיטטיבית. השאלות כאן רבות מן התשובות.
והנה, באחרונה, ארגונים שונים מביעים עניין גדל והולך בשבת. קואליציית ירו-שלם, רבני בית הילל ובתי תפילה חילונים הם הדוגמאות שעולות בתודעתי כרגע. אני משוכנע שאלו הן הסנוניות בלבד, והן בדרך לפרוץ לתודעה הציבורית ולטלטל את השיח בישראל. מכיוון שהשבת אינה מתרחשת רק פעם אחת בשנה, כמו תיקון שבועות, אלא היא מרכיב מהותי של ממש של החיים, היא תביא להבנה אחרת של עבודה, קריירה, קהילה ועוד.
מנגד, יותר ויותר עובדים נאלצים לעבוד בשבת. בדרך כלל אלה עניים ומפרנסי משפחות חד הוריות שמובטח להם להרוויח כפול ממה שמרוויחים במהלך ימות השבוע. מתברר שכאשר אנו מדברים על מדינה יהודית, חשוב לנו יותר לעסוק בשאלות כמו חוק השבות וכדומה, שאינן בוערות כפי שהיו פעם. ובלי להרגיש, אנו חומסים את זמנם ואת אנושיותם של חלקים גדולים מן החברה הישראלית.
יהיו דתיים שיחמיצו פנים ויסרבו להיכנס לנושאים אלו. הם רוצים את השבת שלהם. יהיו אתאיסטים או חילונים שלא ירצו לשמוע משום דבר יהודי. אלו היו הדוברים הקודמים של השיח על השבת. ואולם, המהירות שבה מפלגות מתעוררות לעניין זה מלמדת על אפשרות של שיח בוגר ואחראי, ולא סיסמתי. כך, גיבורות כמו תמר זנדברג ממרצ ושלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה מבינות שהשיח הקודם על השבת מוגבל, ויש סיכוי שתנועותיהן יראו בזה ברכה גם מבחינת פעילותן כמפלגות. " יותר ויותר עובדים נאלצים לעבוד בשבת. בדרך כלל אלה עניים ומפרנסי משפחות חד הוריות שמובטח להם להרוויח כפול ממה שמרוויחים במהלך ימות השבוע. מתברר שכאשר אנו מדברים על מדינה יהודית, חשוב לנו יותר לעסוק בשאלות כמו חוק השבות וכדומה, שאינן בוערות כפי שהיו פעם. ובלי להרגיש, אנו חומסים את זמנם ואת אנושיותם של חלקים גדולים מן החברה הישראלית "
ה"הפרד ומשול" בין דתיים לחילונים, שהיה כה פשטני, לא עשה לנו טוב כחברה. בגילוי זה יש תקווה גדולה. מעבר לעובדה שהמצב הקודם יצר ניכור בין הסוציאל-דמוקרטיה ובין חלקים גדולים של העם, הוא גרם לנו לשרת את הטייקונים, שמאוד נוח להם עם הרעיון של "החופש לעבוד בשבת". כעת יש לנו הזדמנות לחבר את המחאה החברתית לסמלים יהודיים שורשיים, לצרף את הדתיים והחילונים למחנה אחד, שרוצה לחיות אחרת. גם לערבים, שעליהם נופלות מעמסות השבת של היהודים, יש מקום במחנה הזה.
ואכן, טבעי שהשיח על השבת יגיע למקומות רחוקים. קחו למשל את הטענה שנשמעת מפי העניים ביננו שבלי השבת, הם לא יהיו מסוגלים להתפרנס כלל. השאלה הזאת צריכה לעמוד מולינו כחברה: אנחנו חייבים לדאוג למצב שבו קיום בכבוד לא יהיה מותנה בשיעבוד כל זמנו של האדם, ואיתם גם חייו הקהילתיים. שאלה אחרת היא מי יקבע איך לציין את השבת. התשובה כאן היא ליברלית באופיה: איש לא יקבע לאיש איך לציין את השבת, אבל חובה להילחם על זכותו של אדם לבחור איך לממש את ערך השבת.
אנחנו בתנועת תיקון מבינים את החירות כערך מהותי שלא ניתן לוותר עליו ורואים בשבת תנאי הכרחי למימוש חירותו של האדם. אני מקווה שבזה אנו מסייעים לרוב הדומם. זה שיש לו זיקה למורשת מצד אחד, ואשר חירותו, יקרה לו כבבת עינו.
הכותב הוא יו"ר תיקון, תנועה חוץ פרלמנטרית הכוללת נשים ואנשים מכלל חלקי החברה היהודית בישראל ומטרתה לעדכן את האתוס הישראלי באופן שלא יהיה מנוכר למורשת היהודית.
הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי
