הוא היה גיבור: משפחות רכבת קסטנר נלחמות על זכרו

נורית רוט
15.06.14

ספק טקס זיכרון ספק כנס עיון שנערך באחרונה עמד בסימן הניסיון לשנות את היחס הציבורי לדמותו של ד"ר ישראל קסטנר, ששיתוף הפעולה עם הנאצים במטרה להציל את יהודי הונגריה עלה לו לימים בחייו

ד"ר ישראל קַסְטְנֶר היה סגן ראש ועדת העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה ומארגן פעולות הצלה שונות, שהזכורה שבהן היא רכבת קסטנר, שבה ניצלו 1,684 נפשות - ובהן אמי ודודתי בנות השנתיים והשנה, סבתי וסבי ורוב בני משפחתו. קסטנר, שהיה ב-1944 הנושא ונותן העיקרי מול אדולף אייכמן מטעם הוועדה, בניסיון להצלת כמה שיותר חיים, הצליח לשכנע את הנאצים ש-600 הסרטיפיקטים שהיו בידי הוועדה מיועדים למעשה למשפחות ולא ליחידים. בעקבות זאת, הטילה הוועדה על נציגי הזרמים השונים ביהדות הונגריה לארגן את רשימות היוצאים ברכבת. הרכבת יצאה מבודפשט ביוני 1944, בזמן שהשמדת יהודי הונגריה היתה בעיצומה, ולאחר עצירה כפויה של כמה חודשים במחנה ברגן-בלזן, הגיעה לשוויץ.

 

בסוף שנת 1952, עיתונאי ירושלמי ששמו מלכיאל גרינוולד האשים את קסטנר (שבינתיים עלה ארצה), מעל דפי העלון שהוציא, כי שיתף פעולה עם הנאצים. בעקבות הפרסום הגיש היועץ המשפטי לממשלה דאז, חיים כהן, כתב אישום נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה. ביוני 1955 זיכה בית המשפט המחוזי את גרינוולד מרוב ההאשמות, והשופט בנימין הלוי קבע כי "קסטנר מכר את נשמתו לשטן". בזמן שמיעת הערעור על פסק הדין, במרץ 1957, נרצח קסטנר. פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן לאחר הרצח, טיהר את קסטנר, ברוב דעות, מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים.

 

המטרה: ליצור שינוי

 

70 שנה לאחר השמדת יהודי הונגריה ו-57 שנה לאחר רציחתו, התכנסו באחרונה כ-250 איש ואישה, ניצולי רכבת קסטנר ומוקירי זכרו, בשדרות עמנואל הרומי 6 בתל אביב, מקום ההתנקשות, ובידיהם פרחים ונרות. הם קיימו שם מפגש שבו ניסו להתבונן באופן שונה ומעמיק על הסיפור המורכב ההוא.

 

מארגן המפגש זו השנה השישית, איתמר שגיא, מספר: "מלכתחילה יזמתי את הכינוס בגלל שחשתי תחושת עוול מתמשך של שנים רבות כלפי קסטנר והרגשתי שאני צריך לעשות עם זה משהו. היה בזה סוג של אמירת סליחה מאוחרת מהציבור הישראלי לקסטנר ולמשפחתו וניסיון לעשות תיקון עוול חלקי וסמלי. עם השנים, ככל שהכינוס הזה הופך מאירוע חד פעמי למסורת, אני מרגיש שצריך לטעון אותו במטען חדש שיש בו גם תכנים מוסריים גלובליים ותכנים של חשיבה יהודית ישראלית חדשה – כזו שמסתכלת גם על העתיד, שיודעת לבקר את עצמה וגם לנסות למצוא את דרכה מחדש".

 

"אני מרגיש שהתיקון העיקרי שאנו עושים הוא כלפי המשפחה והניצולים, שהצטנעו וישבו בשקט ופתאום עכשיו יותר נוח להם להיות בראש זקוף. לגבי התפיסה ההיסטורית של החברה הישראלית את קסטנר, אני חושב שמוקדם מדי להגיד שנעשה שינוי. אני אשמח אם בעקבות הכינוס הזה יקום מישהו ויחליט לכתוב חוברת הדרכה חדשה לבתי ספר עם הסיפור. אם יתחיל להתפתח קונצנזוס חיובי לגבי קסטנר בחברה בכלל, וביום השואה עוד כמה שנים איש ציבור ישתמש בסיפור שלו כדוגמה לסיפור גבורה, נבין שנוצר שינוי".

 

המסקנה: נולדנו בצלם

 

במסגרת הכינוס נערך דיון על דרכי התבוננות ישראלית במושג הגבורה ועל לימוד השואה בהווה ובעתיד. לדברי איש החינוך ויו"ר ארגון עמך, אריה ברנע, "אנו צריכים לספר את הסיפור כדי לחנך צעירים להיות אזרחים ובני אדם טובים יותר מכפי שהיו אילו לא היו פוגשים את סיפור השואה. כל עוד הניצולים בינינו, נכון לכבד אותם ולספר את הסיפור לכבודם, אבל לאחר המאה ה-20 השאלה הופכת להיות ציבורית יותר ופרטית פחות.

 

"אם נתמקד בפרשת קסטנר, הערך הראשון הרלוונטי הוא ערך חיי אדם. אפשר ונכון לספר את הסיפור בצורה כזו שתהפוך את קסטנר בעיני אנשים צעירים לגיבור, לא כדי שזכרו יונצח, שזו מטרה משפחתית גדולה; כמחנך, אני שואל איך נהפוך אותו לגיבור בעיני הדור הצעיר כדי שהוא ילמד ממנו משהו. אם תלמיד שלי לא יזכור את השם קסטנר כעבור שנים, אבל יספוג לנפשו את הערכים הנכונים, כך שיידע להושיט יד לאדם אחר בצרה ולהיות אדם סובלני והומני יותר, עשינו את מלאכתנו".
 

  • " איתמר שגיא, יוזם המפגש: אני מרגיש שהתיקון העיקרי שאנו עושים הוא כלפי המשפחה והניצולים, שהצטנעו וישבו בשקט ופתאום עכשיו יותר נוח להם להיות בראש זקוף. לגבי התפיסה ההיסטורית של החברה הישראלית את קסטנר, אני חושב שמוקדם מדי להגיד שנעשה שינוי " השגריר לשעבר ואיש החינוך יצחק מאיר דיבר על משמעות לימוד השואה כיום. לדבריו, "מסיפור קין והבל, שהיו ילדיו של האדם הראשון, היצור היחיד שנולד בצלם אלוהים, אני לומד שרצח הוא בחירה, לא ירושה ולא DNA, וכך גם השואה היא בחירה של אלה שעשו אותה. המחנך העצמאי שרוצה להעשיר את ילדיו בערכים יידע להתבונן על השואה ולהגיד שכאן היתה בחירה וצריך להיזהר, כי ניתנה בחירה לאדם: הוא יכול לבחור להיות רוצח, אבל גם יכול לבחור להיות טוב. הייתי רוצה להאמין שמה שצריך להיות רלוונטי הוא שהדברים נתונים בידינו".

 

מאיר הוסיף:י "הקב"ה בחר בדור הכי לא מתאים להקים את מדינת ישראל. הוא בחר להקים אותה דווקא בדור של אנשים רצוצים ושבורים. אבק האדם השבור הזה בנה את מדינת ישראל. הגיעו לכאן אלפי שרידים, והם לא נשברו ולא איבדו את התקווה. הייתי רוצה שיום הזיכרון לשואה יהיה יום הזיכרון למידות, להישרדות, מכוח העובדה שבחרנו לחיות ושבחרנו לשרוד, ולא רק להפחיד אותנו שכל העולם נגדנו".

 

חוקרת התרבות דר' דליה גבריאלי-נורי ציינה: "יש לנו זכות לבחור את הגיבורים שלנו, והם לא חייבים להיות של גבורה יהודית לוחמת. בארצות אחרות, למשל בנורווגיה, יש מוזיאונים שמנציחים גיבורים שגברו על איתני הטבע ולא על אנשים אחרים, כמו רואלד אמונדסן, שכבש את הקוטב הדרומי. קסטנר הוא אולי סוג של גיבור אחר. התרבות הישראלית עוד לא התבגרה מספיק כדי להבין שיש גם גיבורים מסוג אחר".

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי אחי

עוד בבית אבי חי