סטייל, בעזרת השם

גתית גינת
02.04.14

בשנים האחרונות יותר ויותר נשים חרדיות נעשות מודעות לאופנה ולסטיילינג, שלל הפקות אופנה מצולמות בכיכובן וקורסים במוסדות אקדמיים מלמדים את המגמות המתרחשות בעולמן. איך הכול התחיל ולאן זה הולך מכאן?

לפני כשנתיים, כשחשבו בשנקר על דרכים חדשות להרחיב את מסלול הסטיילינג, החליטו לפתוח קורס בנושא לנשים דתיות וחרדיות. זאת היתה הפעם הראשונה שבית הספר המוביל לאופנה בישראל פתח בדיאלוג עם נשים מהציבורים הללו. מה מלמד הדיאלוג הזה על שינויים אפשריים החלים באופנת חרדיות?

 

אחת התלמידות שנרשמו למחזור הראשון היתה דנה ליפסקר, סטייליסטית, מאפרת, מעצבת שיער ופאות. ליפסקר היא חרדית, חב"דניקית בת 34, אם לחמישה שגרה ברמלה. אמה היתה חברת קיבוץ אשדות יעקב שחזרה בתשובה. יחד עם אביה, שהיה מסורתי, הכירה האם את חסידות חב"ד ונכבשה. את ילדיהם החזירו בתשובה בהדרגה ובמתינות, ובתוך כך שמרו על קשרים עם עולמם הקודם.

 

ליפסקר אהבה יופי ואסתטיקה מאז שהיא זוכרת את עצמה, אבל לא היה לה מקום לבטא את האהבה הזאת. "הפיקוח הקפדני על הלבוש התחיל בתיכון, ולא נגמר שם. בסמינר למורות שבו למדתי היתה עומדת אחת מנשות המוסד מדי בוקר בכניסה ועושה סלקציה: מי שהגיעה עם חצאית קצרה מדי היתה נשלחת הביתה. הייתי אימא לתינוקת קטנה, ולא היו לי הרבה אופציות לפרנסה. הייתי צריכה להתמודד עם השטויות האלה מדי יום.

 


סטיילינג של ליפסקר לקטלוג פאות הרצליה דיין. דוגמנית: דנה גננדר (צילום: שחף מרגלית)

 

"יום אחד הגעתי לסמינר עם חולצת טריקו ורודה, כי היא הקלה את ההנקה. חטפתי צעקות איומות. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הגבתי בזעם, עזבתי את הסמינר ואת עולם ההוראה והתחלתי ללמוד איפור בירין שחף כדי להתפרנס ממשהו שמאז ומעולם דיבר אליי. לאט לאט התחלתי לעשות עיצוב שיער. הרגשתי שאני נמצאת בתוך תהליך מדהים. המון נשים הגיעו להתייעץ איתי, צמאות למידע. חיפשתי דרך להרחיב את הלימודים. לא היה מקום דתי. היה רק שנקר".

 

ותודה לאינטרנט  

 

באחרונה פורסמו בתקשורת הישראלית ובאתרי אופנה הפקות אופנה לנשים חרדיות בכיכובן של נשים חרדיות. בד בבד נפתחו בפייסבוק קבוצות סטיילינג לאופנה חרדית. לישראלים חילונים היוזמות האלה הן בגדר הפתעה. האישה החרדית הישראלית, מבחינתם, היא אדם מותש שנושא בעול גידול המוני ילדיו, מפחד להתייפות ומשתבלל בתוך חצאיות צמר, גרביונים, שביסים מהשטעטל וסוודרים נוזליים מסין.

 

"עד לפני כמה שנים, כשהאינטרנט טרם פלש גם לבתים החרדיים, לא היתה דרך לדעת מה יפה ומה לא, מה באופנה ומה כבר לא", אומרת ליפסקר, "היו מכירות מרוכזות בערים בישראל והיו מרכזי קניות גדולים בבני ברק ובירושלים. שם יכולת למצוא בגדים צנועים: מרפקים מכוסים, ברך מכוסה, צווארון שמכסה את שתי עצמות הבריח. מעצבות האופנה של השנים האלה היו תופרות שהכינו בגדים לאירועים, ומגזין 'בורדה' היה הרפרנס שלהן.

"אבל אז הגיע האינטרנט. דרכו הופיעו אתרים של בגדים מחו"ל, ואלה לימדו אותנו מה נכון ומה קורה ואפשרו לנו לתרגם את מה שגילינו על פי קוד הצניעות החרדי. בד בבד צצו בלוגריות אופנה חרדיות ונהפכו לקובעות טעם. בעשור האחרון שמעתי את המילה 'סטייליסטית' צצה פה ושם, בארבע השנים האחרונות התחלתי לשמוע אותה יותר ויותר ובשנתיים האחרונות היא תפסה תאוצה. רק בשנה האחרונה התחילו סטייליסטיות חרדיות לעשות הפקות אופנה ולהעלות אותן לפייסבוק".

 

מה עושות חרדיות שאינן גולשות באינטרט?

"הרפרנס שלהן הם הקניונים. בהם יש היצע מטורף והם מציגים סגנונות רבים. למגזר החרדי, כמו הערבי, כוח קנייה ענק, ולכן מנגו וזארה יציעו גם אופנה לחרדיות. אבל בקורס שלימדתי בשנקר היתה מעצבת אופנה חרדית שהחליטה שלא להכניס אינטרנט הביתה. בכל מה שקשור ליכולת ללמוד ולהתפתח בתחום האופנה, היא היתה אומללה".

 

סיעת העבודה

 

יעל סילמן, חרדית בת 26 מירושלים העוסקת בהוראה ותחקירנית של סרטים תיעודיים חרדיים, מייצגת את הצד ההופכי של ליפסקר: היא לא פאשניסטה. "אני באה מעולמן של החרדיות הליטאיות הפשוטות, שלעולם לא יתראיינו לתקשורת, והשינוים מתרחשים לאט", היא אומרת.

 

עם זאת, סילמן מסכימה שנוהגי לבוש שהיו חריגים לפני עשור נהפכו למחזות נפוצים. "אם הייתי נתקלת לפני עשור באישה שלובשת חצאית חשופה מעל הברך, הייתי מזדעזעת. היום יש אלפים כאלה. מנגד, יש גם תהליך של הקצנה: נשים שמכסות את כל גופן כמו 'אימא טליבאן' היו מחזה נדיר עד לפני כמה שנים, והיום יש אלפים, ומספרן ימשיך ויגדל".

 

"החברה החרדית היא חברה אנושית לכל דבר", אומרת סילמן, "יש בה יצרים, קנאה ושנאה. יש בה נשים עם נטיות נשיות יותר ופחות, וכמו בעולם החילוני, יש תחרות סמויה וניסיון לבדל את עצמך. בעיניי, ככל שאדם ירא שמים יותר, כך הוא חושב יותר על רצון בוראו וכך הוא עסוק פחות בשאלות כאלה. אבל פאות, ז'קטים וחצאיות מעסיקים מאוד נשים חרדיות, וגם המתלבשות 'השקופות' ביותר יבחרו צבעים או פרטים קטנים שמייחדים אותן מאחרות". " דנה ליפסקר, סטייליסטית חרדית: בשנים האחרונות הופיעו אתרים של בגדים מחו"ל שלימדו אותנו מה נכון ומה קורה ואפשרו לנו לתרגם את מה שגילינו על פי קוד הצניעות החרדי. בד בבד צצו בלוגריות אופנה חרדיות ונהפכו לקובעות טעם "

 

בעיני סילמן, אחת הסיבות המרכזיות לשינוי באופנת נשים קשור לעבודה. "חרדיות בדור הקודם למדו בעיקר את מקצועות החינוך ונהפכו למורות. כיום, בגלל האבטלה והביקוש לעבודה, חרדיות רבות לומדות הנדסה, פסיכולוגיה, מחשבים ומשפטים. המרחב המקצועי שלהן הוא כבר לא רק חדר המורות, שבו הן פוגשות מורות חרדיות אחרות, אלא מקומות עבודה שבהם יש גם נשים וגברים חילונים. האישה צריכה להיות ייצוגית יותר, לשאול את עצמה מדי בוקר מה ראוי שתלבש לעבודה".

 

מה היחס של חרדיות לא סטייליסטיות לחרדיות אופנתיות?

"כשאישה 'יוצאת מגדרה', כלומר מפרה את קוד הצניעות, היא מוצאת מהכלל ולא נהיית מושא לקנאה, כי היא כבר 'לא משלנו'", אומרת סילמן, "אבל אם אישה אופנתית מגלה שילוב של סטייל והקפדה על צניעות, היא תעורר אהדה ותשמש השראה. כמו הרבנית ימימה מזרחי, דרשנית ידועה וטוענת רבנית, שמדברת בגלוי על חשיבות היופי".

 

"מעצבת בחברה החרדית צריכה ללכת על חבל דק", אומרת ליפסקר, "אם חס וחלילה תעלי שמלה אדומה בהפקת אופנה, תקבלי טוקבקים זועמים מבנות שלעולם לא יודו שהן גולשות באינטרנט".

 

האם בעיסוק באופנה יש מידה של התרסה נגד הציווי להצניע לכת?

"בעיניי זאת לא רק אהבת אופנה, אלא גם תשוקה לבדוק גבולות", אומרת סילמן, "בסמינר שבו למדתי כנערה היו מקרים שבהן תלמידות התבקשו למדוד בסרגל את אורך החצאית, שצריך להיות 15 סנטימטר מתחת לברך, או את אורך העגילים, שאסור שיתנדנדו. היה צריך לנהוג איתן אחרת. הקפדנות הרחיקה נערות ונשים, וחלקן חזרו בשאלה. לי, שאין לי עניין באופנה, זאת לא היתה בעיה. אחותי אוהבת אופנה, ובשבילה זה אתגר לא קטן".

 

"בחורה חרדית לא אמורה להתעסק בהבלי עולם, אלא לגדל את ילדיה ולהיות צנועה", צוחקת ליפסקר, "אבל לי מעולם לא היו רגשי מצפון על הבחירה שעשיתי. אנחנו מגדלות ילדים רבים ומנהלות את הבית. זה שואב, ויש משהו מחזק בטיפוח המראה. אם הייתי מגדירה סטייליזם חרדי, הייתי קוראת לזה 'מרידה קלה'".

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

עוד בבית אבי חי