זיכרון אינטימי

בערב יום השואה, שיחול ב-7 באפריל, בוודאי נהיה רובנו ספונים בבתים, מחפשים משהו לא מדכא מדי לראות בטלוויזיה; האמיצים שבנו אולי ישקעו בתוך סרט תיעודי קשה. אמנם חלקנו יהיו בטקסים ממלכתיים שמארגנים גופים שונים ורשויות מקומיות, אבל אלה בדרך כלל שגרתיים ומכילים את אותם קטעי קריאה ושירה ששמענו כבר בכל שנותינו כאן."מעודדים אנשים לשבת ולדבר". ערב "זיכרון בסלון"

ואולם בכמה מאות בתים בישראל ובעולם יתארחו באותו יום חברים לערב לא שגרתי, שנועד לאפשר למשתתפים בו לזכור את השואה ולהתייחס ליום הזיכרון בכבוד הראוי לו. פרויקט "זיכרון בסלון" נועד לציין את אירועי הזיכרון בדרך מעט שונה מהמקובל, אך לא פחות משמעותית ומכבדת: כינוס אינטימי בסלון הבית למפגש עם איש עדות ולדיון קבוצתי המחבר בין הזיכרונות משם לחיים שלנו בישראל 2013.

הרעיון ל"זיכרון בסלון" נולד לפני שלוש שנים. עדי אלטשולר, 27, שמעה ברדיו שיר של יהודה פוליקר ופתאום קלטה שכלל לא זכרה שערב יום השואה חל באותו יום. למחרת, כשישבה בקהל באחד הטקסים הממלכתיים, התחזקה בה ההבנה שצריך למצוא דרך שתאפשר לה ולבני גילה למצוא את עצמם בתוך היום הזה. שנה לאחר מכן, אלטשולר ובן זוגה נדב אירחו בביתם ערב "זיכרון בסלון" ראשון.

לדברי עומר קידר, ממארגני האירוע, "עדי הרגישה את אותה תחושה שמרגישים צעירים שאכפת להם מזיכרון השואה ומהניצולים אבל לא מוצאים את עצמם ביום הזה. הרעיון עלה כשראינו שיש אנשים מסביבנו שנמצאים בטקסים ממלכתיים או צופים בסרטים, אך חלק גדול אחר נמצא בהכחשה מוחלטת – הם סתם יושבים עם חברים או רואים סדרות טלוויזיה. אנחנו בסך הכול מעודדים אנשים לשבת ולדבר. נותנים להם רעיון. הבנו שהשואה היא עסק רציני ונוכח מדי בשביל לנטוש אותו. אולי הוא אף פעם לא היה משמעותי מספיק בשביל הדור השלישי".

מטרת "זיכרון בסלון" היא לצקת תוכן ליום השואה על מנת שאנשים יתחברו אליו בימינו. "מתחילים בשיחה עם ניצול, ואחרי שעה שבה הוא גם עונה על שאלות מהקהל יש קטע מעבר", מסביר קידר, "מחזירים את הניצול הביתה, מפני שזה ערב שמנסה להתייחס לשואה לאו דווקא כמאורע קדוש, ולכן התכנים יכולים לא להתאים לו".

קטע המעבר יכול להיות שיר או סיפור קצר, ולאחריו עוברים לדיונים. אפשר לבחור נושא מתוך שורה של דיונים שעוסקים בזיכרון השואה בהקשר של ישראל 2013. "הבחירות לא טריוויאליות – מהיחס לפליטים ולניצולי השואה כיום ועד לאיפה השואה פוגשת אותנו לעומת עמים אחרים. אנחנו מציעים לאנשים לשבת ולהתעמת עם השאלות האלו. הכנו ערכה מפורטת מאוד שאמורה להכין את המארח כמה שאפשר. גם מי שאין לו רקע יוכל לעשות זאת ולהצליח. אנחנו עורכים ערב הכנה, למי שרוצה, כמה ימים לפני כן".
" התגובות שמברכות על כך הן מאוד חזקות. יחד עם זאת, בשנה שעברה ערכנו ערב בבית תל אביבי, עם צעירים תל אביבים וגם דתיים, והיתה סביבה רבת שסעים. אם בדרך כלל הדיונים על השואה מאוד בנאליים, אנחנו מנסים קצת לגרד את פני השטח ולהגיע למקומות עמוקים, והתוצאות יכולות להיות קשות. מצד שני, יש ערבים שנגמרים בצורה אופטימית ומיוחדת (עומר קידר, ממארגני האירועים) "

לפני שנתיים "זיכרון בסלון" נערך רק בבית של אלטשולר. בשנה שעברה הערב כבר התפשט לכמה עשרות בתים. השנה, נכון לעכשיו, רשומים מאות בתים בארץ ועוד כמה עשרות בתים ברחבי העולם. "מתברר שהסיפור הזה נוגע גם ליהודי התפוצות", מסביר קידר, "אצלם המצב קשה יותר, כי יום השואה הוא יום רגיל לחלוטין, ואין להם את ההתמודדות הזו. קיבלנו בקשות גם מצעירים וגם מהורים שחוששים שילדיהם לא יידעו כלל על השואה. יש ערבים כאלה בארצות הברית ובהולנד ובעוד מדינות בעולם. זה הפתיע גם אותנו". 

קידר מספר כי למרות תגובות מאוד חיוביות שהתקבלו על ערבי "זיכרון בסלון", הם מודעים לעובדה שהערב יכול להיות קשה וטעון. "התגובות של אנשים שמברכים על כך הן מאוד חזקות. יחד עם זאת, בשנה שעברה עשינו ערב קשה שהיו בו הרבה קונפליקטים. מכיוון שאנחנו מציעים לאנשים להזמין אנשים מגוונים, ערכנו ערב בבית תל אביבי, עם צעירים תל אביבים וגם דתיים, והיתה סביבה רבת שסעים. התחושות בסוף היו קשות. אנשים תהו בשביל מה אנחנו פה: מדינה יהודית או דמוקרטית? המדינה הוקמה רק בזכות שואה? אם בדרך כלל הדיונים על השואה מאוד בנאליים, אנחנו מנסים קצת לגרד את פני השטח ולהגיע למקומות עמוקים, והתוצאות יכולות להיות קשות. מצד שני, יש ערבים שנגמרים בצורה אופטימית ומיוחדת. זה תלוי בהרכב האנשים ובדינמיקה ביניהם".

"מהניצולים אנחנו מקבלים תגובות נהדרות", אומר קידר, "רבים מהם מרגישים שאיש לא רוצה לשמוע את הסיפור או מתעניין, ואנחנו באים ומבקשים מהם לספר את סיפורם. אנחנו נעזרים בארגונים של ניצולי שואה כדי שיסייעו לנו במציאת עדים. אמרו לנו שאנחנו עושים מהפכה בלימוד השואה וביחס לשואה. אני מניח שיש ניצולי שואה שיגידו שזה נורא ואיום, מכיוון שאנחנו אומרים שהערב לא קדוש ושאם מתאים לכם תביאו בירה, ובוודאי שלא צריך ללבוש חולצות לבנות. אנחנו מנסים ליצור משהו יותר קליל ופחות מעונב. אני בטוח שיש ניצולים שיסתכלו על זה וייחרדו. בוודאי גם לא רק ניצולי שואה יגיבו כך. אבל עד עכשיו קיבלנו רק תגובות מפרגנות על האירוע". 

בשנה שעברה התארחה חני שרייר, 27, בערב של "זיכרון בסלון". "קראתי על 'זיכרון בסלון' באחד העיתונים, גיגלתי ולמדתי על הערב כמה ימים לפני ערב יום השואה, ואז התקשרתי והלכתי לסלון בגבעתיים של אנשים שלא הכרתי. הבאתי איתי עוד שתי חברות. היה ממש טוב, והצטערתי שגיליתי על זה רגע לפני, כי הייתי רוצה לארח בעצמי. כל הנוכחים היו מאוד קשובים והתעניינו. היו ספרי עיון בנושא שואה. לא זכור לי דיון ספציפי, אבל יכול להיות שהיה דיון והוא לא היה מונחה. היו כ-30 איש, אז אנשים שוחחו בינם לבין עצמם".

השנה התנדבה שרייר לארח ערב בביתה. "התנדבתי עם ניצולי שואה לפני כמה שנים כחלק מפרויקט 'לעד', שבמסגרתו עזרתי לכמה ניצולים למלא טפסים. האישה שאני מביאה כעדה היא אחת מאלה שסייעתי להם. סבא וסבתא שלי עלו לארץ לפני המלחמה, אבל האחים והאחיות וההורים שלהם היו בשואה וחלקם נספו. אני מתעסקת הרבה בנושא השואה. זה מאוד מעניין אותי".

שרייר מקווה שלערב בביתה יגיעו בסביבות 20 איש. היא עוד לא בטוחה סביב איזו שאלה ייבנה הדיון המתוכנן בתום העדות. "הדיון לא ייערך בנוכחות הניצולה, אבל דברים מאוד גמישים. אני יודעת שהעדות יכולה להימשך יותר מ-45 דקות, כמו שהיא אמורה להיות. נראה לי מעניין לדבר על למה הפרויקט חשוב, למה אנשים צריכים את זה ומאיפה עלה הצורך בזה.לתת משמעות. עומר קידר 

"מבחינתי הצורך הזה עולה כי אחרי שאתה לא בתיכון או במסגרת רשמית זה משהו שחולף. אין התייחסות מעמיקה או מחשבה על מה באמת קרה שם. מאוד מעניין אותי לשמוע סיפורים, ולצערי אין מספיק כאלה וצריך שיהיו. כשזה מגיע בהקשר חברתי יותר קל לשמוע אותם. אני גרה ליד אוניברסיטת תל אביב, ואני מקווה שגם סטודנטים יגיעו. עוד עשר שנים כבר לא יהיה ממי לשמוע, וחשוב שיישמעו סיפורים כאלה, כמה שיותר".