היהפוך אורו?

לא פעם האור המיוחס לאלוהי מומר בעור הגשמי. דוד שפרבר סבור שהתערוכה "כותנות אור" מצליחה לפשוט צורה וללבוש צורה גם בכיוון הנגדי: להתיק את הקיום הפיסי לספירות אחרות לגמרי

בשני מקומות מרכזיים ממיר המקרא את המושג "אור" ב"עור": לאחר החטא הקדמון מסופר כי אלוהים עשה לאדם ולחוה "כותנות עור", ובתיאור ירידת משה מהר סיני נאמר: "כי קרן עור פניו" (שמות ל"ד, 35-29). חוקר המקרא פרופ' יאיר זקוביץ עמד על כך כי האותיות א' ו- ע' מתחלפות פעמים רבות במקרא. זקוביץ העלה את הסברה כי הטקסט המקורי גרס בשני המקרים "אור" והם התחלפו מאוחר יותר ב"עור", וזאת כחלק ממגמה אנטי מיתולגית אופיינית למקרא. מגמה זו כוונה להפריד בין האלוהי לאנושי, כלומר, האור המיוחס לאלוהי מומר שם בעור גשמי,  בשר ודם.

גם האמנים המציגים בתערוכה "כותנות אור" המוצגת כעת ב"גלריה האחרת" שבמכללת תלפיות ממירים אור בעור או עושים מהלך הפוך שבו הם פושטים את העור והכיסוי הפיסי. מהלך זה, לא פעם, מאיר עיניים ומגלה אור יקרות של ממש.


צירים שנפגשים. נחמה גולן

 


נחמה גולן מפגישה במיצב הקיר שלה בין שני צירי זמן: טרום החטא הקדמון והזמן שלאחר החטא. על מעין גוויל עשוי מנייר ודבקים מואר המדמה עור אנושי, מופיע ציור של דמויות אסורות בחוטי נחושת. מאחוריו תלוי גליל נוסף פרוס כמגילה כשבתחתיתו הכיתוב "חטאחטאחטאחטא".

שיבוש זהות

לעומת הגרסא המקראית המקובלת, המדרש (המבטא מסורת קדומה על פי טענתו של זקוביץ) מספר כי בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: "כותנות אור". המעבר של גולן הוא הפוך - מכותנות אור – הזהר שלפני החטא לכותנות עור פשוטות. כך מומחש מהלך שבו ממעמד של מעטפת אנרגטית רוחנית האנושות עוברת למעטפת חומרית של אפידרמיס מתכלה - המוות ירד לעולם.

ציורי הדמויות פשוטות העור של רעיה ברוקנטל בדרך כלל מתפרשות בהקשר של ה"בזות" ועל רקע תיאוריות העוסקות בה כמו זו של הסופר וההוגה הצרפתי ז'ורז' בטאיי, האנתרופולוגית הבריטית מרי דגלס והפסיכואנליטיקנית והבלשנית הצרפתייה זו'וליה קריסטבה, שמגדירה  את המושג כ"מה שמשבש זהות, מערכת, סדר. מה שאינו מכבד את הגבולות, את המקומות, את הכללים [...] הבזוי הוא המוקצה, המורה על מה שהורחק מהגוף כהפרשה והפך ל'אחר', פשוטו כמשמעו. הבניה זו של ה'לא אני' כמוקצה, מכוננת את קווי התיחום של הגוף, שהם גם קווי המתאר הראשונים של הסובייקט".

 

עבודותיה של ברוקנטל מהדהדות גם את אבחנתה של חוקרת האמנות לינדה ניד שעמדה על כך שמהקונבנציה המסורתית של תיאורי העירום באמנות המערבית נעדרים אלמנטים מסוימים של הגוף, ובמיוחד חלקיו הפנימיים ונוזליו. אלה נחשבו ללא ראויים להצגה. 


הצגתן של העבודות של ברוקנטל בתערוכה ובעיקר המתח שמעלה התערוכה בין אור לעור מאיר אפשרות נוספת לקריאתן: דווקא פשיטת העור הגשמי על אף הפלצות האוחזת בדימוי, מבטאת אולי ניסיון לדמיין חזרה למצב אוטופי של טרום החטא הקדמון שבו האדם עדיין אינו מבחין בין "טוב" ל"רע" ו"הבזות" נכללת כחלק אמננטי ממערך החיים ואינה זוכה למעמד מוקצה.

 

החטא המפרה

גם עבודתה של אורית פרייליך שבה אל תקופת החטא הקדמון. "לקחתי לעצמי את החירות, להתייחס לסיפור של אדם וחווה בגן העדן כאל לידתה של האופנה: לדעתי שניהם היו מעצבי האופנה הראשונים [... ] הדגם הראשון בתולדות האנושות, בקולקציה של זוג המעצבים EVE&ADAM היו החגורות שעיצבו לכיסוי ערוותם, אחרי שהבינו שהם ערומים. אכן פיתרון פונקציונאלי לבעיה מהותית". פרייליך ממשיכה כאן מהלך שבו החלה בעבר כשנגעה במושג כותנות אור. כמעצבת אופנה הפועלת בזירת האמנות נושא הכיסוי, הלבוש ואופנה עולה רבות בעבודותיה.


 מחיר הציות. אורית פרייליך

בעבודה מתקיימת חדירה בקרני רנטגן תחת מעטה ולדברי האמנית ניקוב החומר מבטא למעשה את מחיר הכאב הדרוש במילוי אחר צווי האופנה: "בחדירתה פנימה לתוך הגוף המצולם, מסמנת קרן הרנטגן, מלבד את תווי המתאר החיצוניים, גם את הסיכות, שנשכחו כשהושארו בתוכה בשלבי העבודה על הדגמים המעוצבים. כותנות האור משורטטות ע"י אור, שיש לו את היכולת לראות מעבר לחומר ולראייה האנושית. כך הופכים התשליל והסיכות, שהצטברו לעדויות אילמות לפירותיו המטאפוריים של עץ הדעת".


חזרה למצב אוטופי. רעיה ברקנטל

 

באחד משיעורי הפולקלור שלקחתי באוניברסטה שאל המרצה מדוע בני אדם מתלבשים. התשובה הראשונה שעלתה היתה כמובן : כדי להגן מפגעי מזג האוויר. טעות! מסתבר שזו הסיבה האחרונה לכך. לבוש מהווה בעיקר מופע תרבותי של הבניות מסוגים שונים (מעמד, מגדר וכו') ולא פעם זה בא על חשבון הנוחות ואף סותר את תנאי מזג האוויר המקומיים. פשיטת הכיסויים היא אמנם לפעמים פתרון משחרר חזרה למצב של "טרום", אך אין ספק שהמודעות לכיסוי טומן בחובו גילוי ("וידעו כי עירומים הם") שגם אם הוא נתפס לא פעם כעקבותיו של החטא זהו חטא מפרה שבו האדם הופך כאלוהים ("והיתם כאלוהים יודעי טוב ורע") ומתגלה בו אור יקרות.

משתתפים: עפרה אראל, אסתר בלוך, סיגלית בנאי, רעיה ברוקנטל, אבנר בר חמא, שוש גבעון, נחמה גולן, זיוה וויס, מיכל זיגדון, יותם יעקבסון, רינת כחלון, דבורה נחום, אביגיל פריד, אורית פרייליך, הילה קברלניקוב, היידי שטרן ומיכה שמחון.

 

"כותנות אור", תלפיות, המכללה האקדמית לחינוך: הגלריה האחרת ע"ש צפורה לוריא, אוצר: אבנר בר חמא 

משתתפים: עפרה אראל, אסתר בלוך, סיגלית בנאי, רעיה ברוקנטל, אבנר בר חמא, שוש גבעון, נחמה גולן, זיוה וויס, מיכל זיגדון, יותם יעקבסון, רינת כחלון, דבורה נחום, אביגיל פריד, אורית פרייליך, הילה קברלניקוב, היידי שטרן ומיכה שמחון.

עוד בבית אבי חי