כפיים לאחמדינג'אד

08.06.10

וגם לנסראללה, ארדואן ושאר צוררי ישראל. למה? אסף וול משוכנע שרק הם מסוגלים לאחד אותנו

 עוד יקבל פרס מיוחד. מחמוד אחמדינג'אד
"העם הזה המפולג כל השנה
כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה
איך מתעורר הוא מנורבגיה ועד צ'ילי
כי הוא יודע ש... אם אין אני לי מי לי"

(חיים חפר)

ברגעים המעטים שבהם הייתי מרוכז בשיעורי הביולוגיה למדתי עובדה מעניינת: ליונקים, ולבני האדם ביניהם, יש שלד פנימי. הרקמות הרכות בנויות על עצמות השלד הפנימי, המחזיקות את הגוף. החרקים, לעומתנו, הלכו על קונספט השלד החיצוני. תעשה להם צילומי רנטגן עד מחר - לא תמצא דבר. בשל גודלם הקטן יחסית, פיתחו אלה קליפה חיצונית, המחזיקה את כל הקישקעס שלהם כמקשה אחת. הסיבה שבגינה נזכרתי בנפלאות עולם החי קשורה בקשר ישיר למצבו הנוכחי של עם ישראל.

מקצוענים אמיתיים
עם ישראל, בתצורה שבה הוא מצוי כעת, מהווה דוגמה מוחשית למתואר בספר שופטים: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". כל מגזר מעוניין להרוויח כמה שיותר על חשבון משנהו, וקיטורים רבים נאמרו ונכתבו בעניין. לרוב נראה שהמצב אבוד, שאין שום גרעין שסביבו יכולות כלל העדות להתקבץ.

כל זה נכון עד לרגע שבו מופיע איום חיצוני. איום כזה מתגלה עד מהרה כשלד חיצוני מדהים בחוזקו. רק מריחים אזרחי ישראל מלחמה בחוטמם היהודי - מיד הם נצמדים זה לזה כגרגרי אורז סושי  דביק. זוכרים את החרדי והיס"מניק שהתכתשו רק בשבוע שעבר בשכונת מאה שערים? אז השבוע הם עשו שבת יחד. איך זה קרה? הכל בזכות ארדואן.

מה שלא יעשו הציונות, תורת משה, ההלכה או ההיסטוריה היהודית - לעולם לא יהיה בכוחן לאחד סביבן את כלל יהודי ארץ ישראל. עבור פרויקטים לאומיים מהסוג הזה צריך לפנות למקצוענים אמיתיים, וכאלה נמצאים בשפע במזרח התיכון. אמנם נאצר העמיד רף גבוה במיוחד, אך גם נסראללה, אחמדינג'אד ואפילו ארדואן אינם מביישים את פירמת הצוררים.

 
הפגנת תמיכה בלוחמי השייטת. צילום:פלאש 90


"העם הזה מתי נחלץ הוא לעזרה
כשהוא רואה שיש אתגר או יש צרה
אין מפלגה אז, אין סיעה אז ואין סקטור
ומן היעד לא תזיז אותו בטרקטור!"
(שוב חפר).

לדעתי, על אזרחי ישראל להעניק פרס מיוחד לצורר המצטיין. יש לזמן את נסראללה ואת אחמדינג'אד ולהעניק להם את פרס ישראל לאיחוד העם. אין לנו שום סיכוי בלעדיהם. ההתנהלות המגזרית הישראלית אינה מאפשרת שום סוג ליכוד אחר. רק הצורה הפרימיטיבית-אבולוציונית המודגמת בידי החרקים, רק היא רלוונטית כרגע מבחינתנו.

תצורת השלד החיצוני מאפיינת יצורים קטנים. השלד החיצוני מוגבל ביכולת ההכלה שלו. אם נשאף פעם להתקדם לדרגת אורגניזם מפותח יותר, פיזית וקוגניטיבית, ניאלץ לאמץ את מודל הרקמות הרכות, המתבסס על גרעין קשיח. מתי זה יקרה? כשנתעלה לרמת התפתחות מנטלית גבוהה יותר, אולי יהיה בכוחנו להתבסס על שלד פנימי.

כתב: אסף וול
לתגובות: editor@bac.org.il  

עוד בבית אבי חי