אל תאמר זקן, אמור בעל נסיון!

29.03.11

"סדר יום" יוקדש לחצר האחורית של הגיל במדינת ישראל: הזקנים. הגיע הזמן להישיר מבט ולהבין שמדובר במשאב לאומי

 

 

אוכלוסיית הזקנים בני ה-65 ומעלה גדלה בקצב משמעותי ביותר במדינת ישראל. בימי קום המדינה הם היוו 3 אחוזים מכלל האוכלוסייה, כיום הזקנים מהווים 10 אחוזים מהאוכלוסייה ועל פי התחזיות, בשנת 2030, לא פחות מ-14 אחוזים מאוכלוסיית המדינה יהיו זקנים.

עם נתונים שכאלה, איך קרה שדווקא זקני העם אינם זוכים למקום משמעותי בחברה הישראלית?

המפגש הקרוב של הסדרה "סדר יום" הנערכת בבית אבי חי בשיתוף בית המדרש החברתי בראשותו של הרב ד"ר בני לאו יוקדש כל כולו לחברה הישראלית וזקניה, למקומם של "זקני השבט" במאה ה-21 . הרב בני לאו יציג את הזקנים כמשאב לאומי תוך ניסיון להבין כיצד אנחנו יכולים במציאות הזו להיעזר בבני הדור השלישי על ניסיונם ועל חוכמתם. חוקרת הספרות בלהה בן אליהו תדבר על הזיקנה בשירה העברית המודרנית עם התמקדות במקומות בהם הזקן מוצג כתורם, ורלוונטי והשחקנית חנה  מרון תציג מספר טקסטים של ברטולט ברכט.

"הזקנים הופכים בישראל, שממתגת את הזקן כ'זר' ו'אחר'  ללא רלוונטיים לחברה", אומר מפיק האירוע רוני סילפן. "'קמצנים', 'לא מבינים', 'עקשנים', 'לא מבינים בתחומים וטכנולוגים' – אמירות כאלה הן רק חלק מהתפיסות באשר לזקנים שהופכים בעיני החברה יותר ויותר לבלתי רלוונטיים. בחברה שתוחלת החיים שלה הולכת וגדלה, המצב בעייתי מאוד".

התרסקותה של מפלגת הגמלאים בבחירות האחרונות החזירה את הזקנים בישראל למעמד של ציבור מוחלש, מעין אאוטסיידר. בשונה מהתפיסה המסורתית של היהדות שמבטיחה לזקנים כבוד, זקנים רבים בחברה הישראלית סובלים מהדרה, מאפליה ומעוני. "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים", חזה הנביא זכריה, ובוודאי לא התכוון למה שקורה פה.

 רוני סילפן, איפה אפשר להצביע על אפליה ברורה?
"עצם העובדה שאדם הגיע לגיל מסוים, לא הופכת אותו אוטומטית לחולה, מסכן ואומלל. העובדה שברור לנו לחלוטין, על פי החוק, שאדם בן 67 צריך לסיים את עבודתו ולא להיחשב כמפוטר – בין אם הוא רוצה בכך או לא, זה מצב שהוא לא נסבל".

 מה המקור לכך?
"המקור טמון בתופעות היסטוריות וסוציולוגיות שהפכו את הזיקנה למשהו שרוצים להתרחק ממנו. הציונות קידשה והיללה את הצעיר על חשבון הזקן. הצעיר הוא החלוץ החזק ויפה הבלורית ואילו הזקן הוא הגלות. האתוס הציוני הוא אתוס צעיר וכך גם האתוס הסוציאליסטי. הפועל החזק, האמיץ והצעיר לוחם נגד המעמד המנצל והקפיטליסטי, שהוא הזקן. המודרנה באופן כללי היא פרויקט של צעירים, כך שבתוך המציאות הזאת הזיקנה הפכה לבלתי רצויה. הפכנו לחברה שהפרטים בה רוצים לחיות שנים רבות, אבל לא רוצה זקנים, חברה שמדברת על תעשיית ההצערה שיש בה זקנים בריאים – כלומר זקנים צעירים.

"הפעם אנחנו הולכים על שמעלה את השאלה למה הרבה מאוד אנשים מקבלים כהנחה אוטומטית  את האכסיומה לפיה זקן הוא לא רלוונטי. אנחנו מנסים לערער על האכסיומה הזו".

 סדר יום - מפגש שלישי:
יום ראשון, כ"ח ב אדר ב 03/04/2011 בשעה 20:30

הכניסה ללא תשלום, על בסיס מקום פנוי

חלוקת כרטיסים החל מהשעה 18:00.

 כתבה: כרמית ספיר-ויץ

עוד בבית אבי חי