שירה עברית

"וְאֵיךְ יִשָּׂא לִבִּי בָּאֹשֶׁר הֶחָרֵד / חֵרוּת אֲשֶׁר כָּזֹאת, חֵרוּת שֶׁאֵין כָּמוֹהָ!" (לאה גולדברג)
במילים פשוטות, תוך שתי שורות בלבד, תופסת לאה גולדברג את לב הפרדוקס שבחירות: עצם החשש לאבד אותה הוא נעץ בבלון החופש. 

הזמנו שמונה כותבות וכותבים שאנחנו אוהבים לכתוב על השירה שמבטאת עבורם חירות. על מילים שמנתקות אותם מההכרח ומהאילוץ אל עבר שכבת מציאות אחרת, כבולה פחות. הם כתבו על החופש להיכשל, על החופש להיכבל, להירפא, לצחוק ולמסור את נפשנו לאחרים. על החירות שבנסיעה נטולת Waze או מטרה, על הכלובים שמייצר האדם לבריות אחרות, על החופש שבשירה וגם על החופש לאבד - מה שאולי יכול לענות לגולדברג, באיחור של כמה שנים.