שמות ה

משה עלה לראש ההר וזהו. לא חזר. האמת שזו היתה אמורה להיות פגישה ב4 עיניים עם אלוהים, אבל הסתבר שלאלוהים יש קצת יותר עיניים מהמתוכנן והפגישה התאחרה. בינתיים עם ישראל מתוסכל. זה עם שרגיל לאקשן. למכות דם חושך ובכורות. לספורט אתגרי של דם ואש ותמרות עשן, לאותות ולמופתים. אתה לא יכול לצפות מאנשים כאלו לדחות סיפוקים נכון? שישבו 40 יום בלי ריטלין. בחייאת. אלה אנשים, שצריך לקחת אותם לארץ מוקפת אוייבים, עם פיגועים, שחיתות ו100 לחות. עם טיל גרעיני מעל הראש, חילים חטופים, בלי מים, בלי נפט ועם עמיר בניון. רק ככה בעצבים האלה יש להם מספיק אדרנלין להמשיך לחיות.

אהרון הבין שהכל הולך לכיוון מאוד לא טוב וסך הכל היה לו ראש לא רע להפקות ולמימוש רווחים מידיים. אז הוא הציע להפיק תחרות שבה כל אחד מהשבטים יציע את הקונספט העיצובי שלו לאלוהים עבור תחרות "פרס עגל הזהב" לשנת 1200 לפני הספירה. השבט הזוכה יקבל את הפריווילגיה לארח את אלוהים בביתו לרשום עמותה בשם "עגל התורה" ולקבל עבורו תרומות, מעשרות קרבנות ואת כל מה שליצמן יצליח לגרד בועדת הכספים של הציונים.

ההיענות היתה מטורפת והתחרות החלה. בראש צוות השופטים עמד בצלאל בן חור – בחור בוגר בצלאל (צירוף מקרים ותו לא) שנודע כקשוח במיוחד. אחת אחת הוא פוסל את כלל היצירות העוברות בסך לקול מחאות הקהל. ההצעות נטולות השראה לטעמו, עד שמגיע תורו של שבט לוי שמפתיע את הקהל באלוהים דמוי... עגל זהב! לשוס כזה לא ציפה חבר השופטים ובאמצעות SMSים שהופרחו באמצעות יוני דאר הוא מעביר את היצירה ליצור סידרתי.

לפרק הקודם