דור שני לתשובה: על משבר הזהות של ילדי החוזרים בתשובה

קונפליקטים עם ההורים, בעיות סמים ואפילו מגורים ברחוב הם רק חלק מהקשיים שאיתם מתמודדים הילדים של החוזרים בתשובה שהצטרפו לקהילות החרדיות. הסרט התיעודי "אור חוזר" מלווה את התופעה: "היינו אזרחים סוג ב'"

כשהתנועה ההיפית של שלהי שנות ה-60 דחפה כמה ישראלים צעירים לחפש אחר משמעות מעבר ליומיום הבורגני, רבים מצאו את התשובה ביהדות. בשנות ה-70, לאחר מלחמת יום כיפור, טרנד החזרה בתשובה גדל. אחרי שכמה סלבריטאים, כמו אורי זוהר, וכמה מדענים בעלי שם, כמו הכימאי דורון אורבך והמתמטיקאי אליהו ריפס, חזרו בתשובה, זה נעשה שיטפון. אלפי ישראלים נוספים חזרו בתשובה בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. רוב בעלי התשובה מהגל הראשון הצטרפו לקהילות חרדיות סגורות, מתוך אמונה ששם האור מאיר הכי חזק.

 

כעת, משגדלו ילדיהם ויש להם ילדים משל עצמם, הם יכולים להעיד שבעיני רבים, ההיטמעות התרבותית, הכלכלית והחברתית בעולם החרדי יכולה להיחשב ככישלון. רבים מילדי החוזרים בתשובה מהגל הראשון עזבו את הקהילות החרדיות שבהן גדלו, ואף שההורים לא חזרו אל העולם החילוני, רבים מהם שינו את יחסם אל העולם החרדי.

 

הסרט התיעודי המרתק "אור חוזר" מתבונן במשבר הזהות של הדור השני לחוזרים בתשובה. אחד המרואיינים בסרט הוא מוטי ברלב, מורה דרך בן 36 מירושלים שעזב את העולם החרדי לפני כ-15 שנה. הוריו חזרו בתשובה והוא גדל במאה שערים בירושלים. הסיורים שלו מאפשרים הצצה אל חייהם של חרדים וחוזרים בתשובה ומדגישים את כללי ההתנהגות והקודים המורכבים שנמצאים בבסיס הקושי של חוזרים בתשובה רבים להיטמע בתוך החברה החרדית. ברלב גם מנהל שתי קבוצות פייסבוק: האחת מיועדת לדור שני לבעלי תשובה, והאחרת מאפשרת דיאלוג פתוח בין הדור הראשון לדור השני. "הבעיה הגדולה ביותר של הדור השני היא בעיית זהות", אמר לי ברלב, "אנחנו לא שייכים לעולם החרדי ואנחנו גם לא שייכים לשום מקום אחר. גדלנו בתחושה של בושה והשפלה מגיל צעיר מאוד. היינו אזרחים סוג ב'".  

 

תסמונת שריכת הנעליים

 

 

נסעתי לירושלים לפגוש את ברלב ואת הרב מרדכי ורדי, הבמאי, המפיק והתסריטאי של "אור חוזר", במשרדו הספרטני של ורדי בבית הספר מעלה לטלוויזיה, לקולנוע ולאמנויות, שם הוא משמש ראש מגמת תסריטאות. ורדי הוא דתי-לאומי שגילה את סבלם של בני הדור השני לחוזרים בתשובה ממאמר במגזין החוזרים בתשובה "אדרבא". ברלב, ואחרים בני הדור השני, שמחו לשתף את ורדי בחוויותיהם של מי שנולדו לתוך העולם החרדי, שלתחושתם מעולם לא קיבל אותם. 

 

"החברה החרדית היא שבטית", אומר ברלב, "מה שמשנה זה מאיזו משפחה אתה בא. בני דור שני לא שייכים לשום שבט; אין להם סטטוס בחברה החרדית. אני לא יכול להפוך להיות חרדי; אני יכול רק להיוולד חרדי".

 

יוטיוב

 

 

מרבית בני הנוער בסיכון באזורים חרדיים הם דור שני לחוזרים בתשובה. לדבריהם של ורדי, של ברלב ושל המתנדב בעמותת עלם המתראיין בסרט, יש בעיות של סמים וקונפליקטים חזקים מאוד עם הבית. חלקם הם אפילו הומלסים. אחת הסיבות היא בעיית התקשורת בין הורים חוזרים בתשובה ובין ילדיהם. "חוזר בתשובה מסתיר חלקי נפש מהילדים שלו", אומר ורדי, "אם הוא לא רוצה שידעו מה הוא היה בתור חילוני, הוא צריך להסתיר לא רק ביוגרפיה, אלא גם חלקי נפש".

 

סיבה נוספת לכך שכל כך הרבה נערים שהוריהם חזרו בתשובה נמצאים במצוקה היא היעדר סמכות הורית. "שוברים לבעלי תשובה את הסמכות ההורית", אומר ברלב, "הילד בדור השני נמצא בפוזיציה מרתקת. מצד אחד הוא חרדי: הוא יודע את הקודים טוב יותר מאבא שלו. מצד שני, הוא בן של חוזרים בתשובה, אז הוא לא פה ולא שם. אבא שלו הוא מושא הלעג שלו כי הוא קולט את הסרבול ואת הגמגום. ילדים של חוזרים בתשובה הם כמו ילדים של מהגרים. הרבה פעמים הילד מזלזל באבא; הוא לא פונקציה מבחינתו".

 

"הרב ניצני קורא לזה תסמונת שריכת הנעליים", מספר ורדי על הרב עודד ניצני, שהקים את קהילת החוזרים בתשובה "שדה צופים" במעלות, "בהלכה כתוב איך שורכים נעליים. צריך לשים קודם את נעל ימין, אז את נעל שמאל ואז לשרוך קודם את נעל שמאל ואז את נעל ימין. ואז מגיע בעל תשובה ומגלה שהוא לא יודע לשרוך נעליים. אז אם הוא לא יודע לשרוך נעליים, מה הוא כן יודע בחיים? חוזר בתשובה מגיע לחברה החרדית כמי שאינו יודע כלום. הורים בעלי תשובה עושים המון טעויות כי הם לא יודעים איך מתנהלים בסיטואציות שונות. אם ילד של בעלי תשובה בורח מהישיבה כי הוא התגעגע קצת הביתה, חרב עליו עולמו של ההורה כי הוא לא יודע שזה קורה גם אצל חרדים במקור, ואז הוא נכנס למאבקי כוח עם הילד, שזה הדבר הכי גרוע שהוא יכול לעשות. הורים בעלי תשובה לרוב אינם מבחינים מתי זה דבר נורא ומתי זה דבר לא-נורא".

 

"זאת תופעה שקיימת אצל כל המהגרים", מסכים הרב אילן קוסמן, מנהל שלבים – ארגון חרדי המסייע לחוזרים בתשובה, "לכן חשוב ללמד את ההורים תקשורת נכונה, שזה בדיוק מה שאנחנו עושים. חשוב גם שלמשפחות של חוזרים בתשובה יהיו קשרים עם משפחות חרדיות, כדי שיוכלו ללמוד מהם".

 

בתי ספר של חוזרים בתשובה

 

"חוויה של הארה זה משהו עוצמתי כל כך מבחינה פסיכולוגית, שאתה לא חוזר בך. אתה ראית את אלוהים, נגעת באמת", אומר ברלב, "מדובר באנשים שחיפשו משמעות ומצאו אותה בדת. החוזר בתשובה סובל עוני והתפרקות משפחה והכול, אבל הוא מאמין שיהיה לו על זה שכר גדול בעולם הבא. הדור השני, לעומת זאת, לא יכול לחוות הארה. זאת חוויה אינדיבידואלית, והחברה החרדית מסרסת חוויות אינדיבידואליות. עד כמה שזה מפתיע לשמוע, בחברה החרדית לא חווים חוויות של התגלות".

 

ורדי מסכים איתו: "הארה באה מתוך איזה צימאון, ובחברה החרדית אתה לא צמא. לדור השני לא רק שאין צימאון, אלא מלעיטים אותם ביהדות. ההורים מפחדים כל כך שילדיהם יצאו בשאלה, אז הם דוחפים להם יהדות עד שבא להם להקיא".

 

דור שני לתשובה: על משבר הזהות של ילדי החוזרים בתשובה
 הרב ניצני ומוטי ברלב. מתוך "אור חוזר" (צילום: רעיה ורדי טבול)

 

 

מרבית החוזרים בתשובה אינם מפנים את גבם לאור, אבל רבים מילדיהם עושים זאת. "אני יכול לומר בביטחון שבכל בית של חוזרים בתשובה מהדור של ההורים שלי יש ילדים שעזבו את החברה החרדית", אמר ברלב, "חלק אולי פונים לחברה החילונית, אבל רבים נהיים סוג של חרדים-לייט עצמאיים".  

 

וכשבני הדור השני מתחילים לשאול את עצמם שאלות, אומר ברלב, רבים מההורים מושפעים מהם: "בעשר השנים הראשונות אחרי החזרה בתשובה, בעלי התשובה סוגרים את עצמם כדי להשתחרר מהדוֹגמה החילונית ומנסים להיטמע לתוך הדוֹגמה החרדית. הם חונקים את עצמם בניסיון להפוך למשהו שהם בחיים לא יוכלו להיהפך אליו. אחרי הרבה שנים, הם יכולים להתחיל שוב להתבונן על העולם בסקרנות ובעיניים ביקורתיות; באותן עיניים שהובילו אותם לחזרה בתשובה מלכתחילה. הרבה חוזרים בתשובה מושפעים מילדיהם ומגיעים להתפכחות כלשהי, אבל לוקח להם שנים להשתחרר מהטראומה ולהגיע למקום הזה. כשהם מתחילים להתפכח, הם מתחילים להפריד בין דת לחרדיות. חלקם מתחילים להבין שלהיות חרדי זאת זהות אתנית פולחנית שאין לה שום קשר לדת".

 

"הסטטיסטיקה היא שאחרי 15 שנה נופל האסימון: רגע לאן הגענו? למה זרקנו הכול? למה זרקנו את התרבות, את הספרות, את הפילוסופיה ואת המוזיקה שאהבנו? ואז האנשים האלה מתאפסים, מתחילים לעשות איזונים ולחזור לזהות שלהם", ממשיך ורדי, "הם מבינים שהם לעולם לא יוכלו להיות חרדים ושהזהות שלהם היא של בעלי תשובה".

 

אחת הבעיות הגדולות של בעלי תשובה הוא הקושי להכניס את ילדיהם ואת נכדיהם למערכת החינוך החרדית. "הרבה פעמים ישיבות או סמינרים לא מקבלים ילדים של בעלי תשובה כי לא רוצים לפגוע ביוקרה של המוסד", אמר ורדי, "יש אחוזים. יש גבול לכמה ילדי דור שני מוסד יכול לקבל. הרבה פעמים הם בוחנים את הילד ורואים עד כמה הוא או היא קיבלו את שפת הגוף של החרדים, את ההבעה של החרדים. חוזר בתשובה שיש לו אמצעים יהיה לו קל יותר להיכנס; גם לעורך דין, שיכול לחתום על מסמכים ולהביא תועלת למוסד, יהיה קל יותר להיכנס".

 

אין זה מועיל כמובן שהרבה חוזרים בתשובה סובלים מעוני. "החרדים יודעים שהחוזרים בתשובה בסוף נתקעים בעוני, אז כיום החרדים אומרים להם: 'תמשיכו לעבוד. אנחנו לומדים תורה, אבל אתם תמשיכו לעבוד'. נותנים להם היום הדרכה אחרת כי מבינים את הבעיה הכלכלית של החוזרים בתשובה".

 

קוסמן אינו חושב שהסיבה שילדים אינם מתקבלים למערכת החינוך החרדית קשורה באופן ספציפי לעובדה שהוריהם חוזרים בתשובה. "גם את הילדים שלי לא קיבלו לכל המוסדות שרציתי שיתקבלו אליהם, ואני לא חוזר בתשובה. שום מוסד חרדי לא רוצה את מי ששונה ממנו. גם אם יבוא חסיד בעלז לחיידר של חסידי גור, לא יקבלו את הילד שלו, כי אלה קהילות שונות ומנהגים שונים. אני לא חושב שלא מקבלים ילד של מישהו ספציפית כי הוא חוזר בתשובה, אלא כי יש לו סגנון קצת אחר. בציבור החרדי יש קהילות ומוסדות שהשוני מפריע להם. אני לא חושב שכיום חוזרים בתשובה נחשבים לאזרחים סוג ב'. הם בקטגוריה נפרדת; הם כבר נהיו זרם משל עצמם".

 

קוסמן גם רואה לחיוב את העובדה שבני דור שני לחוזרים בתשובה מתחתנים זה עם זה ("הם מדברים אותה השפה"), ואילו אחרים עדיין מפרשים את העובדה שהשדכנית אינה מציעה לבני הדור השני שידוך עם בני חרדים במקור כסימן למעמדם החברתי הנחות.

 

על פי ההערכות, ישנם כיום קרוב למיליון חרדים בישראל, ויותר מ-20 אחוז מהם הם חוזרים בתשובה (וצאצאיהם). ישנן תנועות רבות של חוזרים בתשובה, וכיום רבים מהם משתייכים לקהילות חדשות של חוזרים בתשובה, שצצות ב-20 שנה האחרונות. "לקהילות הללו יש בתי כנסת משל עצמן, בתי ספר, מנהיגים, ואני חושב שזה פתרון מצוין", אמר ברלב, "ילדי הדור השני במקומות האלה זה משהו שונה לגמרי ממה שאנחנו היינו בגילם. אנחנו היינו מפוחדים וסגורים. הם ילדים שיכולים לדבר על הכול, יש להם ביטוי ספורטיבי, הם ילדים שמחים. בבתי הספר הללו מכניסים לימודי חול, לומדים אנגלית. כשראיתי את הילדים האלה, בשבילי זה היה 'וואו'. זה היה לפגוש את בני דמותי ולראות שאפשר אחרת".

 

 

דור שני לתשובה: על משבר הזהות של ילדי החוזרים בתשובה
"שום מוסד חרדי לא רוצה את מי ששונה ממנו" (צילום: פלאש90, נתי שוחט)

 

 

 

קוסמן גם הוא תומך בקהילות ובבתי ספר של חוזרים בתשובה ועובד כדי לשפר את בתי הספר הללו. "לילדים של חוזרים בתשובה יש צרכים ואתגרים שונים מאשר לילדים מבתים חרדים", הוא אמר, "בתי הספר של חוזרים בתשובה רוצים לתת לתלמידיהם דרך חיים שנותנת להם תשובות: שהילד ידע איך להתמודד עם בני הדודים החילונים שלו, למשל, ושיידע להגדיר היטב את הזהות שלו. המרחב של ילד של חוזרים בתשובה הוא שונה ממרחב של ילד חרדי רגיל מבית. בגלל זה המוסדות שלהם חשובים כל כך. הם צריכים לבנות זהות ברורה ודרך ברורה, כדי שילדיהם יהיו יציבים הרבה יותר בחיים".

 

קוסמן גם מאמין שמערכת חינוך טובה יותר לדור השני לחוזרים בתשובה תעזור להם בנושא התעסוקה והיציבות הכלכלית: "חוזרים בתשובה וילדיהם הם אנשים עם הרבה פוטנציאל, והמדינה צריכה להשקיע בהם הרבה יותר, בדיוק כמו שהיא משקיעה בעולים חדשים".

ברלב מסכם: "אני לא מבטיח לאנשים שמצטרפים לקהילות של בעלי תשובה שהילדים שלהם יישארו דתיים, אבל הם לפחות לא יצאו שרוטים ומצולקים".

 

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 8

עוד בבית אבי חי