זיכרון חי: זאב עציון, שנהרג ב"צוק איתן", השאיר אחריו ציווי לחיים

"נהוג לחשוב שמי שמת עלה לשמים. בשבילנו זאביק נמצא עמוק בלב, בכל צעד שאנחנו עושים. אנחנו, בני משפחתו, רוצים לזכור את זאביק באופן חי, וברור לנו שחלק מהזיכרון הזה הוא להיות קצת כמו שהוא היה". נאוה, אלמנתו של זאב עציון, במאמץ להתחיל מחדש

השמים ריקים. הצבע הכחול שלהם מייצג זאת נאמנה. תמיד ידענו שהשמים ריקים. חשוב לנו מה שקורה בין בני אדם.


חגי תשרי הם מאמץ להתחיל מחדש; לברך כדי שנוכל לדעת לאן אנחנו רוצים ללכת ומה אנחנו רוצים לעשות בחיים שלנו. אילו אנשים אנחנו רוצים להיות ומה לעשות טוב יותר בשנה הבאה.

                       השמים ריקים. הצבע הכחול שלהם מייצג זאת נאמנה (Thinkstock)


 

זאביק היה אדם כזה שידע לעשות, לתת, לקדם. אדם שעשה את החיים של כל מי שהכיר אותו לטובים יותר, שמחים יותר, מלאים יותר. עכשיו הוא איננו, והריקנות כבר לא רק בשמים. היא גם בחיים שלנו, של המשפחה ושל הקהילה בקיבוץ, שזאביק היה נוכח בהם בצורה כל כך מעשירה. וכבר ראש השנה, וכמו כולם, גם אנחנו, בני משפחתו, רוצים לאחל משהו לשנה החדשה.

" נהוג לחשוב שמי שמת עלה לשמים. בשבילנו זאביק נמצא עמוק בלב, בכל צעד שאנחנו עושים. אנחנו, בני משפחתו, רוצים לזכור את זאביק באופן חי, וברור לנו שחלק מהזיכרון הזה הוא להיות קצת כמו שהוא היה - לחיות ככל האפשר כמו שהוא חי, מתוך אהבת החיים ואהבת בני האדם, מתוך שמחת הנתינה ומתוך אהבת העשייה. אז אם הוא נמצא בשמים, נפתח בחגי תשרי את השמים כדי להיות מסוגלים לחיות "
נהוג לחשוב שמי שמת עלה לשמים. בשבילנו זאביק נמצא עמוק בלב, בכל צעד שאנחנו עושים. אנחנו, בני משפחתו, רוצים לזכור את זאביק באופן חי, וברור לנו שחלק מהזיכרון הזה הוא להיות קצת כמו שהוא היה - לחיות  ככל האפשר, כמו שהוא חי, מתוך אהבת החיים ואהבת בני האדם, מתוך שמחת הנתינה ומתוך אהבת העשייה. אז אם הוא נמצא בשמים, נפתח בחגי תשרי את השמים כדי להיות מסוגלים לחיות, לאהוב, לעשות ולתת כמו שאנחנו רוצים לזכור את זאביק.
 

במשפחה שלנו אנחנו אוהבים לנגן ולשיר באירועים משפחתיים ובחגים. נפתח את שערי השמים גם באלה.

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 8

עוד בבית אבי חי

ראיית לילה: מבטים מתוך אפלת השבעה באוקטובר
ראיית לילה: מבטים מתוך אפלת השבעה באוקטובר
כבר שנה שאנחנו נמצאים באפלת המלחמה. דווקא בחשכה, כשאישונינו מתרחבים, אנחנו יכולים לראות את מה שנעלם באור היום. כותבים נבחרים מתאמצים להישיר מבט גם בלילה ולתת מילים למה שלא ניתן לומר באור מלא.
פרויקט
13.10.24