הג'ינג'י עם הרוגטקה: סוד הקסם של דוד המלך

גיל קופטש
03.08.14

טוב ורע, אהבה ומלחמה, עדינות ואכזריות, ריחוק מה' וקרבה לה', ובעיקר, חוש הומור משוגע. גיל קופטש מסביר למה לא רק היהודים מאוהבים בדוד מלך ישראל

דוד בן ישי, או בשם הבימה שלו דוד מלך ישראל, מָלַךְ פה לפני כ-3000 שנה, ורישומו מהדהד עד היום ברחובות, במלונות הפאר וכמובן, בספרות ובאמנות העולמית. מה יש בו, בדוד המלך, שמושך אליו כה רבים?

 

ובכן, מאיפה להתחיל. דוד המקראי היה רועה צעיר ואדמוני, חתיך "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א, טז 12). הוא התייצב ללא חת לפני גוליית הפלישתי, אך התייחס אליו כאילו היה דב, ולא כאל הענק המשוריין שהיה.

 
הפסל "דוד" של מיכאלנג'לו בפירנצה. חביב הרנסנס

בראייה חדה של המציאות, הוא הבין ששריונו של גוליית הוא בעצם נקודת התורפה שלו, שמגבילה את זריזותו ואת עמידותו בפני נשק אנטי-דובי. ובזכות כך, דוד היה "גִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה"; "וַה' עִמּוֹ" (18). איזה כיף זה שה' עמך; הילה של ביטחון והצלחה סובבת אותך. כמה כוח חיות וכריזמה יוצאים ממך.

 

בעלילות חייו של דוד אין רגע שקט - מה שאומר שמבחינה דרמטית, הוא נכס לתסריטאים, מחזאים ואמנים אחרים. מרגע שהוא נלקח מהצאן והתייצב מול גוליית, חייו הם סחרחרה של אירועים – משמחים וגם טרגיים. נישואין למיכל בת שאול, בריחתו מפני שאול, חבירתו לפלישתים, מלכותו ביהודה, ולאחר מלחמת אזרחים קצרה, גם על ישראל.

 

דוד לא רק היה לוחם מצטיין, הוא היה מדינאי נבון: הוא הקים את הממלכה המאוחדת; קבע דווקא את ירושלים לבירה, מפני שהיא כמו האו"ם - לא שייכת לתחומו של שום שבט; וכמובן, זכה להבטחת ה' כי מלכותו תישמר לו ולשושלתו עד עולם (אם כי יהיו הרבה אינטריגות ומקרי רצח בדרך).

 

אך מה שקסם יותר מכול לאמנים ששאבו את השראתם מדוד הוא שדוד היה משורר, מאהב, ג'ינג'י, תחבולן, נגן מומחה בכלי פריטה. בצעירותו גם היה קליל על החליל ובעל חוש הומור, גם אם אכזרי משהו. למשל, כששאול המלך דרש תמורת בתו מיכל מוהר של מאה עורלות פלישתים, דוד הגדיל והביא לו 200. על הנייר זה נשמע פשוט ומשעשע, אך יש לזכור שעורלות הן לא דבר שפלישתי תורם מרצונו.

 

שני רק לישו

 

אנשי הרנסנס התחברו לדוד יותר מכול, אולי. הם הבינו בחושיהם הרגישים שדמותו משקפת את כל היכולות, האורות והצללים של בן האדם. דמותו של דוד כאיש אשכולות, המשלב חומר ורוח בצורה פנטסטית, הפעימה חבר'ה כמו מיכאלאנג'לו, טיציאן, דונטלו קראואג'ו ורמברנדט. כך גם לגבי אמנים עד ימינו עתה. ממשוררי הגוספל ועד משוררי הראפ – כולם מצטטים מתהילים. חבל שמדינת ישראל לא מקבלת על כך תמלוגים.

 

מה שקסם לאנשי הדת בדוד היה שלמרות שהיה חוטא גדול, היה גם בעל תשובה גדול. בראייה הנוצרית, דוד שני רק לישו מבחינת ההערצה, וכמובן, יש לזכור שלפי אמונתם, ישו הוא מזרע בית דוד.

 

על אף כל החטאים והפגמים, הפדיחות והנפילות המוסריות הקטנות והגדולות; על אף כל אלה, דוד שואף לקרבתו של הקב"ה ותר אחריה. זה מה שזועק החוצה ממזמורי התהילים - הרצון להתקרב לה'. דוד מייצג את החיים בכוליותם. אילו היה חי היום, היו קוראים לו הוליסטי. הוא מגלם בחייו את המציאות על כל רבדיה. טוב ורע, אהבה ומלחמה, עדינות ואכזריות, ריחוק מה' וקרבה לה'.  

 

  • " על אף כל החטאים והפגמים, הפדיחות והנפילות המוסריות, דוד שואף לקרבתו של הקב"ה ותר אחריה. זה מה שזועק החוצה ממזמורי התהילים - הרצון להתקרב לה'. דוד מייצג את החיים בכוליותם. אילו היה חי היום, היו קוראים לו הוליסטי. הוא מגלם בחייו את המציאות על כל רבדיה " על פי מדרשי חז"ל, הוא היה מנהיג דגול, גדל רוח ותלמיד חכם. על פי חז"ל, דוד, בזקנותו, הקפיד בקיום מצוות, עסק בלימוד תורה יומם ולילה והיה גם נביא ושופט צדק. אך מעניין מה שאמרו חכמי התלמוד: "אמר רב יהודה אמר רב שמואל: "מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא היה בה שום דופי. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו – אומרים לו: חזור לאחוריך" (יומא כ"ב, ב').

 

שאול היה איש ישר מדי. לא היה בו דופי. מבחינה דרמטית-יצרית-אמנותית, הרבה יותר מעניינים השרצים שיש בקופה שמאחוריך. היטיב לנסח זאת דוד אחר - דוד בן גוריון: "מלך גדול זה היה לא רק מצביא ומדינאי גאוני, אלא גם משורר נשגב ובעל לב חם ורגיש. אבל בניגוד לשאול, לא העבירו אותו אף פעם רגשותיו על שכלו המדיני ועל חובתו הממלכתית" (מתוך מאמרי התנ"ך של בן גוריון)

 

כל הפרטים על המופע "פסטיבל דוד המלך לשירי משוררים" של גיל קופטש שיעלה בבית אבי חי

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

עוד בבית אבי חי