ההופעה הראשונה בגיל שלוש, ההצגות המשותפות עם ההורים, המלחמה על היידיש, ההצעה חסרת התקדים מברודווי, וכמובן – קונילמל. או ליתר דיוק, שני קונילמל. מייק בורשטיין חוזר בזמן
בורשטיין. זוכר עד עכשיו את מחיאות הכפיים בגיל 3 הפתעה לאבא על הבמה: ילד, תשמור על זה
בגיל שלוש עליתי לבמה בפעם הראשונה, בניו יורק. אבא שלי ז"ל, שהיה אחד הכוכבים הגדולים בעולם התיאטרון היידי, הופיע במחזמר ביידיש, והביאו אותי לראות את ההופעה. אני עמדתי מאחורי הקלעים והסתכלתי איך שאבא שר.
החברים של אבא רצו לעשות לו קונץ ושאלו אם אני רוצה ללכת אליו. הם הלבישו לי כובע צילינדר על הראש, הצמידו זקן ארוך עם גומייה ואמרו "גש לאבא". לא התביישתי, יצאתי לבמה ונעמדתי שם, מאחורי אבא. הוא היה באמצע השיר ולא הבין למה הקהל מתחיל לצחוק. המנצח בתזמורת הפסיק את המוזיקה. אבא הסתובב וראה אותי עומד שם. הוא קרא לי ושאל "מי אתה, ומה אתה עושה כאן?". אמרתי "אני רוצה לשיר את אחד השירים המפורסמים של אבא שלי". כבר בגיל שלוש הכרתי את השירים, כי שמעתי את השירים שלו, שיצאו בזמנו בחברת התקליטים קולומביה. אם כן, התחלתי לשיר על הבמה את אחד השירים, השתחוויתי וברחתי.
אני זוכר עד עכשיו את מחיאות הכפיים של הצופים, שקראו לי לחזור. חזרתי לבמה, ויהודי בשורה הראשונה קם וזרק לי מטבע דולר. הוא אמר: "אינגלֶה (ילד ביידיש), שמור על זה. יום אחד תהיה כמו אבא שלך".
מוטל'ה וזיסלה: סיבוב הופעות בדרום אמריקה
עד שאני ואחותי התאומה הגענו לגיל 8, אבא ואמא היו פרטנרים על הבמה בהצגות. הם הסתובבו בעולם והופיעו בפני הקהל היידי העולמי. אותנו הם השאירו בבית עם סבא וסבתא, כיוון שלא רצו לסחוב אותנו בכל העולם.
באותה תקופה, שנת 52', הם החליטו שחשוב שהמשפחה תהיה מאוחדת ולקחו אותנו לסיבוב הופעות בדרום אמריקה. שם אני ואחותי התחלנו את הקריירה הבימתית שלנו. בבוקר הלכנו לבית הספר, ובלילה אבא היה מצרף אותנו - מוטל'ה וזיסל'ה - להופעות שלו. שם, בגיל שמונה בארגנטינה, התחלתי למעשה את הקריירה שלי.
הילד בורשטיין והוריו מתראיינים בתוכניתו של ירון לונדון בערוץ 1
הצגות ביידיש: המנהיגים לא רצו יידיש בארץ
בשנת 1954 הגענו לראשונה לישראל, כשהזמינו אותנו להופיע עם הצגות ביידיש. נכנסתי ללמוד בבית ספר בתל אביב. אחד החברים שלי באותה כיתה, מאז ועד היום, היה דן כנר. זו היתה הפעם הראשונה שבה התאהבתי במדינת ישראל. למדתי עברית מהר מאוד, ובמשך שנתיים הרצנו כאן בארץ הופעות ביידיש.
הבעיה היתה שבתקופה ההיא נלחמו במדינת ישראל נגד יידיש. זה היה בסך הכול חמש שנים לאחר קום המדינה, והמנהיגים, ובן גוריון בראשם, לא רצו את השפה הזאת בארץ. הם פחדו שהיידיש עלולה לתפוס מקום חשוב במדינה, וכל מה שהיה שייך לגולה לא היה רצוי פה. הם ממש נלחמו ביידיש, הקימו ליגה להגנת השפה העברית, ואפילו הטילו מסים מיוחדים על כל כרטיס להצגה שהוצגה בשפה זרה. בסוף לאבא שלי נמאס, והוא אמר "לא רוצים אותנו פה". אז חזרנו לארצות הברית.
התפקיד ששינה את חיי: תמיד יזכרו אותי כקונילמל
ב-1860 הוקם ברומניה תיאטרון יידישאי על ידי המחזאי אברהם גולדפדן. הוא כתב את מחזות הזמר וההצגות, ואחד המחזות הראשונים היה "שני קונילמל". זו היתה למעשה קומדיה של טעויות המבוססת על שייקספיר. הוא הפך את הדמויות השייקספיריות לדמויות חסידיות בעיירה יהודית, וכל שחקן בתיאטרון עבר מתישהו דרך התפקיד הזה. זה היה כמו הרשל'ה - מן תפקיד שכל שחקן גילם אותו בשלב מסוים. גדלתי על הדמות הזאת, ותמיד חלמתי לגלם את קונילמל.
בשנות ה-60 החליטו לצלם סרט המבוסס על המחזמר המפורסם וחיפשו שחקן שיגלם את שני התפקידים. על הבמה, כשהציגו את המחזמר, שחקן אחד לא היה יכול לגלם את שני התפקידים בו זמנית, ולכן, היו תמיד שחקנים דומים שגילמו את שני התפקידים. בסרט החליטו ששחקן אחד יוכל לגלם את שני התפקידים, בגלל הטכנולוגיה והאפשרות לשכפל דמויות. מרדכי נבון, בעל אולפני גבע, והבמאי ישראל בקר, אביו של משה בקר, באו לראות אותי בהצגה והחליטו לתת לי את התפקיד ששינה את חיי.
קוני למל היה התפקיד שהביא אותי לידיעת הציבור הרחב בארץ, שנים ספורות לאחר שעשיתי עלייה, והפך אותי בין לילה לכוכב. עד היום, מה שלא עשיתי במהלך השנים - תמיד יזכרו אותי כקונילמל.
החל משנות ה-80: מחלק את זמני בין הארץ לחו"ל
ב-1981 היתה לי תוכנית טלוויזיה בהולנד, במשך כמה שנים. בזכות התוכנית הזאת, פנה אליי מפיק בברודווי שבדיוק חיפש מחליף לשחקן הראשי במחזמר המצליח "Barnum". זה היה תפקיד ראשי קשה מאוד: סיפור על מנהל קרקס גדול. התפקיד דרש אתלטיקה, והיו שם הרבה פעלולי קרקס, כמו למשל הליכה על חבל. כ-100 שחקנים התמודדו על התפקיד. לשם כך טסתי מהארץ לניו יורק, עשיתי מבחן, ומבין כל 100 המועמדים - התקבלתי."קוני למל היה התפקיד שהביא אותי לידיעת הציבור הרחב בארץ, שנים ספורות לאחר שעשיתי עלייה, והפך אותי בין לילה לכוכב. עד היום, מה שלא עשיתי במהלך השנים - תמיד יזכרו אותי כקונילמל"
זה היה תפקיד ששינה שוב פעם את חיי, כי עברתי עם המשפחה לניו יורק. למעשה, הייתי הישראלי הראשון שכיכב בברודווי בארצו8ת הברית. מאז ועד היום אני מחלק את הזמן שלי בין הארץ לחו"ל. יש לי קריירה גם כאן וגם בחו"ל - בעיקר בארצות הברית, בהולנד, בדרום אמריקה. גם יש לי בתים בישראל ושם. אני דובר שמונה שפות, ומופיע איתן ברחבי העולם, לרוב בפני קהילות יהודיות.
באחרונה עשיתי סיבוב הופעות בארץ עם תוכנית היחיד "שוב אתכם". זו הפעם הראשונה שהחלטתי לחגוג את אירוע 60 שנה עם תוכנית יחיד, בעברית כמובן. וזה בהחלט מרגש ומשמח אותי לסגור 60 שנה על הבמות, במופע כה אישי ומיוחד.
