כל השקרים כולם

יצאתי מהחנות של עלי בעזה הקטנה ומיהרתי להניע את הרכב ולהתרחק מרחק של לפחות רבע שעה נסיעה מהמקום. כך עשיתי תמיד כשניידות משטרה עמדו קרוב מדי לאחד הלוקיישנים. לא היה לי אישור עבודה בשום שלב משלבי שהותי באמריקה, העבודה שבה עסקתי היתה לא חוקית ולמרות שהיתה לכולנו, הישראלים, יכולת חרטוט טובה מאוד מול מרבית האמריקאים, לא רציתי לבחון אותה מול המשטרה.

 
ארסנל בר בסנטה מוניקה. בשתיים בלילה המקום נסגר, ומפנים את כולם החוצה

רבע שעה של נסיעה אחרי שיצאתי מעלי, הרגשתי מעט בטוח יותר וחיפשתי סיגריה בתיק. עצרתי בפלאזה, שלא זכרתי שביקרתי בה, וניגשתי לסטארבקס שהיה בה. מתברר שכבר הייתי כאן לפני חודשיים והצעתי מכונה לחנות העישון כאן. המוכר זיהה אותי כשנכנסתי אליו ואמר לי שכדאי שאתרחק מהמקום. לפחות הספקתי לשתות את הקפה ולעשן.

הרגשתי שמשהו סוגר עליי והתקשרתי אל בני הפרסי. "ככה זה, זאת העבודה", הוא אמר. זה לא הרגיע אותי והחלטתי שכדאי לנסוע למקום אחר לגמרי. שעה נסיעה, והייתי בריברסייד. בדרך שמעתי את דניס פרגר, שוב מספיד את מקיין אבל מהלל את ישראל, למרות המדיניות הפרו-פלסטינית של אולמרט.

בריברסייד נכנסתי לוול מארט והחזרתי את השמיכה ששירתה אותי בשלושת החודשים האחרונים תמורת שמיכה חדשה. גם החלפתי את המיני מקרר שקנה שם רונן ורצה חדש. כבר אמרו לא פעם שאם תיושם בישראל מדיניות החלפת מוצרים כמו זו האמריקאית, תתמוטט כל חברה שתיישם אותה. הם כנראה צודקים.

אתה מקבל כסף מזומן בחזרה, ואם אין לך את הקבלה, אתה מקבל זיכוי. החזרתי למייסיס ג'ינס קרועים ולקחתי חדשים; החזרתי שמיכה שאתמול נשפך עליה קפה בערב וקיבלתי שמיכה חדשה, לבנה ונקייה וגם דקה יותר – כי הקיץ מתקרב. כשיצאתי מוול מארט, עמדה שם ניידת משטרה. זה לא אמור להיות קשור אליי, הייתי בטוח, אבל בכל זאת נסעתי רבע שעה רצוף, בלי לעצור.

סיגריות ומכונות הימורים

לא הצלחתי להוריד שום מכונה באותו היום, ובערב נפגשתי עם רונן ונסענו לארסנל, פאב בסנטה מוניקה, למעשה, מערב לוס אנג'לס.

סיפרתי לרונן על אירועי היום, והוא אמר שהוא מרגיש אותו הדבר, כבר כמה ימים. גם הוא דיבר עם בני וגם לו בני אמר שזו סתם תחושה ושככה זה. הוא לא מאמין לבני וחושב שמשהו קורה. משהו גדול. כדאי להיזהר, הוא אומר לעצמו ולי.

בשתיים בלילה המקום נסגר, ומפנים את כולם החוצה. זה זמן טוב ויעיל לפגוש בחורות ולהתחיל איתן. סיגריות עוזרות בזה. אני מדליק עוד סיגריה מחוץ למועדון, ושוטר אומר לי שאסור לעשן במקום הספציפי הזה, אבל מותר לעשן מרחק 20 מטר מהנקודה הזאת. יותר מדי שוטרים סביבי היום. " כנס איתי שותף. אל תחזור. כנס שותף עוד כמה חודשים ותקבל אחוזים מהתזרים כל חודש. אל תחיה על בונוסים. תחיה כמו שצריך, תקבל החלטות, תתפתח "

רונן מדבר עם בחורה שחורת שיער ונמוכה ועם חברתה הבלונדינית. כשהן מסתובבות, מתברר שהבלונדינית היא איימי. לא ציפיתי ליותר מדי, אבל חצי שעה אחר כך הסעתי את שנינו, איימי ואני, אל דירתי. היא לא שאלה דבר על הבגאז' עמוס מכונות ההימורים. שום שוטר לא עצר אותנו לבדיקת שכרות, חשבתי לעצמי כשהחניתי את האוטו. עשר דקות אחרי שנכנסנו לדירה, איימי אמרה שהיא שמחה לראות שסוף סוף החלפתי את השמיכה המצ'וקמקת שהיתה לי והייתי נדיב מספיק כדי לקנות חדשה. לא אמרתי שום דבר.

פסח בא

בני הצהוב ניהל חברה גדולה יותר ומצליחה פחות מזו של בני הפרסי – הוא העסיק שבעה עובדים, וכולם הרוויחו פחות מאיתנו. לא חיבבתי אותם, אבל חיבבתי את בני הצהוב. הוא הזמין אותי לסדר פסח. אחותו הגיעה מהארץ. בדרך לדרום אמריקה עצרה בלוס אנג'לס וסידרה מוצרים על מדפי אחד הסופרים הכשרים. אלון הצטרף וכך גם כמה ישראלים עובדי הייטק מהוואלי וזוג דיילי קרקע של אל על, שלא הבנתי מה הקשר שלהם למישהו שם, אבל הבנתי שהיו זוג.

בבוקר אותו היום נפגשתי עם בני הפרסי. הוא היה חייב לי משכורת של שבועיים ובונוס לחג. זו היתה מעטפה פשוטה ועבה שנתן לי בחדר השינה של דירתו. הוא איחל חג שמח ואמר שהוא יבלה את החג עם המשפחה הפרסית בבברלי הילס. יש לו שם כמה בני דודים לדודים שבחרו בשנות ה-70 לעבור מטהרן ישירות לאמריקה. הם העריכו אותו מאוד על מה שהשיג והרגישו צער עמוק על מה שהיה יכול להשיג אילו היה נולד בצד הנכון של האוקיינוס, לדעתם.

שיחת החולין הפסיקה להיות שיחת חולין מעט אחרי ששאל אותי בני מה אני מתכנן. עניתי שבדיוק לפני חודש הערכתי את אישור השהייה שלי בעוד חצי שנה, ובינתיים אני כאן.

"כמה כסף אתה חושב שאפשר לעשות כאן?", שאל בני

"מה זאת אומרת?".

"כמה אתה חושב שאפשר לעשות? אתה רואה איך בני הארמני חי, איך אני חי. זה נראה לך אפשרי בשבילך?", אמר וכיוון להאמר החדש שקנה בני הארמני, לטלוויזיה שלו, הממלאת כמעט קיר שלם ולכך שאת כל הפסדי תקופתי בסן חוזה וסן פרנסיסקו כבר כיסיתי והתחלתי לחסוך. מובן שהחזרת מוצרים בוול מארט ושאר הרשתות מסייעת מאוד בתהליכי החיסכון הללו.

 
לקחת או לא לקחת את ההצעה? (צילום: ת'ינקסטוק)

"למה אתה מתכוון בני?", חתרתי למגע.

"כנס איתי שותף. אל תחזור. כנס שותף עוד כמה חודשים ותקבל אחוזים מהתזרים כל חודש. אל תחיה על בונוסים. תחיה כמו שצריך, תקבל החלטות, תתפתח".

לא עניתי לו. פסח עמד בפתח, ואי אפשר היה להתחייב, משום מה. לקחתי את הכסף, שתינו כוסית וודקה קפואה ונסעתי להתארגן לסדר פסח. הוא אמר לי שאני לא חייב לו תשובה עכשיו, אלא מתי שארצה. לא כתבתי עליו הרבה עד עכשיו, אבל אהבתי את האיש הזה ואני עדיין אוהב אותו מאוד.

בכל מקרה, נחזור אל ליל הסדר אצל בני הצהוב. זה לא תוכנן ולא יכול היה להיות סדר פסח כהלכתו. רגע לפני הארוחה הוריד בני כמה בקבוקי בירה מהשולחן בלחץ אחד האורחים ואת ההגדה קרא ממסך האייפון החדש שקנה.

הסדר כהלכתו התערבב בסיפורים על ישראלים שטסים אל על, ובזמן האוכל, אלון ואני התחרנו על תשומת לבה של אחותו של בני, שאת שמה לא זכרתי חלקיק שנייה אחרי שהציג אותה. בסוף עובד הייטק מהוואלי הסיע אותה אליה או אליו. בני רמז לה משהו לפני שיצאה; היא התעלמה. אחרי שיצאה, לפני סוף הערב, איש לא אמר על כך מילה, אף שהיה פשוט יותר לדבר רק עברית.

כאמור, ליל הסדר נגמר, ולא היה לגמרי כהלכתו. אבל אחרי שהלכו, כולנו נשארנו - בני, אלון ואני - ובני שאל אותי אם אני מתכוון להישאר כאן או לחזור.

"הוא לא יישאר, הוא כמו כולם", אמר אלון.

"דווקא הרוב נשארים", אמר בני.

"הוא לא", אלון המשיך.

"שום דבר לא בטוח", אמרתי.

"שינית את דעתך", אמר אלון וצדק. לפני שבוע הייתי בטוח שאחזור לארץ בתוך חודשים ספורים, אבל ההצעה הנדיבה הזאת תפסה אותי במקום רגיש. במקום כלכלי. " זה לא תוכנן ולא יכול היה להיות סדר פסח כהלכתו. רגע לפני הארוחה, הוריד בני כמה בקבוקי בירה מהשולחן בלחץ אחד האורחים ואת ההגדה קרא ממסך האייפון החדש שקנה "

בני התעלם מליל הסדר ומזג לנו וודקה קפואה והביא שלוש בירות. "אל תישאר כאן", הוא אמר, "אתה לא תעמוד בזה".

"אתה עומד בזה", אמרתי.

"אני זה משהו אחר. זו גלות. בארץ לא היית נוגע בהימורים; כאן אתה מוכר את המכונות האלה כל יום. בסוף הדברים האלה נגמרים. בסוף כל העסקים האלה מתפוצצים או מתמוססים. אנשים נשארים רק עם הכסף. זה לא יותר מכיף. הרוב לא עומדים בזה. כיף וכסף הם דברים לא קלים. קשה מאוד להתאמץ בשבילם לאורך זמן. רוב האנשים לא מסוגלים".

"אתה תחזור לארץ?", שאלתי.

"לא. אבל לא מהסיבות האלה".

"אז כבר לא נצא הערב?", אלון החזיר אותנו למציאות.

"לא, לא נראה לי. האמת היא שלפחות הערב אני יותר נהנה לשבת כאן ולדבר. עבר הרבה זמן".

עוד מזיגה, הפעם של פטרון קפוא ועוד חופן של שקדים קלויים וחמוצים. שתיקה קצרה וקולות הערוץ הישראלי שהפעיל בני אחרי הסדר מגיעים אלינו מפנים הדירה. מול דירתו של בני תחנת הדלק ריקה מלקוחות בשעות הללו. שיחות שלמות עברו עלינו במרפסת הזאת בשאלה אם המכונית הזאת תיכנס לשם או שרק תסתובב ותמשיך מערבה על סנטה מוניקה. וכמובן, האם זו נהגת ואיך היא נראית? הוא על צומת במערב העיר. מקום טוב עם נוף לתחנת דלק.

"לחיים", מרימים את הפטרון שנמזג, "שתיהנה מהתקופה שנשארה לך כאן. שיהיה בהצלחה בארץ", אומר בני ואינו מצפה לשום דבר אחר. ובעיקר, זו תמיד הארץ, הארץ ואין ארץ אחרת. הרי על איזו ארץ אנחנו יכולים לדבר בשפה הזאת ממש ולקרוא לה "הארץ"? אפילו הדגשת 'ה' הידיעה כבר איננה נדרשת. אין ספק לגבי פירושה של מילה זו, "הארץ", כאילו היינו שלושה אחים המדברים על "הבית", על "ההורים" או על "אימא" ועל "אבא", שלגבי זהותם לא עולה ספק. האם ישנה עוד שפה שבה המולדת היא "הארץ" ואין אחרת?

"כן, נקווה שיהיה טוב בארץ ונקווה שיהיה לך טוב כאן. אני מחכה לראות אותך שם", אמר אלון.

 "עוד לא החלטתי שום דבר", ניסיתי.

"מה? אתה חושב שתישאר?".
 

"לא יודע, אתה יודע, אני לא יודע, אולי, אני לא בטוח שלא", עניתי חיקוי של תשובה.

"אם היית באמת רוצה להישאר, היית כבר מתחתן עם איימי או עם ג'יין".

"פגשתי את איימי לפני כמה ימים. גמרנו את הלילה אצלי בדירה", אני מוסיף מידע.

"והתקשרת אליה אחר כך?".

"לא, כבר מחקתי את המספר עוד קודם, ולא ביקשתי אותו שוב".

"בדיוק, אתה לא הולך להישאר", אמר בני, "אישה שאתה יכול להתחתן איתה בקלות בשביל גרין קארד אתה זורק. אתה לא רוצה להישאר פה".

אחרי עד כמה כוסות וודקה קפואה ופטרון, השברולט אסטרו עולה על סנטה מוניקה לכיוון מזרח, האורות חולפים על עיקול הרחוב וגם על הולך רגל בודד. האוויר הקריר של הלילה בלוס אנג'לס חודר מהחלון ושומר על הערנות היחסית. באחד הרמזורים אני שולח הודעת טקסט לקטי, אחת שפגשתי לפני יומיים ולא רציתי שתתחתן איתי בשביל גרין קארד. אני לא מקבל תשובה עד שאני פורש לישון, ולמען האמת, עד בכלל. עוד מספר שימחק למחרת, כי אין בו כל עתיד נראה לעין ברגע הזה ולמחרת.