הקול ששטף את הגרון

אני ואבא: ללא מילים, עם מוזיקה

נולדתי בפאתי פתח תקוה, בשיכונים של פעם. כשעברנו מהגבעות למרכז העיר, זה היה קצת משבר מבחינתי. אני נקשר למקומות. לוקח לי זמן להיקלט, וגם זמן לעזוב. יש לי זיכרון חזק מאוד של פרטים וריחות.

 

כשאבא שלי היה חוזר מהעבודה, היו אומרים 'פוקס הגיע', כי הוא היה מזמר בדרך. הוא היה בנאי ובנה חצי מפתח תקוה. היה אדם חזק מאוד, אבל גם צנוע. לא סיפר על עצמו הרבה ולא אהב לדבר. כל השיחות העמוקות שלי איתו בחיים ארכו במצטבר אולי שעתיים. כשהוא היה מתחיל לדבר, העיניים שלו החלו להתנוצץ, שהרי כל מה שהיה לו בחיים נעלם במהלך השואה. שמעתי ממנו על כך ממש מעט.
 

 

אבא היה שומע חזנות, וכך גם אני נחשפתי לזה, ובכלל למוזיקה. הוא היה מושיב אותי על הברכיים, מנגן באמצעות מסרק עם נייר כסף ושתי כפיות על השולחן ומפזם מארשים וכל מיני מנגינות. באותה תקופה לאחיות שלי קנו חלילים, והייתי מחלל בדרך לבית הספר, כשישבתי במרפסת ובהזדמנויות נוספות. כך בעצם התחלתי להתחבר למוזיקה.

 

מלך הכיתה: עזבתי את המלכות ויצאתי לדרך של זאב בודד

בצעירותי הייתי נער יפה כזה, מין מלך הכיתה, מסמר המסיבות. בגיל 13 אספתי את כל המכתבים והפתקים שהבחורות שלחו לי במסגרת אהבות בוסר שונות ועשיתי מהם מדורה מאחורי הבית. התחושה היתה שעזבתי את המלכות ויצאתי לדרך של זאב בודד.

 

למה עשיתי את זה? בעיקר כאב לי שהייתי חורץ גורלות. ילדים פחות יפים או כאלה שבאו מבתים יותר קשים, פחות הצליחו חברתית. ואם לא הייתי מתחבר לילד מסוים, לא היו מזמינים אותו למסיבות וכן הלאה. לכן אהבתי ללכת יותר עם ילדי שוליים, פחות עם המובילים.

• " בגיל 13 אספתי את כל המכתבים והפתקים שהבחורות שלחו לי במסגרת אהבות בוסר שונות ועשיתי מהם מדורה מאחורי הבית. התחושה היתה שעזבתי את המלכות ויצאתי לדרך של זאב בודד. למה עשיתי את זה? בעיקר כאב לי שהייתי חורץ גורלות "

 

בגיל 15 הייתי יותר חולמני ורוחני. קניתי גיטרה, שוטטתי והתחברתי עם מוזיקאים. חרשתי את הגיטרה לבד, אבל לא למדתי תווים. עד היום אני לא יודע לקרוא תווים. התנתקתי מהחברה - שוב, כמו זאב בודד - וכבר לא הייתי שייך לחבורות כלשהן.

 

אימא שלי דאגה לי, אבל רציתי להשתחרר מהבית מוקדם מדי, וכבר בגיל 16 הלכתי לפנימייה צבאית של חיל האוויר בחיפה. הגיטרה היתה תמיד איתי, והמנגינות תמיד פיעמו בתוכי. במיוחד בנסיעות, בטרמפים, שנתנו לי מין מוזה. הייתי יושב ושומע בדמיוני מנגינות ומקהלות שלמות. שמעתי אז, כמו כולם, אריק איינשטיין ושלום חנוך והחיפושיות, אבל חשתי שאני לא מתמסר, לא מחובר לזה עד הסוף. חשבתי לעצמי בלב שיום אחד עוד אעשה דברים גדולים במוזיקה, וכך שמרתי על עצמי כמו נזיר; לא רציתי להתמסר למוזיקה ספציפית עד הסוף.

 

יהדות ומוזיקה: כמו לחמניות

ברבות השנים התחתנתי עם אשתי הראשונה, הבאנו ילדים מקסימים, עבדתי בעבודות זמניות, ותמיד כשהגעתי לשיא – העדפתי להמשיך הלאה. לא יכולתי להיות יותר מדי זמן במקום אחד. באחת הפעמים עבדתי ברמת הגולן, ושם הכרתי מתנדבים לא יהודים ששאלו אותי מה זו תורה ומה זו קבלה. היה מוזר לי שגויים מתעניינים בזה ולי עצמי אין מושג בכך.

 

עברנו לירושלים, התחלתי לנגן בחתונות, ואז התוודעתי לאושר ולעושר הנפלא שבתורה. נפתחו לי המעיינות לחשוב חזק ואדיר. באותה תקופה המוזיקה היהודית היתה רק קרליבך, ואני הייתי הראשון שיצא עם ז'אנר המוזיקה היהודית המקורית, שפורח בשנים האחרונות. האלבום הראשון שלי, 'באנו ביחד', נמכר כמו לחמניות, ואז הדפסתי עוד ועוד.

• " עבדתי בצורפות עם חומרים קטלניים שלא ידעתי מהם בדיוק, כמו ציאניד, שאם הוא מתערבב באוויר עם חומצה גופרית, זה יכול להוביל למוות. את השילוב הזה נשמתי במשך שנתיים. באמצע חתונה גיליתי שהקול עף לי. הרופאים אמרו שזה בלתי הפיך "

 

המשכתי לנגן במקומות שונים. הופעתי בשווייץ, בפראג, בהולנד, בארצות הברית ועוד. בד בבד פתחתי בית מלאכה לצורפות במאה שערים ועבדתי שם במשך 18 שנה, עד לפני שלוש שנים. בד בבד הקלטתי תקליטים נוספים.

 

הרעל ואיבוד הקול: הבנתי שאני בברוך

המשכתי במוזיקה ובצורפות ועבדתי עם חומרים קטלניים שלא ידעתי מהם בדיוק, כמו ציאניד. אפשר לשרוד איתו, אבל אם הוא מתערבב באוויר עם חומצה גופרית, זה יכול להוביל למוות. את השילוב הזה נשמתי במשך שנתיים, כשהייתי סגור בחדר קטן ואטום יחסית.

 

באמצע חתונה גיליתי שהקול עף לי. פשוט לא היה לי קול. הנגנים המשיכו לנגן, אבל התברר לי שאיבדתי את הקול. זה היה משבר גדול, והרופאים אמרו שזה בלתי הפיך.

 

לא יכולתי לעשות מוזיקה. זה היה שוק. הבנתי שאני בברוך. לא יכולתי להיכנס לאולפן ולהקליט. אבל קיבלתי את הגזירה; מה אפשר לעשות. עם זאת, לאט לאט הרגשתי שהמצב משתפר.

 

מישהו אמר לי שצריכים להפסיק לעבוד עם החומרים, לשטוף את הגרון כך שהמים ייצאו מהאף ומהפה. רק מים ומים. כך עשיתי. ביום אחד הכול נפתח, וקיבלתי קול בס שלא היה לי קודם. הקול התחזק לי יותר, ואת התקליט השלישי כבר הקלטתי עם קול בס. דווקא מהמר הזה יצא מתוק.

 

גלות וחזרה: חתונה ממעמקים

אחרי הגירושין מאשתי הראשונה, עזבתי את ירושלים ועברתי לארצות הברית למשך שלוש שנים. מישהו מצא קסטה שלי באוּמן, והוא עניין בה את חסידי סאטמר, שהיו צמאים לזה. הם נתנו לי בית עם כל החום, האהבה והעידוד. יש לי משם 60-70 שירים שלא הוקלטו.

 

לפני שנתיים התחתנתי עם אשתי הנוכחית. בהמשך הוצאתי את האלבום החמישי שלי, 'ממעמקים', שלווה בפרסום מסיבי באמריקה. הפעם הוצאתי את האלבום בצורה מקצועית יותר. תמיד התעקשתי להקליט לייב עם הגיטרה; עכשיו עבדנו אחרת. התקליט יצא מלוטש ומעניין. זה שלב נוסף וחשוב בהתפתחות המוזיקלית שלי.
 

בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 6