הנשיא העשירי של מדינת ישראל - ישראלי בן 204

12.04.13

"כאשר הייתי ילד בן תשע, שאלו אותי מה החלום שלי - אם להיות חבר כנסת, שר, יושב ראש כנסת או אפילו נשיא המדינה . אמרתי שיש לי רק חלום אחד - שבשנת 2000 יחיו בארץ שני מיליון יהודים". רובי ריבלין ממשיך להגשים חלומות. ראיון מיוחד

לאורך כל הראיון החגיגי שאנחנו מקיימים עם ראובן (רובי) ריבלין - אולי אחד האישים המזוהים ביותר עם ישראליות שורשית - הוא מדבר באופן מליצי, גבוה וחגיגי. רק פעם אחת הוא מרשה לעצמו לפרוץ בצחוק ספונטני ומשוחרר, כשאנחנו שואלים אותו מדוע לדעתו דווקא הוא, מבין כל הפוליטיקאים הישראלים, נתפס כישראלי כל כך.


הנשיא העשירי של מדינת ישראל

"מבחינתי, הישראליות היא הגשמת חלום או אגדה שנהפכה למציאות", אומר ריבלין לאחר שהוא נרגע מפרץ הצחוק, "אתה שואל אותי מדוע אחרים רואים אותי כישראלי? אני לא יכול להסביר זאת מהצד, אבל אולי זה משום שמשפחתי יצאה כבר ב-1809 מווילנה, כאשר זו עדיין היתה מכונה בפי כול 'ירושלים דליטא'. הגאון מווילנא שאל בזמנו 'מדוע נתפלל 1,800 שנה לקב"ה 'השיבנו לציון עירך' שלוש פעמים ביום מבלי לפעול לכך? כל מה שאנחנו צריכים זה לחזור לירושלים'. כלומר, הישראליות המשפחתית שלי צמחה עוד לפני שמדינת ישראל היתה קיימת.

"החוויה הישראלית נולדה איתי כמורשת בת 130 שנה של אבות משפחתי, שבאו לירושלים. משפחתי הבינה שכדי לקיים רוב יהודי בארץ ישראל, צריכים לצאת מהחומות ולבנות שכונות. החוויה הציונית קיימת אצל משפחתי עוד מ-1856, כשמשפחתי הקימה את נחלת שבעה. באותן שנים כבר היה רוב יהודי בירושלים, 90 שנה לפני שקמה מדינת ישראל. האם הציונות נובעת גם משם? ייתכן. אולי בגלל זה אני כל כך ישראלי. אני ישראלי בן 204".

ימים ספורים לפני יום העצמאות, יו"ר הכנסת היוצא נשמע נרגש, כאילו רק אתמול חזר עם ישראל לארצו. הוא, ילד תרצ"ט (1939), עבר בחייו לא מעט, כיהן בתפקידים רמים (סגן ראש עיריית ירושלים, יו"ר הכנסת, שר התקשורת), נבחר לכנסת לא פחות משבע פעמים, קיבל ב-2012 את אות אביר איכות השלטון ונתפס כאחד הפוליטיקאים הכנים והשורשיים ביותר. אבל כל אלה לא הקהו ולו במעט את תחושותיו כלפי תקופת הקמת המדינה, והוא עדיין חי את החוויה.

" עם השנים נהפכה מדינת ישראל לעובדה קיימת. בעיני הדורות שבאו אחריי, הנפת הדגל ביום העצמאות היא מובנת מאליה. אין בה כל חידוש או התרגשות יתר. אבל בשבילי, כאדם שחווה את אשמורת הבוקר של החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר ואת הכרזת המדינה על ידי בן גוריון, מדובר בחוויה שאיני יכול להשתחרר ממנה בכל פעם שמונף הדגל או נשמעת שירת התקווה. הילדים שלנו, וטוב שכך, רואים בהנפת הדגל דבר מובן מאליו, ואת קיום מדינת ישראל לא כנס, אלא כמקום שבו הם נולדו, יחיו, בלי מורא ובלי חשש, ככל העמים "

"כבן ירושלים שנולד בארץ הזו כדור שביעי שמשפחתו הגיעה לירושלים בתק"ע - 'תקע בשופר גדול לחירותנו' - כל ילדותי ונערותי היו הקדמה להקמת המדינה", מספר ריבלין, "בתפילה לשלום המדינה אנחנו אומרים 'ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו', ואני ראיתי במו עיניי את האמונה מתגבשת לראשית צמיחה. לא היה לנו, ולו רגע אחד, ספק שמדינת ישראל קום תקום. לא היה לנו ספק בכך גם בימים הנוראים של מלחמת העולם, וגם לא בין 1945 ל-1948, ימי הפרעות. האמנו, ובסופו של דבר זכינו להגשים אמונתנו שארץ ישראל היא מדינתו של העם היהודי.


גם אז היתה אהבתנו לארץ ישראל נטולת שנאה לזרים. היינו נפגשים עם משפחות פרג' ונוסייבה בשנות ה-40 ובזמן המלחמה, ואימא שלי סיפרה לי שהייתי נוכח במפגש עם משפחת נוסיבה. היו שם יוסוף פרג', יוסוף נוסיבה ואבי, יוסף ריבלין. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה, בעיצומה של המתקפה הגרמנית באל-עלמיין, והם אמרו לאבי 'אל למשפחת ריבלין לפחד, אנחנו נשמור עליכם'. אבא שלי השיב שלאחר המלחמה תקום מדינת ישראל, והם יהיו אזרחים שווי זכויות בה. זו התורה שעליה גדלתי".

חגיגות יום העצמאות השתנו מאז ימי ילדותך. איפה אתה רואה את השינויים המהותיים ביותר?

"עם השנים נהפכה מדינת ישראל לעובדה קיימת. בעיני הדורות שבאו אחריי, הנפת הדגל ביום העצמאות היא מובנת מאליה. אין בה כל חידוש או התרגשות יתר. אבל בשבילי, כאדם שחווה את אשמורת הבוקר של החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר ואת הכרזת המדינה על ידי בן גוריון, מדובר בחוויה שאיני יכול להשתחרר ממנה בכל פעם שמונף הדגל או נשמעת שירת התקווה. הילדים שלנו, וטוב שכך, רואים בהנפת הדגל דבר מובן מאליו, ואת קיום מדינת ישראל לא כנס, אלא כמקום שבו הם נולדו, יחיו, בלי מורא ובלי חשש, ככל העמים".


ואיך אתה מציין את יום העצמאות?

"אני חוגג עם המשפחה, כי מבחינתי, יום העצמאות הוא 'והגדת לבנך', והיום עוד יותר מכך, 'והגדת לנכדיך ולנכדותיך'. לכן, בימים שבהם אין לי צורך ציבורי להיות במקום מסוים, אנחנו מבלים בחוג המשפחה ומספרים את סיפורי הקמת המדינה". 

'הלשכה נעימה' מאוד צילום: פלאש90



מסביב נהפך יום העצמאות ליום המנגל.

"חדשים מקרוב באו, וכאשר ראינו ביום הקמת המדינה, לא שיערנו שכך יהיה. אבל תכליתה של הקמת המדינה היא לחיות חיים נורמליים, והחוויה הישראלית קובעת שביום שאתה שמח בו - נפנף מעל המנגל. אם הדבר הוא ביטוי לשמחה ולחגיגה - טוב הדבר".


כצמחוני, אתה מרגיש נוח עם זה?

"כצמחוני אידיאולוגי, ברור לי שיש אנשים שהאידיאולוגיה שלהם שונה. אני, על כל פנים, לא משתתף במנגלים".


נעבור לנימה קצת פחות אופטימית: יש הסבורים שמדינת ישראל לא תמשיך להתקיים בטווח הארוך.

"כאשר הייתי ילד בן תשע, שאלו אותי מה החלום שלי - אם להיות חבר כנסת, שר, יושב ראש כנסת או אפילו נשיא המדינה (צוחק). אמרתי שיש לי רק חלום אחד - שבשנת 2000 יחיו בארץ שני מיליון יהודים. היינו אז פחות מ-800 אלף. אם הייתי אומר שהחלום שלי הוא שבישראל יחיו שישה מיליון יהודים, היו שולחים אותי להסתכלות. גם כשאמרתי שיהיו שני מיליון, הרימו גבה וחששו שהשתבשה עליי דעתי. היום אני מאמין באמונה שלמה שבעוד 30-40 שנה יהיו כאן 14 מיליון יהודים".


ובאיזו לשכה אתה רואה את עצמך ב-2014?

"הלשכה שלי בכנסת נעימה מאוד, גם כשאני לא יו"ר הכנסת".


לשכת נשיא המדינה עשויה להיות נעימה יותר.

"בימים אלה אני לא עוסק בעניינים האלה; לא יהיה בכך שום תועלת".


אבל זה הכיוון, מן הסתם.

"ובכן, בוא נגיד שזה תפקיד מעניין מאוד לישראלי בן 204".

בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

עוד בבית אבי חי