עד מאה ועשרים

 אני לא יודע למה, אבל תמיד נדמה לי שכל ימי ההולדת התרכזו בחודשים ספטמבר-אוקטובר. זה נכון שכמה מיקיריי נולדו בכלל בחודשים אחרים, אבל התחושה שלי היא שהחודשים האחרונים של השנה גדושים במיוחד וכל השאר פשוט התפזרו להם במהלך השנה כולה.

אז איך חוגגים עכשיו ימי הולדת? יש הבדל כמובן בין אלה של הילדים לאלה של המבוגרים, אבל יש להם גם כמה מכנים משותפים שמעידים – שוב, יש לומר – על מה שקורה לנו: הרבה פחות אישי, הרבה פחות אינטימי, הרבה יותר בומבסטי והרבה יותר מוחצן.בלי פירוטכניקה, אבל עם הרבה מחשבה. יום ההולדת של אלונה

היום, בעידן הפייסבוק, מדד האהבה שאתה מקבל ביום חגך הוא לפי כמה התייחסויות קיבלת – מאלה שמכירים אותך אישית ומאלה שרק מתכתבים איתך ברשת. זה קצת מוזר לקבל ברכה ממישהו שאתה בכלל לא מכיר. מה הוא יכול לאחל לך? בריאות, הצלחה, אושר ועושר. טוב, ומה עוד? איזו מין ברכה זו יכולה להיות, כמה היא באמת יכולה לגעת כשהיא באה מאדם שמתכוון לטוב, אבל – מה לעשות – ההיכרות שלו עמי היא רק על סמך הפרסומים באינטרנט. אז אני מודה שהיה לי מאוד נעים לקרוא את הברכות. החמיא שלי מאוד שמתייחסים, אבל יש בזה גם תחושה של רמאות. כמה קרוב אתה באמת יכול להרגיש למישהו רחוק?

כשהייתי איש מפורסם, תמיד הזכרתי לעצמי שלא את קרבתי האישית רוצים, אלא את הקרבה של הפרסונה המקצועית והציבורית שהייתי. תמיד זכרתי שאין לי זכויות מיוחדות ושאני אזרח ככל אחד אחר. ברגע שאסיים את תפקידי, תיפסק גם ההתעניינות בי. כמה טוב שכך נהגתי. אני מכיר כמה שעזבו את הטלוויזיה והנחיתה בחיים האמיתיים, מחוץ למסך, גרמה להם למשבר זהות עמוק. משהו התבלבל בין המציאות לאשליה שהמסך הקטן יכול להעניק לגיבוריו. וזה בדיוק כמו הברכות שאתה מקבל מחבריך החדשים ברשת. אתם לא באמת חברים; אתם סוג של עמיתים לזירה. בלעדיהן של הברכות המנומסות יכולת לחיות מצוין. אלו לא אותן ברכות שמקבלים מהאנשים הקרובים אליך שלמילים שלהם יש כוונה מלאה. " אני תוהה מהי באמת המשמעות של הברכות הללו. זה נחמד, לא יותר מזה; אבל בעידן הנוכחי, שבו מערכות יחסים מתחילות ומסתיימות לא אחת בהודעות SMS, גם "נחמד" זה משהו שאסור לזלזל בו "

השבוע חגג את יום הולדתו אחד מחבריי הקרובים. כשנפגשנו לקפה באותו היום, הוא סיפר לי שקיבל מאות ברכות, חלקן הגדול מכאלה שהוא בכלל לא מכיר אישית. ובהמשך לדברים הללו, אני תוהה מהי באמת המשמעות של אותן ברכות. זה נחמד, לא יותר מזה; אבל בעידן הנוכחי, שבו מערכות יחסים מתחילות ומסתיימות לא אחת בהודעות SMS, גם "נחמד" זה משהו שאסור לזלזל בו.

באופן אישי, אני לא אדם שאוהב חגיגות ימי הולדת. אני מוותר מראש על פסטיבלים ועל מסיבות. זמן קצר לאחר תחילת הקשר שלי עם אורית זוגתי, הודעתי לה שלעולם לא תארגן לי מסיבת הפתעה. אני פשוט אלך מהמקום, אמרתי חגיגית, והתכוונתי לזה במלוא הרצינות. לא רוצה להיות מופתע, לא רוצה את כל מה שמסביב, לא רוצה להעמיד פני שמח ומאושר. משום מה, יש כאלה שחושבים שמסיבת הפתעה ממש משמחת את קורבן האירוע. מילא אצל מבוגרים, אבל לילדים ממש אסור לעשות כאלה דברים. זו התעללות. מדד אהבה אחר (Thinkstock)

את יום ההולדת שחגגנו לאלונה בפארק ארגנו כמה שבועות מראש. סיפרנו לה על כך, שיתפנו אותה בהכנת רשימת המוזמנים, ניסינו להוריד את סף ההתרגשות לרמות סבירות כדי שתוכל גם ליהנות. ברגע שראתה את כל האורחים, היא נצמדה אלי, או לאימא שלה, או לגננת של השנה שעברה. אלונה חיפשה עוגן. אין דבר יותר טבעי מזה. לאט לאט היא השתחררה וגם הצליחה בסופו של דבר ליהנות ולחגוג. יום ההולדת של אלונה היה פשוט ונעים, בלי פירוטכניקה אבל עם הרבה מחשבה, השקעה וכוונה. בלי הפעלות מיוחדות אבל עם הרבה בלונים, מוזיקה, שירים ושיחות בין האורחים, הרבה אהבה ורצון אמיתי לשמח ולחגוג.

ממש מולנו חגגו גם יומולדת. אלא שלשם הזמינו מפיקים חיצוניים, מפעילים, ג'ימבורי וכל שאר פלאי הטכנולוגיה שכסף מאפשר. דקות לאחר ההקמה הגיעו הפקחים והורו על פירוק כל המתקנים. האכזבה היתה שם נוראית ומובנת, אבל נשאלת השאלה - מי בכלל צריך מפעיל חיצוני? למה צריך לייבא שמחה? מה שלא בא מבפנים לא יהיה גם אם ישתדלו מאוד. ההשקעה צריכה לבוא באמת מהרצון לשמח ולשמוח.

בדיוק כמו שלל הברכות שברשת. זה נחמד, אבל ממש לא יכול לרגש. ככל שיש לנו יותר אמצעים לתקשורת, כך יש לנו פחות אמצעים לקשר.