עושים לנו אוניברסיטה

הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה בלמה בינתיים את הניסיון של הממשלה להפוך את המרכז באריאל לאוניברסיטה, אבל יוסי עין-דור סבור שזה רק עניין של זמן עד שתתקבל ההחלטה לשדרגו

החלטה אמיצה - ונדירה למדי בימים אלה, יש לומר - קיבלה באחרונה הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), כשקבעה, בניגוד לרצון הממשלה על שריה, עסקניה והמקורבים אליה, כי המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון יישאר כמות שהוא ולא יהפוך לאוניברסיטה.

 

מכבש של לחצים הופעל על הוועדה מכל הכיוונים: ראשי האוניברסיטאות האחרות התנגדו בתוקף, עשו קמפיינים, איימו להחרים; הפוליטיקאים שבשלטון לא התרגשו, תמכו ופעלו ללא לאות כדי שהבן-יקיר-לי יהפוך מתינוק של בית רבן לגבר שבגברים; המועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון (מל"ג יו"ש - גוף מוזר שהוקם מתוקף היות הצבא הגוף השולט באזור) כמובן תמכה; ושר הביטחון אהוד ברק כבר הכריז כי אישר להפוך את המוסד האקדמי הזה לאוניברסיטה. אלא שמל"ג ישראל הפגינה עצמאות והתנגדה.גם אהוד ברק תומך. המרכז האוניברסיטאי באריאל (מתוך האתר הרשמי) 

בהחלטת הות"ת נאמר כי השיקולים להחלטה הנוכחית לפסול את השדרוג לאוניברסיטה היו תקציביים והוסבר כי אין מקום בשלב זה ליותר משש אוניברסיטאות בארץ. כמה ימים אחר כך נודע כי שר האוצר יובל שטייניץ הבטיח למרכז האוניברסיטאי באריאל סכום של יותר מ-100 מיליון שקל כדי לאפשר את הפיכת המוסד לאוניברסיטה. ככה מתנהלת לה מדינה מתוקנת במזרח התיכון. השר קובע איזה מוסד יהפוך לאוניברסיטה ואיזה מוסד לא. למה? ככה. איפה מינהל תקין, איפה כיבוד המוסדות, איפה קבלת החלטות על פי הקריטריונים. הבעיה אינה רק תקציבית, וגם לא קשורה רק לרמה האקדמית של המוסד הזה; זו בהחלט גם סוגיה פוליטית, ולא ניתן להתחמק מכך.

 

כבר ב-2 במאי 2005 החליטה הממשלה דאז, כשלימור ליבנת היתה שרת החינוך, להפוך את מכללת אריאל לאוניברסיטה. הנה, מתוך ההחלטה: "הממשלה רואה חשיבות לאומית בהסבת המכללה האקדמית ביהודה ושומרון באריאל לאוניברסיטה, כמנוף לחיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה באזור". זה הסיפור כולו, במשפט אחד. כל השאר זה מלחמות מאסף.

  " רמת הסטודנטים שלימדתי באריאל היתה נמוכה בכמה רמות מזו של סטודנטים שלימדתי במוסדות אחרים. לא פעם שאלתי את עצמי איך הצליחו בכלל להתקבל ללימודים "

מתברר כי מתוך כ-10,000 סטודנטים שלומדים באריאל, רק כ-1,500 הם תושבי יהודה ושומרון. 85 אחוז הם סטודנטים תושבי ישראל שבתוך הקו הירוק - ובהם 500 סטודנטים ערבים (לא חלילה מהשטחים) ו-178 יוצאי אתיופיה. דו"ח של ועדת המעקב של מל"ג יו"ש קובע כי אוכלוסיית הסטודנטים באריאל באה בעיקרה מהשכבות הבינוניות-חלשות (1-5) מבחינה סוציו-אקונומית.

 

אבל מעל כל אלה חייב המוסד הזה גם לעמוד ברמה האקדמית הנדרשת. הקריטריונים להפיכת מכללה לאוניברסיטה כוללים גם את מספר המחקרים שנעשו במוסד האקדמי ומספר הפרסומים שיצאו ממנו, את מספר חברי הסגל, את מספר הדוקטורנטים ועוד. אם תשאלו את ראשי המרכז האוניברסיטאי באריאל, הם מבחינתם כבר מזמן רואים את עצמם כאוניברסיטה. ראו את הפרסומים הרשמיים שלהם: "נמצא בהליך שדרוג לאוניברסיטה אשר יושלם בקרוב", נכתב בדף הבית באתר האינטרנט של המרכז, בלי היסוס ובלי שמץ של ספק. ככה זה כשיודעים שיש גב פוליטי חזק ואיתן. גם חברי ועדת המעקב של מל"ג יו"ש, שבדקו את הרמה האקדמית של המוסד, מצאו כי הוא ראוי להפוך לאוניברסיטה.
השר קובע. שטייניץ (פלאש90) 

 

בשל ניסיוני האישי, אני נלהב פחות. שנתיים לימדתי באריאל. פנו אלי והציעו לי ללמד שם קורס כתבות טלוויזיה בבית הספר לתקשורת. היתה לי התלבטות קשה וכאבי בטן בצדה. אידיאולוגית, אני חלוק עליהם ב-180 מעלות, והמחשבה הראשונה היתה שאם אלמד שם, אחזק את דרכם, שאינה דרכי. אבל גם לא הייתי שלם עם הרעיון לפסול את המקום בשל היותו בשטחים, וכך מצאתי את עצמי חבר סגל של בית הספר לתקשורת.

 

רמת הסטודנטים שלימדתי שם היתה נמוכה בכמה רמות מזו של סטודנטים שלימדתי במוסדות אחרים. לא פעם שאלתי את עצמי איך הצליחו בכלל להתקבל ללימודים. רמת הדרישות של בית הספר מהם היתה "מתחשבת" מאוד, אם לומר זאת בעדינות. הדברים הללו אינם מעידים בהכרח על המוסד כולו ועל רמתו הכללית, אבל שנתיים שם מבחינתי היו די והותר, לא רק (אבל גם) פוליטית.

 

  • בסופו של תהליך, אני מאמין כי המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון יוכר כאוניברסיטה. על פי כללי המשחק הפוליטי המוכר לנו כל כך, סביר יהיה להניח כי בתמורה תוכר גם מכללה אחרת, בטח באזור הצפון, וכך יצליחו לרצות את כל הצדדים. עכשיו אנחנו עדיין בעיצומו של "המשחק המקדים".

עוד בבית אבי חי