ילדה טובה וייטנאם

חופשה בוייטנאם זה סוג של גן עדן. להיות אשתו של קונסול ישראל בוייטנאם, שגם חובש כיפה – זה כבר קצת יותר מסובך. מה הקשר בין חלות, רכילות ושליחות, ואיך בסופו של דבר מצאה את עצמה רחלי ברוקס מכהנת כאשת קונסול בהאנוי, שהיא הכל חוץ מקל"ב – קרובה לבית כנסת ...

רחלי ברוקס - אשת קונסול ישראל בהאנוי, וייטנאם. אוכלוסיה בהאנוי: 6 מיליון איש. יהודים: כ-30. בתי כנסת: אין. תחבורה פופולרית: אופנועים. פז"מ שליחות: שנה וחצי.
נשים בהאנוי. צילום: פלאש 90
הכי קל"ב. האנוי. צילום: נתי שוחט, פלאש 90



זו שאלה שעולה בערך פעם בשבוע, או בכל פעם שאנו נתקלים בקושי "יהודי" כזה או אחר.
איך הגענו להאנוי?

 

איך, לכל הרוחות, הגענו להאנוי? אז סיפור שהיה כך היה:

נתי (הידוע בכינויו 'מיסטר נתי' - קונסול ישראל בוייטנאם) התקבל לקורס צוערים של משרד החוץ. כיאה לקהל חובשי הכיפות הסרוגות  טפחנו לעצמנו על  השכם ואמרנו:  גם לכאן הגענו! מתוך 22 צוערים יש חובש כיפה אחד, 4 נשים ובדואי, וחובש הכיפה הוא משלנו! וסיימנו בתרועת ההמנון הדתי–לאומי: "בסוף עוד יהיה רמטכ"ל חובש כיפה".

 

וכשכולם שאלו "ואם ישלחו אתכם למקום שאין בו קהילה יהודית, מה תעשו?" ענינו: "אין סיכוי שמשרד החוץ ישלח משפחה דתית למקום שאין בו קהילה יהודית! זו מדינת ישראל, לא?!"

 

כך התנהלנו  זחוחים ונינוחים  כשאנחנו בטוחים שאת השליחות הראשונה נעשה קל"ב – קרוב לבית כנסת ...

 

בעוד אנחנו ממלאים כל טופס מיון ובקשה למינוי וההעדפות ב"הכי חשוב שזה יהיה עם קהילה יהודית" ו"רק לא גרמניה", שכחנו שאנו נמצאים במקום שבו "צרכי המערכת" קודמים לכל, ובערב פסח לפני כשנה הקונסול המיועד קיבל טלפון ונאמר לו: "מזל טוב, אתה טס לוייטנאם".
משפחת ברונקס
בלי אף מסעדה כשרה. משפחת ברוקס

מה עם אוכל כשר? בית כנסת? מה עם בגדי השבת שיישארו בארון ללא צורך להשוויץ מדי שבוע בבית הכנסת המקומי? מה עם רכילויות של שבת עם זה שיושב לידך בזמן קריאת התורה? מה עם ההיעלבויות של מי הזמין את מי, מתי ולמה? ומה עם שבתות אצל חברים,  ומסעדות כשרות, ומי תאפה לי חלות ועוגה לשבת?

 

לרגע נדלק לנו ניצוץ בעיניים כששמענו שעומדים לפתוח בית חב"ד בוייטנאם, אך הוא כבה מהר מאד -  בית חב"ד יוקם בסייגון (הו צ'י מין), שהיא במרחק השווה למרחק מישראל לתורכיה - שעה וחצי טיסה ...

 

אך כפי שאמרתי, אנחנו לא נישבר. לא נסכים ללכת למקום שאין בו זכר לבית כנסת. אנחנו נראה להם מאיפה באנו. אנחנו גדלנו על תורה ועבודה, על מכינה קדם צבאית, על "אין לא יכול יש לא רוצה". ואנחנו באמת לא רצינו ...

 

וכך התחילו הניסיונות לדחות את הנסיעה ולהערים קשיים, כדי לשנות את היעד למקום בו הקהילה היהודית מונה יותר מ-20 איש. וכמו שאתם רואים - הצלחנו, הראנו להם, ניצחנו!

 

אנחנו, כרגיל, השתלבנו במערכת.

 

אנחנו כאן, בהאנוי. מקימים את ק"ק האנוי תובב"א.

 

סין צ'או !! ('שלום' בוייטנאמית) 

עוד בבית אבי חי