לא מעודדים

01.02.09

המחלוקת האחרונה בקרב אוהדי בפועל ירושלים, בשאלת המעודדות במשחקים, חשפה את היחס הבעייתי של חלק מהם לכל מה שמריח מדת. מוני אנדר מדווח

בשבועות האחרונים סוערת ירושלים. טוב, ייתכן ש"סוערת" היא הגדרה מוגזמת, אבל גבה גלית זה בטוח. ועל מה יצא הרעש? לירושלים יש קבוצת כדורסל בשם "הפועל",  שמשחקת בליגה הבכירה בישראל, ואפילו נמצאת במקום הראשון. ברבות השנים קנתה לה הפועל מעמד מיוחד בקרב קהל אוהדיה, והאהבה שהאוהדים העניקו לה בחזרה נהפכה לשם דבר בעולם הספורט הישראלי.

אלא מה? לפני כמה חודשים הורה הגוף האחראי על ליגת הכדורסל כי חובה על כל קבוצה לדאוג ל"בילוי ותרבות" עבור האוהדים גם בהפסקות במשחקים, והגדיר במדויק מה ייחשב כעמידה בקריטריון: הופעה של מעודדות ("צירלידרס" בלע"ז) בלבוש שלא מאפשר ללמוד בבית יעקב. הופעה של להקת רקדנים בנים, אגב, לא נחשבת בידור מספק.

 


אוהדי הפועל ניסו להלחם בגזירה, ובצר להם פנו גם לתיבת האימייל של חב"ד שמקבלת מדי יום מאות פניות: מטייל בתאילנד מחפש את בית חב"ד, איש עסקים בקולומביה שואל מתי נכנסת השבת, ומועדון קשישים בירוחם שואל מתי יגיעו לבקר החב"דניקים עם הסופגניות.

הפנייה הספורטיבית לסעד היתה בהחלט מרעננת ולא שגרתית, וזכתה להיענות בדמות טור שנכתב באחד מהעיתונים הגדולים ומחה על כך שהאוהדים נאלצים לחזות במראות שלא ציפו לראותם עת רכשו מנוי שנתי לצפייה במשחק כדורסל במובן הפשוט של המלה כדורסל: עשרה גברים שרצים אחרי כדור כתום ומנסים להכניס אותו כמה שיותר פעמים לתוך טבעת עם רשת. שום דבר מעבר לכך.

מי תופס טרמפ על מי?

הטור עורר עניין רב, וזכה לתגובות מכל הגוונים כולל מצד "מורידי ההחלטה" שניסו להסביר את טעמיהם. בפרשה היה משהו מאוד מאכזב: התגובה של חלק מאוהדי הפועל עצמם. מתברר שמלבד אלה שפנו לחב"ד, ישנם אוהדים רבים אחרים שלא חפצו ברקדניות מסיבות כאלו ואחרות. אבל עוד יותר מכך הם לא חפצו בקשר עם גורם דתי כזה או אחר. "המעורבות של חב"ד גרמה לי לרצות שתומכי המעודדות ינצחו. ברגע שהם שם אני בצד השני באופן אוטומטי. חבל שכל מיני גורמים מפוקפקים תופסים טרמפ עלינו".

 


עד כדי כך עזה השנאה בינינו? עד שאתה מסרב לקבל עזרה בנושא שאינך יכול להתמודד עמו בכוחות עצמך רק בגלל שהיא מגיעה מאנשים שאתה אפילו לא מכיר, וסביר להניח שגיבשת עליהם דעה מוצקה על בסיס סטיגמות ורסיסי מידע בלבד?

בהיותי חייל לא היססתי לקבל סעד משפטי בנושא מסוים (אספר עליו, בלי נדר, באחד הטורים הבאים) מ"האגודה לזכויות האזרח". אז נכון שבעולם הדתי לא ממש מסכימים עם כל טיעוניהם ודאגתם לאזרחים, אבל זה לא מנע ממני לגלות שם אנשים, ואני מדגיש את המלה "אנשים", נחמדים למדי ששמחו לעזור, למרות שאני חרדי. ובעצם, במקרה שלהם, למרות שאני חייל...

מוני אנדר הוא סגן דובר חב"ד
לתגובות: 
editor@bac.org.il

עוד בבית אבי חי