תפסיקו לחכות למשיח: העצה של פרשת תצווה

"משיח. רק משיח", את אומרת לי. מבטיחה לעצמך שיום אחד פתאום זה יבוא. מישהו יבוא. ידע. יאחד. ינצח. ואני חושב לעצמי איך בכל מילה שלך את מנציחה את מה שאין בך. אלי ויסברט – עליות – פרשת תצווה

ראשון


המלך המיועד פוסע לבדו אל הכהן הישיש הממתין לו. הוא מרכין את ראשו, מאימת המעמד או בשל הפרשי הגובה - אין לדעת, בעוד הכהן יוצק על ראשו ביד רועדת את השמן המקודש.

 


שני


מה פתאום שמן?

 

 


זה שמן!  Najeh Hashlamoun/ flash90

 


שלישי


וַאֲנִי בְּאוֹתוֹתֶיךָ, הַמָּשִׁיחַ, הִכַּרְתִיךָ!
בָאֵש הַבּוֹעֶרֶת בְּעֵינֶיךָ,
הִיא הָאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה,
הַיּוֹקֶדֶת בְּעֵין כֹּל-אִישׁ מְשׁוֹרֵר
וְכָל-חוֹזֶה וְכָל-גּוֹאֵל וְכָל-נְבִיא-אֱמֶת,
וּבָרוּח הַשָּׁפוּךְ עַל גֹּבַהּ מִצְחֶךָ
וּבְתָוֵי הָרַחֲמִים אֲשֶׁר בְּחַגְוֵי לְחָיֶיךָ
הַצָּרֶבֶת אֲשֶׁר בַּחֲרוּזֵי שְׂפָתֶיךָ!

 (דוד פרישמן)
 

רביעי


"משיח. רק משיח", את אומרת לי. מבטיחה לעצמך שיום אחד פתאום זה יבוא. מישהו יבוא. ידע. יאחד. ינצח. יסדר את הקוביות במקומן הנכון. ואני חושב לעצמי איך בכל מילה שלך את מנציחה את מה שאין בך, מעמיקה קווים של הֶעְדֵּר, פוערת בורות של אַיִן. וככל שהמשיח גדל, את הולכת ומצטמצמת.


חמישי
"וְלָקַחְתָּ אֶת-הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת-אַהֲרֹן אֶת-הַכֻּתֹּנֶת וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד וְאֶת-הָאֵפֹד וְאֶת-הַחֹשֶׁן וְאָפַדְתָּ לוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד.  וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל-רֹאשׁוֹ וְנָתַתָּ אֶת-נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל-הַמִּצְנָפֶת.  וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ". 


 

שישי
אותו השמן שימש את משה למשיחת אהרן הכהן הגדול ולמשיחת כלי המקדש גם יחד. אותו השמן לאדם, למנורה ולשולחן. מה זה אומר? כנראה את ההפך המוחלט של מה שאנו מדמים לשמוע במילה "משיח". השתיקו את הרמקולים. המשיח הוא מי שנמשח, מי שהוקדש ככלי; זה הכול.  כל השאר - דמיונות שלנו.

 

 


(צילום: פלאש90, נתי שוחט)

 



שביעי


במקום לבקש גאולה, אנחנו מבקשים משיח. מי שלא יהיה כמונו, לא כאחד האדם. מי שייקח אותנו אל מעבר למה שאנו מעזים לאחל לעצמנו. אנו מבקשים להתבטל בפניו, לקרוא לו מלך, לקרוא לו רב, לקרוא לו שיבוא וימשוך אותנו בשערות ראשנו אל עולם שכולו טוב. שוב ושוב אנו מושחים לנו משיח, מרוממים אותו לגובהי מרומים, רק כדי לגלות אותו באנושיותו; ואז, בזעם קדוש, משפילים אותו עד עפר. את הכוח המניע של הרצון לגאולה אנו ממירים בתקוות משיחיות. משכיחים מעצמנו את היותו של המשיח - כהן, מלך, מזבח, כיור - כלי בשירותו של רצון נעלה יותר. הרצון לגאולה.
 

משיחים-לרגע מפיחים בנו רוח חדשה, מעוררים בנו את תקוותינו הכמוסות ביותר - אך לא הם אלה שיגשימו אותן. הם רק תזכורת. את הדרך אל גאולתנו עלינו לכבוש לבד.

הניחו למשיחים.

 

מפטיר
עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא,
אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:
"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,
אַתָּה הַמַּכַּבִּי!"
(שאול טשרניחובסקי)

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

עוד בבית אבי חי