ברינה יקצור

ראשון
חדר ארוך, שטוף באור פלואורסצנטי לבן. הוא עומד בקצה שורת המכונות. עוקב במתח כבוש אחרי הפעולה היעילה, החרישית, של הדפים והלוחות המחליקים זה על פני זה. הנה הם מגיעים אליו. הנה יורד המכבש האחרון. הנה הכריכה. פועלי הדפוס זורקים אליו מבט משועשע אבל הוא מה אכפת לו. שולח יד זהירה אל העותק הראשון שמחליק אליו על גבי המסוע. שלו. כולו שלו.

שני
בחוץ אביב. שדות עד האופק. במרכז השדה נקודה זערורית. חקלאי. חודשים של עבודה מתישה וחרדה מייסרת מתלכדים אל הרגע הזה. לרגע אחד הוא מרשה לעצמו להתבונן באדמותיו בלי דאגה, בלי חישובי רווח והפסד וריסוסים ומיסוי. שלו. הכל שלו.

להתבונן באדמותיו בלי דאגות. שלו. הכל שלו (פלאש 90)
שלישי
בּוֹא וְאֶשַׁק לְךָ, בְּנִי, הָאָדָם

עִם יֶרֶק שָׂדוֹת, שָׁמַיִם שֶׁל אוֹר.

גּוּפְךָ לֹא רֻחַץ עוֹד מֵחֶלְאָה וָדָם

אַךְ לִבְּךָ מְפַרְכֵּס, מְזֻכָּךְ וְטָהוֹר.

בּוֹא וְאָנִיף אוֹתְךָ מַטָּה וָרוֹם

וּלְאַרְבַּע הָרוּחוֹת לֵדָתְךָ אֲבַשֵּׂר.

נָבְטוּ שִׁבֳּלִים בַּמֶּרְחָב וְיֵשׁ יוֹם

וְ"הֵידַד" הַקּוֹצְרִים מִלְּבָבְךָ יְנַסֵּר.

(ש. שלום, קיבוץ נען 1950)

להשמעה

רביעי
הרגע המתפוצץ הזה של ההישג; התפעמות הלב; הריאות הצרות מלהכיל - לאן כל זה לוקח אותך? מה זה משאיר מאחור? איזה טעם נותר בפה?

חמישי
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם - כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם; וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ, וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן, וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה"

שישי
בין חגיגות הקציר הכנעניות, חגיגות של הוללות וחשק, עומד חקלאי יהודי ובידו עומר ראשון של שעורים, ראשית תבואתו, פרי עמלו, שיא אונו - והוא מניף אותו, בתודה, לשמיים.

שביעי
את הסיפוק שבהישג מבקשת התורה להתמיר. מתחושת כוח - לענווה. מאשליית עוצמה להכרת תודה. כמה גדול ההבדל בין שיכור הניצחון לבין זה שמרכין ראשו בתודה אילמת. הראשון - לעולם יעמוד מול העולם לבדו. השני - כל העולם איתו.

מפטיר
"אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כֲּהַמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת - אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ"ֿ

(מתוך תפילת השבת)