ירושלים – של מעלה?

דומה שכבר אזלו האמירות המקוריות והחדשניות על ירושלים. לעתים נדמה לי שאפילו חוויות חדשות משתלבות לתוך שפה פנימית מוכרת לעייפה, הקונפליקטים הרבים בסך הכול ממחזרים את עצמם, ורק זירות ההתרחשות מתחלפות מדי פעם. "האזרח הפשוט" נחשף מעת לעת לסיסמאות הגדולות והשחוקות על ירושלים בירתנו, סלע קיומנו או כל צירוף נדוש אחר. ובכל זאת, נדמה לי כי מבין אינסוף המחלוקות, יש לחדד מחלוקת אחת חשובה: המחלוקת בין אלו שרוצים שהעיר לא תשתנה במהות שלה לאלו שמשוכנעים כי עליה לשנות את פניה - ובאופן בהול.

אין ספק שירושלים הצליחה מאוד, כלפי פנים וגם כלפי חוץ, "למתג" את עצמה כעיר הבירה וכעיר הקודש. עד כדי כך הצליחה ירושלים במשימה זו, שישראלים רבים אוהבים אותה, דורשים בשלומה ומכבדים אותה - אבל מרחוק. האוהבים מרחוק (שחלקם מגיעים, מעת לעת, לביקור) הם בעיניי ממשיכיהם העכשוויים של המוני בית ישראל שהתגעגעו וייחלו לירושלים לאורך הדורות, תוך שהם מתפללים "לשנה הבאה בירושלים". אלו שנשאו אליה עיניים כ"ירושלים של מעלה", עיר של רוח ושל כמיהות, עיר ללא עירייה ואולי גם ללא תושבים. 

צריכה לשאוף להידמות לערי בירה תוססות. האולפן השקוף בכיכר ציון (פלאש 90)

אין ספק שגישה זו זוכה לתמיכה נלהבת מירושלמים רבים מאוד שעזבו את העיר וממשיכים לדבר בשמה, וכן, יש להודות, גם מתמיכתם של ירושלמים רבים שנותרו כאן. אלו גם אלו מעדיפים, ממקומות מושבם, את ירושלים השלטונית, הכבוּדה והכבדה, הקדושה והישנונית, ומסוגלים להתפייט ברגש על השקט היורד בעיר לקראת השבת (אותה הם מעדיפים כמובן לעשות בתל אביב). בקיצור, הם שמחים על כך שירושלים היפה מתוחזקת עבורם - על ידינו - כעיר בירה וכעיר הקודש.

" מרכיב הקודש הייחודי לירושלים חייב לדור בכפיפה אחת עם מציאות תרבותית ואמנותית שופעת, עשירה ומענגת " באופן שאינו מפתיע, דומה כי גם ממשלות ישראל לדורותיהן תמכו בירושלים זו. דורשי השינוי, ואני הקטן ביניהם, רואים את הדברים אחרת. אינני מוכן לוותר על ייחודה של ירושלים עיר הבירה ועיר הקודש, אולם שתי ההוויות הללו חייבות לכלול לצידן הוויה נוספת: ירושלים של שמחה, של יצירה ושל הנאה. ירושלים צריכה לשאוף להידמות, מבחינה זו, לערי בירה תוססות, פלורליסטיות ופתוחות דוגמת רומא, בודפשט, לונדון, פריז, פראג ואתונה. מרכיב הקודש הייחודי לירושלים חייב לדור בכפיפה אחת עם מציאות תרבותית ואמנותית שופעת, עשירה ומענגת, שתזמן אל העיר צרכני תרבות מרחבי הארץ והעולם.

למען הסר ספק, אינני מדבר על "תל-אביביזציה" של ירושלים. כבודה של תל אביב, "בירת התרבות", במקומו מונח, אבל כאן צריכה להיווצר חלופה תרבותית ירושלמית ייחודית שתישען על הכוחות והמוסדות הנפלאים, בכל תחומי היצירה, שכבר קיימיםבעיר ושזקוקים לתמיכה ולמינוף, ולא להמצאה או לגילוי. ירושלים התברכה גם במרחבי חוץ נפלאים ובמתקנים מעולים ורבים, בהם יכולה  וצריכה להתרחש פעילות איכותית ושוקקת כל ימות השנה (כן, גם בחורף). ירושלים יכולה, הרבה יותר מאשר תל אביב, לבשר ולהוביל שיח תרבותי ישראלי-יהודי רב-נדבכים, השואב ממגוון מקורותינו התרבותיים לאורך הדורות ופוגש באופן יצירתי את מציאות חיינו.

אינני חושב כי מהלך שכזה יפתור את כל בעיות ירושלים. ברור שאין בו מענה לשאלות קריטיות של דיור ותעסוקה. עם זאת יש כאן פוטנציאל לשינוי עצום ואמיתי באווירה, שיקרין על תחומים רבים. אם נרצה – אין זו אגדה.