תחום שבת

יאיר להמן בחדר: המעבד המוסיקלי נדב ויקינסקי,31 ("אני הסמן החילוני. לפעמים אני רק על המוסיקה, אבל יש שטוענים שאני צריך להראות את נוכחותי בקטע הקונספטואלי הכללי"), גדי ויסברט, המבוגר האחראי ("לא בדיוק. אנחנו מתחלקים בתפקיד הזה"). רוזי ריצ'מן (הצעירה שבחבורה, "בדרך כלל הראשונה שנעשית רעבה"), ערן קראוס ("אוהב את ירושלים, לא יכול לחיות פה"), מאיר פוריס, וכמובן - יאיר להמן שמוכר מתפקידים שונים שגילם בעבר, ובעיקר מדמותו של הרב המטורלל, הלוא הוא הרב זצוק"ל. בולטת בהיעדרה: גלית צוברי.כיתה 104 בבית אבי חי, בוקר יום שני. משתתפי קלבת שבת מגבשים את המערכון שיגרור את הצחוק המתגלגל הבא. פעם קראו לזה פיליטון, היום זה גֶג. קצר, מטלטל, מצחיק, בום וגמרנו, אבל שחקני קלבת מתגעגעים למערכונים של ממש – עם התחלה, אמצע וסוף, עם נגיעה יהודית ישראלית ומבט מפוכח. העונה השביעית בפתח, ויש להם המון עבודה. "סטנדאפ זה מופע שמבוסס על חקיינות. מתלבשים על מישהו מהקהל ולועגים לו. מופע של סתם אנשים מקומפלקסים, שמנסים לטפח את האגו של עצמם", לימד אותם ניסן נתיב בשנותיהם בסטודיו הירושלמי, ולכן סטנדאפ לא בא בחשבון. הכל מתוזמן אצלם: המערכונים, השירים, ההפוגות הקטנות והדיאלוג עם הקהל.

"מתי ג'קי יגיע?", שואלת רוזי בדאגה רגע אחרי שהיא מתרוממת מעמידת הידיים, וג'קי לוי נכנס לחדר בתזמון מושלם. על הלוח מקודד סדר הקטעים במופע, ליודעי ח"ן בלבד: מערכון פתיחה, פתיחה של ג'קי, תקציר הפרשה ("תקציר הַפְרָשָה" מציע יאיר להמן פרשנות משלו) וחזרה על המקורות.

אוי אוי אוי קינדער

רוזי ריצ'מן וגדי ויסברט

הם מתכנסים במכנסיים קצרים לעבוד על המופע שיפתח את העונה השביעית. הזמן עובר מהר כשנהנים. "אתם יודעים, אנשים ניגשו אלי אחרי המופע הקודם ושאלו אם הרב הוא משתתף קבוע, כי הוא היה קצת חלש", חולק להמן. "זצוק"ל? חלש?", שואל מישהו בפליאה, "לא, התכוונו לרב גליס. שאלו אם הוא משתתף קבוע", מסביר להמן. גליס הוא אחד מיני אורחים רבים שהשתתפו בקלבת שבת במרוצת העונות האחרונות, לצד דמויות כמו דורי בן זאב, שמואל וילו'זני, נתן כהן, קובי אריאלי ואחרים. אבל למשתתפי הקלבת יש תוכניות אחרות מעכשיו ואילך. העונה השביעית תתאפיין באינטראקציה מוגברת עם הקהל, והאורחים שהגיעו אל הבמה יפנו את מקומם לטובת אורחים פיקטיביים, כמו המלך אחאב.

מתחילים בחימום. נשימות, קפיצות וקריאות שרק בוגרי סטודיו למשחק מבינים את משמעותן. "מתחילים בשיר על המשפחה הפולנית", מודיע נדב ממקום מושבו על הקלידים. ג'קי לוי מגיע. אנחת רווחה נוספת נרשמת וכולם מתחילים לשיר.  "אוי אוי אוי קינדער לא נעלבנו, רק טיפה התאכזבנו/ אוי היו ציפיות נורא מזמן/ עכשיו אנחנו בחושך וטוב לנו כאן", אומר הפזמון וכולם שרים ברצינות תהומית.  "מישהו מזייף!", קוטע נדב את השירה. מתחילים שוב.

עוברים לשיר הבא. "אילו עשו היה מתרגל להתנזר מאוכל", כתוב באחת מהשורות. השירים, אגב, מקוריים ונכתבים על ידי החבורה. "תשמעו, זה לא משפט עם משמעות", קוטע גדי את השירה. "לא מבינים אם הוא אמור להתרגל או לתרגל". "בשירה זה עובד", אומר לו ג'קי. "ואני מסתכל על המילים – ובעיני – זו שירה!".

להקת הדג רקק
שלוש שנים הם ביחד, ועדיין משתפשפים. "הייתי שמח אם היו לנו נהלי הדפסה יותר מסודרים. שלכולנו יהיו טקסטים מסודרים", אומר נדב. הם לא עושים לעצמם הנחות ולא מגלים מידת רחמים כשמשהו מריח להם לא טוב. "לא משהו, הבתים של השיר, אני מוכרח להודות. מילים פשוטות מדי", אומר נדב. "זו עונה לקהל הפשוט!", מרגיע אותו מאיר וגדי מציע: "לדעתי נבצע את השיר הזה קצת בסגנון הביץ' בויז וזהו".

ערן קראוס

"אגב", נזכר ג'קי, "שאני לא אשכח - יש לנו מערכון על מאבטח שהוא מורה שפוטר, שכדאי שנוציא מהבוידם מתישהו". "מערכון מצוין שצריך לכתוב אותו מחדש", מחדד גדי ויאיר מבליח עם רעיון ללהקה: "להקת הדג רקק. לא שם טוב?".

עכשיו מגיעים למערכון על פרשת סוטה, העוסקת באישה שנסתרה עם גבר זר, ובעלה חושד בה שהיא נטמאה באותה היסתרות. אלא שהדבר נעלם מעיניו, וגם אין עד שיעיד על כך. כדי לברר את חשדו של הבעל ולהניח את קנאתו הוא מביא את אשתו אל הכהן שבמשכן, ושם נבדק החשד בטקס שיש בו השפלה ואי-נעימות לאישה, גם אם היא חפה מפשע.

"סליחה, יש כאן שאלה מטעם הקהל החילוני!", מזדעק נדב. "אתם לא מסבירים קצת על פרשת סוטה? שיהיה קצת רקע". ג'קי וגדי מרגיעים: "אל תדאג. נוסיף לתוכנייה". "אני רוצה להזכיר שגויות שזונות תחת בעליהן הן זונות. אבל יהודייה – היא סוטה!", אומר ג'קי.

יש להם כאמור עבודה רבה: להכין את הקטעים שילוו את החידון החגיגי בנושא "רגשי אשם בהיסטוריה היהודית" (רמז: יש). "אני חושב שזו הדרך לתפוס את הקהל אחרי ההפסקה. הרבה פעמים אני מרגיש שיש נפילת מתח אחרי ההפסקה, וצריך להרים את הקהל שוב", אומר גדי. "זו הסיבה שאנחנו שולחים אותם עם משימה להפסקה!", מזכיר לו ערן.

אלה לא התוכנוית היחידות. חברי קלבת שבת בעצמם מתקשים לעכל את ההצלחה של מופע שהתחיל בעיקר כפרץ של תעוזה. הם התחילו לפני שלוש שנים וחצי את החזרות והכתיבה. ארבעה חודשים תמימים ישבו והעלו עשן, אחרי שהציעו את המופע שסובב סביב פרשת השבוע להנהלת הבית. "לא היו לנו הרבה ציפיות", מתוודה גדי.

האנשים בקהל שילשו את עצמם במרוצת העונות. נכון, הפרצופים הקבועים של ותיקי רחביה לא משים ממקומם, אבל לאט לאט השורות נעשות צעירות. "אחרי המופע הראשון הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: יו, רק אנשים מבוגרים!", משחזר גדי. "נורא נלחצנו בהתחלה, אבל אנחנו מתים עליהם. זה קהל נאמן, מצוין וקבוע".

גלית צוברי נא לשמור על הניקיון

המופעים החלו בקפטריה של הבית. בשנה האחרונה נדדו לאולם הגדול והקהל בהתאם – נעשה מגוון והשורות צעירות יותר. "אנשים מגיעים מחוץ לעיר ופתאום יש להם מה לעשות פה בצהריים של שישי", אומר נדב. "אני חושבת שהם באים במיוחד", מחדדת רוזי.

עד כמה העובדה שיש קהל מבוגר משפיעה על גיבוש הליין אפ?
ערן: "משפיעה מאוד. אנחנו נעצרים הרבה לפני שאנחנו מגבשים טקסטים עם מילים שנויות במחלוקת כמו שרלילה".
יאיר: "וכמובן שיש יש לנו את הצנזור הראשי מלמעלה, פה בבית אבי חי".

לאיזה פינות לא תיכנסו?
מאיר: "בואי נגיד ככה: יאיר הלחין את 'ערוות אחי אביך לא תגלה' מויקרא".
יאיר: "אבל אנחנו שומרים על לשון נקייה גם כשאנחנו מתעסקים בערווה".

רוזי, רק אני במבוכה?
מאיר: "חבל שגלית לא כאן, היא היתה מצטרפת למבוכה שלך".
יאיר: "צריך להזכיר שגלית היא השד החי של החבורה".

העונה החדשה מתאפיינת, פרט לאינטראקציה מוגברת עם הקהל, גם בגיבוש התכנים.
גדי: "עד עכשיו היה לנו אורח כל שבוע. חלק גדול מהמופע היה ראיון עם אורחים נפלאים, והיה קטע של לימוד. ג'קי היה יושב עם אחד מאיתנו בחברותא, ועל המסך היו מוקרנים המקורות. שינינו את הקונספט הזה. זה הולך להיות הרבה יותר מופע של קטע שמוביל לקטע, משהו הרבה יותר קצבי עם יותר מערכונים ושירים".

ערן קראוס ומאיר פוריס

למה דחוף לכם לעשות את זה יותר קצבי?

גדי:"אני אומר קצבי ועדיין יש לנו מערכונים של רבע שעה".
נדב: "קצבי במובן זה שהמופע לא יחולק לאורח-לימוד- שיחה".
ערן: העולם באמת קצבי. אנחנו לא מדברים על מופע ננו אנרג'י, כמו המשקה החדש הזה שהמציאו. הבמה לא סובלת אתנחתות.

ובכל זאת, למה להחליף סוס מנצח?
גדי: "שלוש שנים אנחנו עושים מופע מצוין, וחשוב לנו לחדש".
מאיר: "נהיינו מומחים בלעשות עבודה רוחבית. כל שבוע אנחנו מעלים מופע אחר. נהיינו אלופים בכתיבת מערכונים. ביומיים אנחנו כותבים, מלחינים, עושים חזרות".
יאיר: "חוץ מזה, גם לבמה יש או סי די".

כתבה: כרמית ספיר-ויץ

לצפיה במערכונים המשובחים והמצחיקים ביותר של הקלבת.
כנסו כנסו!!!