בוער בעצמות

30.05.10

המחזאי רועי רשקס בחר לעסוק בנושא מדיר שינה כאשר המציאות הטראגית מהווה בסיס לאירועים הבדיוניים ולדמויות הבדיוניות שעל הבמה. ההצגה "בלדה ליוסף" מגיעה לבית אבי חי ומעלה שאלות נוקבות

 
מתוך ההצגה: בלדה ליוסף, תיאטרון מראה
קבר יוסף בשכם מוקף ומכותר. הגברים הנותרים במקום מנותקים מכל קשר עם העולם הסובב אותם, להוציא מכשיר הטלוויזיה שברשותם. במהלך המחזה הם לומדים להכיר זה את זה ואת המציאות הישראלית המטורפת. מתי יגיע החילוץ? האם יצאו משם בחיים? מה יראו הצופים ברחבי העולם?
ההתרחשות הזו נרקמת לעיני הצופים
בהצגה "בלדה ליוסף" (תיאטרון מראה), זוכה תחרות "פותחים מסך" בתיאטרון בית לסין. בתום ההצגה, שתעלה בשני מועדים בבית אבי חי, יתקיים דיון בהשתתפות הקהל על דילמות עיתונאיות בעתות מלחמה וטרור

הרעיון להצגה נולד כאשר רשקס, חתן פרס ראש הממשלה לספרות ופרס ברנשטיין, צפה בסרט טלוויזיה שעסק במה שהתחולל בקבר יוסף בשכם וכלל בתוכו ראיונות עם הלוחמים שהיו שם, מרביתם דרוזים. "לא יכולתי לנשום אחרי שראיתי את הסרט", אומר רשקס. "היתה לי הרגשה שיש פה אי צדק מטורף. זה העלה אצלי את השאלה האם זו מדינה שאתה אכן רוצה לחיות בה. כשאתה מאמין במשהו, אין אובייקטיבי סובייקטיבי. זה מה שיש. היתה לי תחושה ברורה, שחוץ מהפקרה, החבר'ה הדרוזים מאמינים שהדברים קרו כמו שהם קרו בגלל שהם דרוזים. האם אני יודע אם לא זה נכון או לא? אני לא יודע. אני יודע בוודאות שזה מה שהם מרגישים ושאי אפשר לחיות עם הרגשה כזו. זה מסוג הדברים שאני רואה בטלוויזיה ולא יכול לנשום מהכעס. אמרתי: במדינה מתוקנת לא עולה בדעתו של אף אחד לפטר או להתפטר? השמש זרחה, הפועל תל אביב לקחה דאבל ויש ילד בשם מדחת יוסף שמת מאיבוד דם ולא חילצו אותו. אני מניח שאם הייתי פוליטיקאי, הייתי חושב יותר אפקטיבי".

אבל אתה לא.
"ולכן, כשהדברים עוברים את הגבול, אני מתפוצץ בתחום שלי – בתיאטרון. השיקול אם התוצאה תהיה פוליטיקלי-קורקט או לא, לחלוטין לא תופס".
רשקס מזכיר את המשפט שאומר ג'ון בלושי ב"אחים בלוז": "יש לנו משימה מאלוהים". "גם אני יוצא בהצגות האלה בהרגשת שליחות", הוא מסביר. "כשמישהו נופל בכביש אתה קם להציל אותו לא כי זה משתלם לך או כי מישהו יגיד משהו. ההצגה הזאת זה משהו שהיה צריך לעשות".

ומה עם הלבטים סביב עיסוק בנושא כל כך רגיש?
"אותם אני פותר באמצעות הטכניקה. אחרי תחקיר גדול אני לוקח את המסביב וכותב לתוכו עלילה דמיונית לחלוטין. האיש שקוראים לו 'יוסף', הוא אחר לגמרי ממדחת יוסף, זכרו לברכה. זה דמיוני לחלוטין. בין היתר אני עושה את זה כי הפחד הכי גדול שלי הוא חלילה לפגוע בטעות באנשים שאני מדבר בשמם. כך אני יכול לעבוד עם הדמויות. העלילה היא עלילה דרמטית, יעילה, מרגשת ודמיונית לחלוטין, ובגלל שהיא דמיונית יכולתי להקצין עוד יותר את תחושת הבגידה. הדרייב של ההצגה הוא אנשים שמנסים לנצל אסון של אחרים כדי להפיק תועלת פוליטית. בעניין הזה אין טובים ורעים. יש רעים ורעים".

שעומדים מול מראה.
"לא סתם מראה: מראה מעוותת, מגזימה, שמקצינה את המציאות, אבל מראה. בתיאטרון יש לי תמיד את הפריבילגיה להראות זווית צרה מתוך הבנה שהמציאות פי אלף הרבה יותר מורכבת".

מה מבחינתך הוא הפי אנד?
"לי אין תשובות. אני מרגיש משהו ושם את זה על הבמה. המסקנות או השורה התחתונה הנכונה מגיעה אצל הצופים בקפה שאחרי ההצגה או בדרך הביתה. אם מבחינתי אנשים ייצאו מההצגה ויאמרו: 'במדינה שאני אזרח בה דברים כאלה לא יקרו', מבחינתי זה ההפי אנד".

  בלדה ליוסף
מחזה מקורי מאת רועי רשקס | בימוי: רמי רודן
שחקנים: גדי פינטו, ביאן ענתיר, רון ריכטר, חזי יל

 יום רביעי, כז בסיון, 9 ביוני, בשעה 20:30 | יום ראשון, ח בתמוז, 20 ביוני, בשעה 20:30
מנחה הדיון לאחר ההצגה ב- 9 ביוני: ד"ר זהר קמפף, המחלקה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה הדיון לאחר ההצגה ב- 20 ביוני: מר רפי מן, עיתונאי ומרצה בחוג לתקשורת ועיתונאות, באוניברסיטה העברית.

עוד בבית אבי חי