העיתונאים יורדים למחתרת

ורד ליון-ירושלמי
11.08.10

הציבור חושב שצריך לגרש את ילדי העובדים הזרים, אז למה באמצעי התקשורת אומרים ההפך? ורד ליון-ירושלמי חושבת שהקונפורמיסטיות התקשורתית לא מאפשרת לקיים דיון אמיתי בבעיות שלנו

לפני שבוע פגשתי ידיד טוב, איש רדיו ידוע ומוערך. במהלך שיחה ארוכה הוא הסביר לי מדוע תהיה זו טעות איומה להשאיר כאן את מאות ילדיהם של העובדים הלא חוקיים. שאלתי אותו אם הוא עומד להעלות את העניין באחת התוכניות שלו והוא השיב לי בשלילה, כאילו השתיקה מובנת מאליה. הוא לא היחיד.

 

מזמן לא התגלה פער גדול כל כך בין האג'נדה שמובילים אמצעי התקשורת סביב נושא גירוש משפחות העובדים הזרים לבין דעת הקהל בציבור הרחב. במשרדים, בבתי קפה ובחדרי הכושר דיברו השבוע על הנושא ומרבית הציבור, לפחות על פי התרשמותי, תומכים בהחלטת הממשלה לשים קץ לבעיית העובדים הזרים הלא חוקיים. סקר שהתפרסם בסוף השבוע ב-ווי נט נתן לתחושה הזו גם תוקף מחקרי. רוב הציבור אכן מתנגד להעניק אזרחות לאותם ילדים.

 

 
 



אז למה זה לא בא לידי ביטוי בתקשורת? אי אפשר שוב לפטור את השאלה באותן אמירות חסרות בסיס כמו "כל העיתונאים שמאלנים", "הם מנותקים", או "כולם נציגי מדינת תל אביב". עובדתית זה לא נכון. כיום פועלים יותר עיתונים המזוהים עם המרכז והימין מאשר עיתונים המייצגים קו שמאלני. בסוגיות מדיניות, כלכליות, מפלגתיות ומשפטיות יש בתקשורת הישראלית מנעד רחב מאוד של דעות ופרשנויות. עד שזה מגיע לסוגיות כמו עסקת שליט או גירוש ילדי העובדים הזרים.

 

כאן הכללים משתנים. עיתונאי יכול להיות הכול, אבל לא חסר חמלה כלפי חייל שבוי או כלפי ילדים באשר הם. אם אתה עיתונאי חילוני שמחזיק גם בעמדות ליברליות ופלורליסטיות, סלק את ידיך מהמקלדת, או הרחק את דעותיך מהמיקרופון אם במקרה אתה חושב שהממשלה צודקת. הברנז'ה לא תסלח לך. משום כך היחידים בעיתונות הישראלית שתומכים בגירוש בגלוי מזוהים עם הימין. להם אין כבר מה להפסיד.

 

כך קורה שהאחידות והקונפורמיות התקשורתית לא באמת מאפשרות דיון ציבורי רציני בסוגיות כבדות משקל הנגזרות משהותם של העובדים הלא חוקיים בישראל. למעשה, עיתונאים ועורכים רבים מדי, אלו התומכים בהשארת הילדים בארץ, אפילו לא מעזים לחשוב שיש מי שמתנגד לדעתם מסיבות חברתיות וערכיות צודקות לא פחות משלהם.  הקונפורמיות הזאת גם מטרידה דווקא משום שהיא מופיעה במגזר שנוהג להעלות על נס את שמירת החוק והציות לו ומוקיע אנשי ציבור שבזים לו.

במקום לדון לגופו של עניין בשהותם של 150 אלף עובדים לא חוקיים במדינת ישראל יש מי שמצליחים להסיט את הדיון לכיוונם של כמה מאות ילדים, שהם אולי לב העניין אבל לא לב הבעיה. מול הצגה מעוותת כזו של הדברים הפוליטיקאים כמובן מתקפלים - אם כי לזה כבר התרגלנו- ועיתונאים רבים שומרים על הפוליטיקלי-קורקט וממשיכים ולשתוק.

עוד בבית אבי חי